השינויים בתקציב המדינה מדי שנה הם הסטות קטנות יחסית בין המשרדים ■ על גודל העוגה כמעט לא מתקיים דיון ■ כעת, בנק ישראל ממליץ להגדיל את התקציב לצורך השקעה בתשתיות, ובמכון יסודות מציעים להגדיל עוד הוצאות אזרחיות ■ פרופ' עומר מואב: "זה לא זמן לזעזועים"

אישור תקציב המדינה ל–2023 בכנסת נראה מיום ליום כמשימה כמעט בלתי־אפשרית, לאור התפוררות הקואליציה. במליאת הכנסת צפוי קרב סוער בכל הקשור לתקציב — גם בתוך הקואליציה, ובוודאי בהצבעות לאישור התקציב.

עם זאת, השינויים בתקציב המדינה משנה לשנה הם בדרך כלל מזעריים. התקציב, יותר מ–450 מיליארד שקל, גדל אוטומטי בכל שנה ורוב סעיפיו הם על "טייס אוטומטי" — הוצאות שעוברות משנה לשנה בלי שאפשר לגעת בהן, כמו שכר ומחויבויות שוטפות. גם השינויים שנעשים בעוגת התקציב הם הסטות תקציביות בין המשרדים, בדרך כלל של מיליארדי שקלים בודדים. אלא שגם הדיון הציבורי המצומצם שמתקיים על אופן חלוקת העוגה, כמעט אינו מתקיים בנוגע לשאלה חשובה יותר: מה יהיה גודלה של העוגה כולה, היקפו של התקציב הכולל. גודל העוגה — ההחלטה מה יהיה היקף ההוצאה הכוללת — בדרך כלל נקבע מראש במשרד האוצר באמצעות כללים פיסקליים קשיחים יחסית, ואיש לא מנסה לערער או לדון בחלופות. דיון כזה אינו מתקיים גם בממשלה. מבחינת פקידי האוצר, מטרת־העל החשובה ביותר בגיבוש מצרפי התקציב היא בדרך כלל שמירה על מסגרות התקציב  כדי למנוע גרעון עמוק...בנייר המדיניות, שנכתב על ידי הכלכלן מתן קולרמן ממכון יסודות, מוצעת שתי חלופות. הראשונה דומה מאוד לזו של בנק ישראל, אבל הדגש בה הוא על דחיית הקיצוצים למימון התוכנית ל–2026, ודחיית רוב העלאות המסים ל–2028. החלופה השנייה שמציע מכון יסודות היא נועזת יותר. בנק ישראל מתעקש על כך שהמשאבים הנוספים יופנו להשקעות בתשתיות ובהון אנושי — ולא להגדלת ההוצאה האזרחית השוטפת. כך למשל, הכסף אמור לזרום לתחבורה ציבורית ולא לשכר עובדי המדינה. כדי למנוע הסטה של תקציבים להוצאות שוטפות, בבנק המרכזי אפילו הציעו להקים מועצה פיסקלית נפרדת, שתכריע לגבי תקציבי התשתיות — כך שהכסף לא יזלוג.

לכתבה המלאה באתר TheMarker