מאת: יונתן קירשנבאום

מאז המחאה החברתית של 2011 יוזמות ממשלות ישראל צעדים שמטרתם הורדת יוקר המחיה. באופן עקבי, הדרך שבה ראו לנכון לעשות זאת היא הגברת התחרות במשק, בדרך כלל באמצעות הסרת מכסי מגן על ייבוא מוצרים מחו"ל או הגדלת היקף הייבוא לשוק הצרכני בישראל – החל ממוצרי מזון, אלקטרוניקה, טואלטיקה ואפילו שירותים פיננסיים. אלא שמחקר שערך הכלכלן יובל כרם-גילה ממכון המחקר 'יסודות' מגלה כי קשה להצביע על שינוי משמעותי לטובת הצרכן כתוצאה מהמדיניות, וכי הממשלה אינה משקיעה מספיק בתיקון הנזקים שהיא יוצרת למשק.

לפי הדו"ח, ישראל אינה עומדת בקווים המנחים שמציב ארגון ה-OECD לתמיכות ישירות בתעשיות שנפגעות כתוצאה מתחרות זרה. מדובר בסובסידיות ממשלתיות ליצרנים המקומיים, שמטרתן לאפשר הורדת מחירים מבלי לפגוע בתעשיות ובעובדים המקומיים. במקרים אחרים מסבסדות הממשלות תכניות התרחבות, התייעלות ושיפור בתהליכי הייצור, במטרה לסייע ליצרנים המקומיים להתחרות במוצרים מחו"ל.

כדוגמה מציין הדו"ח את הסובסידיות לחקלאים מול פתיחת מכסים לייבוא מחו"ל: לפי הערכת החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות, סדר הגודל של תקציב התמיכות הנוסף הנדרש לחקלאות על מנת להגיע לרמת לתמיכות ישירות עליה ממליץ ה-OECD, הוא בין מיליארד וחצי לשני מיליארד ש"ח לשנה, בנוסף לכמיליארד ש"ח המוקצים לשם כך כיום.

למאמר המלא באתר דבר העובדים בארץ ישראל