ייצור המזון הטרי משתנה ומתפתח כל העת. מגמות ההתפתחות מתבטאות בשינויים החלים בחקלאות המסורתית לצד חידושים טכנולוגיים וייצור מזון טרי באמצעים שאינם דורשים קרקע חקלאית. במקביל, כדור הארץ חווה שינויים חריגים וקיצוניים, המאיימים על ענף החקלאות, על המערכות האקולוגיות של כדור הארץ ועל האפשרות לייצר מזון, בעיקר לנוכח הגידול המתמיד באוכלוסיית העולם והצורך לספק לכולם בטחון מזון וביטחון כלכלי. מכאן עולים שלושה אתגרים מרכזיים: התמודדות עם משבר האקלים והשפעותיו על ייצור המזון, הבטחת בטחון מזון והבטחת ביטחון כלכלי. אתגר משולש זה עומד במוקד דאגתם ועיסוקם של הארגונים הבינלאומיים הגדולים, ביניהם ה-FAO, האיחוד האירופי, האו"ם וה-OECD, מתוך התפיסה כי התוויית מדיניות כוללת ומתואמת באמצעות שימוש בכלים של מעבר הוגן יכולה להיות הזדמנות להשגת שגשוג כלכלי, חברתי וסביבתי (OECD, 2021 ;Baldwin-Cantelo et al., 2020).
=========================================================
=========================================================
1.1 שלושת האתגרים
אתגר ראשון: התמודדות עם משבר האקלים והשפעותיו על ייצור המזון
משבר האקלים העולמי
במהלך 250 השנים האחרונות, מאז תחילת המהפכה התעשייתית, אנו עדים לעלייה של 48% ברמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה. עלייה חדה זו, שאין דומה לה במיליון השנים האחרונות, נובעת בין היתר משריפת דלקי מאובנים (דלקים פוסיליים) לשימושי אנרגיה שונים. בנוסף, אנו עדים לעלייה ברמות המתאן, הנפלט כגז ממערכת העיכול של בעלי החיים שאנו מגדלים למזון. לעלייה החדה בריכוזם של שני גזים אלה באטמוספרה השלכות מרחיקות לכת על האקולוגיה של כדור הארץ: עלייה בטמפרטורה הממוצעת העולמית באוויר ובים, המסת קרחונים בים ובהרים, וכתוצאה מכך עלייה במפלס הים, החמצת הים ואירועי מזג אוויר קיצוניים.
נראה שעם השנים המצב הולך ומחמיר. בעשרים השנים האחרונות, הטמפרטורה העולמית הממוצעת הייתה גבוהה בכמעלת צלזיוס אחת בהשוואה לטמפרטורה במחצית השנייה של המאה ה-19. העשור האחרון הוא העשור החם ביותר מתחילת המדידות במאה ה-19, ובחמש השנים האחרונות נמדדו הטמפרטורות הגבוהות ביותר שנמדדו אי פעם (WMO, 2021).
בעזרת המודל הכלכלי המכונה "מודל הדונאט" (Doughnut Model) של קייט ראוורת', פרופסורית לכלכלה באוניברסיטת אוקספורד, מדענים מתארים את השפעות משבר האקלים כאחד מבין תשעת גורמי האיום האקולוגיים העיקריים על הכלכלה העולמית, הקשורים זה לזה, מושפעים מפעילות האדם ועלולים להגיע לנקודת אל-חזור בתנאי הקיום הנוכחיים של האנושות. במקביל, המודל מתאר 12 צרכים חברתיים המושפעים באופן משמעותי ממתשעת גורמי האיום ודורשים התייחסות כוללת במטרה להגן על רווחת האנושות (שושן, 2021).
משבר האקלים והחקלאות הישראלית
משבר האקלים משפיע על כדור הארץ ברמות שונות. ישראל נמצאת באזור המהווה מוקדה (Hotspot) של השפעות קיצוניות כתוצאה משינוי האקלים (Waha et al., 2017). מדוחות של השירות המטאורולוגי ורשות המים עולה שהטמפרטורה בישראל עלתה בממוצע ב-1.4 מעלות צלזיוס ב-70 השנים האחרונות, ושמגמת העלייה צפויה להימשך, עם עלייה חזויה של 1.2-0.9 מעלות צלזיוס עד שנת 2050. על פי התחזיות והמודלים צפויה ירידה במשקעים ועלייה בתדירותן ובחומרתן של בצורות. בדומה, צפוי גם ריבוי ימים חמים ומיעוט ימים קרים (וגנר, חלפון ויצחק, 2021; יוסף ואח', 2019(.
אחד התחומים שנפגעים בצורה משמעותית כתוצאה ממשבר האקלים, וצפויים להיפגע עוד, הוא החקלאות הישראלית. הפגיעה נובעת, בין השאר, מאירועי מזג אוויר קיצוניים. למשל, בחורף 2022-2021 נמדד הרצף הארוך ביותר של ימי קור מאז 1990 ונזק נגרם לגידולי חיטה, ירקות ועצי פרי (ויינברגר, 2022). מצד שני, מגמת ההתחממות, המתרחשת גם בישראל, פוגעת במטעי עצי פרי נשירים, הזקוקים להצטברות מנות קור במהלך החורף לתנובת הפרי. מאז 1950 פחתו מספר ימי הצינה בחורף (ימים שבהם מגיעה הטמפרטורה מתחת ל-7 מעלות צלזיוס) באזורים שונים בארץ ב-3 עד 31 ימים בממוצע (טופורוב ואח', 2019).
על פי דוח המנהלת הבין-משרדית להיערכות לשינוי האקלים, השפעותיו הצפויות של שינוי האקלים על החקלאות בישראל הן פגיעה ביבול ובאיכותו, שינויים בתפוקת משק החי, ירידה בדגה, עלייה בכמות המזיקים החקלאיים ופגיעה בבטחון המזון (המשרד להגנת הסביבה, 2021א). במסגרת "תוכנית יישום לאומית להתמודדות עם משבר האקלים 2026-2022" (המשרד להגנת הסביבה, 2021ב), נכתב פרק על מערכות מזון, הכולל את ההמלצות הבאות: הכנת תוכנית לאומית למערכות מזון מקיימות, בריאות ושוויוניות; הגדלת ההשקעה במו"פ חקלאי מתקדם; תמיכה בחקלאות מקומית בת-קיימא; עידוד הייצור המקומי, שיווק וצריכה של מזונות מגידול מקומי; התאמת מערכות המזון לשינוי האקלים באמצעות קידום מערכות מזון בנות-קיימא; הפחתת צריכת חלבון מהחי ושיפור תנאי הגידול של בעלי החיים; וגיבוש תוכנית לאומית לצמצום בזבוז מזון ולהצלת מזון. בהשוואה בינלאומית, החקלאות הישראלית ניחנה בחוסן אקלימי גבוה יחסית, כחלק מהחוסן האקלימי הכללי של ישראל, שעל אף שהיא נמצאת באזור סף מדברי ורגיש מבחינה אקלימית, היא מדינה מפותחת, בעלת תשתיות טובות, רמת השכלה גבוהה, יציבות פוליטית ועוד. כל אלה נותנים בידיה כלים להתמודדות טובה יחסית עם שינוי האקלים הצפוי (אמדור, 2022).
גם החקלאות הישראלית, מצידה, תורמת לחומרת משבר האקלים, אך בשיעור נמוך משמעותית ממדינות אחרות. בישראל, פליטות גזי החממה בענף החקלאות מהוות כ-3% מסך פליטות גזי החממה בישראל וכעשירית בלבד משיעור הפליטות בענף החקלאות בעולם, כאשר משק החי בישראל אחראי ל-1.3% מתוך הפליטות של החקלאות (כ-50% מכלל הפליטות מחקלאות בישראל) (הלמ"ס, 2018א(. הסיבה לרמות הפליטה הנמוכות יחסית הן מיעוט השטחים החקלאיים, ניצול מי קולחים להשקיית שדות, מספר נמוך יחסית של בעלי חיים המגודלים למאכל ביחס לגודל האוכלוסייה והיעדר הצורך לברא שטחי יער לטובת גידולים חקלאיים (טופורוב ואח', 2019(.
==========================================
החלטת ממשלה בנוגע לשינוי האקלים
בשנת 2018 התקבלה בממשלה החלטה שעל ישראל להיערך לשינוי האקלים. במסגרת החלטה זו הכירה מדינת ישראל בכך ששינוי האקלים אכן מתרחש, והכירה בצורך להיערך ולהסתגל אליו, תוך צמצום הפגיעה בציבור, בסביבה ובכלכלה. עוד נקבע, שכל משרד ממשלתי יבחן את אפשרויות יישום תוכנית ההיערכות לשינוי האקלים בענפים הנמצאים בחסותו ויגיש דוח שנתי על התקדמותו. את הדוח יגישו המשרדים באמצעות מנהלת בין-משרדית – המנהלת להיערכות לשינוי האקלים – בהובלת המשרד להגנת הסביבה, אשר אחראית על התיאומים בין המשרדים ועל ביצוע תוכנית אסטרטגית להיערכות לשינוי האקלים באמצעות ועדות משנה. באוקטובר 2021 אישרה הממשלה את תוכנית 100 הצעדים להתמודדות עם משבר האקלים, האמורה לספק מענה תקציבי לשלל פעולות להבטחת צמצום פליטות גזי החממה והיערכות לשינוי האקלים (קוריאל, 2021(. במישור הבינלאומי קידמה ישראל באו"ם, בנובמבר 2021, החלטה לקידום חקלאות בת-קיימא (ברסקי, 2021). כמו כן, במהלך ועידת האקלים ה-26 של האומות המאוחדות הכריז ראש ממשלת ישראל על יעד של איפוס פליטות פחמן עד שנת 2050.
==========================================
אתגר שני: הבטחת בטחון המזון
בפסגת המזון העולמית ברומא, שהתקיימה בשנת 1996, הוגדר המושג "בטחון מזון" כמצב שבו לכל אדם, בכל זמן, יש יכולת כלכלית ונגישות לאספקת מזון מספקת, בטוחה ומזינה, העומדת בצרכים ובהעדפות המזון שלו למימוש חיים בריאים ופעילים (FAO, 1996). לנוכח שינוי האקלים והשפעות האדם על הקרקע והסביבה, בשנת 2009 הורחבה ההגדרה כך שתכלול גם את יכולתן של המערכות האקולוגיות לעמוד בזעזועים זמניים, בין אם טבעיים ובין אם מעשה ידי אדם (FAO, 2009).
מגמות עולמיות בטחון מזון ובבטחון תזונתי
לפני מגפת הקורונה התייצב יחסית הביטחון התזונתי בעולם, ומשנת 2012 ועד 2020 מנתה האוכלוסייה המוגדרת כנמצאת במצב של אי-ביטחון תזונתי כ-770 מיליון איש. מגפת הקורונה גרמה לעלייה מחודשת במספר האנשים הסובלים מאי-ביטחון תזונתי, ובשנת 2020 עלה מספרם ב-118 מיליון איש בהשוואה ל-2019. כמו כן, בשנת 2020 הוגדרו 2.4 מיליארד איש כנמצאים רק מעט מעל לקו הרעב, בנוסף לאלה הנמצאים באי-ביטחון תזונתי (FAO, IFAD, UNICEF, WFP and WHO, 2021).
רוב אוכלוסיית העולם הסובלת מאי-ביטחון תזונתי חיה באזורים מרוחקים ובלתי נגישים בדרום אמריקה, באפריקה ובאסיה, אך גם במקומות אלו הבעיה העיקרית איננה ייצור המזון אלא הפצתו וזמינותו (Nally, 2016). קיימות סיבות רבות לחוסר יציבות שעלול לגרום לאי-ביטחון תזונתי במקומות שבהם חיים ביום-יום בביטחון תזונתי יציב: שינוי האקלים, מצב כלכלי, אי-יציבות פוליטית, עלייה בתפוצת המזיקים, מחסור במים, מחסור באמצעי גידול ועוד.
הביטחון התזונתי של אוכלוסיות רבות בעולם מושפע מאוד מכמות המשקעים ומתקופות של יובש ובצורת, וכן מסכסוכים אזוריים, הגורמים לזעזועים ולחוסר יציבות זמני (Jones et al., 2013). דוגמה לגורם זעזוע זמני היא מגפת הקורונה, אשר השפיעה, ומשפיעה עדיין, על בטחון המזון של אוכלוסיית העולם, ושל אוכלוסיית ישראל בכלל זה. על אף העובדה שמדינת ישראל נמנית עם המדינות המפותחות, אסון סביבתי (כגון עקות חום, סופות אבק או ממטרי בזק) עלול להשפיע על מצב החקלאות בישראל, גם אם השפעה זמנית בלבד. במצב כזה, חלק מתושבי מדינת ישראל עלולים להיפגע מעליית מחירי המזון וכתוצאה מכך להידרדר לאי-ביטחון תזונתי.
אתגרי בטחון המזון בישראל
בשנת 2016, כ-18% ממשקי הבית בישראל חיו באי-ביטחון תזונתי, כש-8% מהם חיו באי-ביטחון תזונתי ניכר (אנדבלד ואח', 2016). מספרים אלה מקבילים למספר משקי הבית בעוני. ייצור מזון והבטחת בטחון מזון הם תלויי משאבים, כגון זמינות מים וקרקע, ולכן יכולים להיות מושפעים מאוד מאירועי מזג אוויר לנוכח שינוי האקלים. מסיבה זו, ובשל העובדה שהחקלאות נסמכת על משאבים ציבוריים ומספקת גם תועלות עקיפות (חיצוניות) רבות, קיימת חשיבות יתרה ודרישה למעורבות ממשלתית להבטחת בטחון מזון לציבור (אמדור, 2020(. בנוסף, בשנת 2016 עמדה ההוצאה הממוצעת של משק בית בישראל לצורכי מזון על 18%, ההוצאה השלישית בגודלה של משק הבית. אלו הם נתונים גבוהים מהממוצע בהשוואה ל-51% ממדינות האיחוד האירופי ול-37% ממדינות ה-OECD (מבקר המדינה, 2021). עובדה זו מדגישה את יוקר המחיה, המקשה על מדינת ישראל להבטיח בטחון מזון לכל משקי הבית. קיימות דרכים שונות להבטיח בטחון מזון ולאפיין מראש את האמצעים השונים לספק בטחון מזון. אמצעים אלו כוללים, בראש ובראשונה, הכנת תוכנית אסטרטגית לאומית לבטחון מזון. תוכנית מסוג זה כבר קיימת במדינות מפותחות רבות, ומתגבשת במדינות מתפתחות בסיועם של ארגונים רבים. עד כה לא גובשה תוכנית אסטרטגית לבטחון מזון בישראל, אך יש לציין כי הנושא נמצא בתוכנית העבודה לשנת 2022 של משרד החקלאות. אחת מהתוכניות האסטרטגיות בתחום בטחון מזון, שמהווה מודל למדינות נוספות, נכתבה על ידי חברת מקינזי עבור ממשלת יפן. התוכנית מראה את החשיבות בתמהיל נכון של שלושת רכיבי בטחון המזון: ייצור חקלאי מקומי, מלאי מזון במחסנים ויבוא. תמהיל זה משתנה בין מדינה למדינה על פי הכמות וסוגי המזון המיוצרים במדינה והתלות ביבוא להשלמת בטחון המזון (Goedde et al., 2017). בעידן של משבר האקלים, מדינה שהתלות שלה ביבוא גבוהה מדי תתקשה להבטיח בטחון מזון לתושביה אם המדינות שמהן מיובא המזון יעלו את מחיר המוצרים או יתקשו לספקם בשל מגבלות המשאבים טבעיים, פגיעה ביבולים כתוצאה משינוי האקלים, מלחמות, מגפות או חיכוכים פוליטיים (אמדור, 2022).
בעשורים האחרונים אנו עדים לקיפאון בייצור המזון בענף החקלאות בישראל. קיפאון זה נגרם, בין היתר, עקב צמצום הגידולים (בעיקר הצמחיים) בחקלאות המקומית ועלייה בתלות באספקת מזון מיבוא, לצד טכנולוגיות פורצות דרך לייצור תחליפי חלבון ומזון אלטרנטיבי. הגידול באוכלוסייה, העלייה בפיתוח עירוני, הצטמצמות השטחים החקלאיים והעלייה באיכות החיים ובצריכת מזון עתיר תשומות עלולים להקשות על הבטחת בטחון מזון לאומי. כיום, רק 20% מהקלוריות המסופקות לתושבי ישראל מקורן מגידולים חקלאיים מקומיים. 80% האחרות מקורן מיבוא, כולל כל המזון לגידול בעלי חיים (אמדור, 2020(.
בשנת 2011 הוקמה בישראל המועצה הארצית לביטחון תזונתי, אשר נועדה לייעץ לשר הרווחה בנושא מדיניות הביטחון התזונתי. במחקר שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת נמצא, שמאז 2019 מינוי חברי המועצה אינו בתוקף, ולא ברור מה תפקידה, תרומתה והאמצעים העומדים לרשותה למילוי תפקידה (מייזל, 2021). מסמך המדיניות של מכון יסודות בנושא בטחון מזון (אמדור, 2020 (ממליץ על היערכות מקדימה והכנת תוכנית ארוכת טווח, אשר תתווה, על בסיס ניהול סיכונים, את תפקידה של החקלאות הישראלית באספקת בטחון מזון, בין היתר בעזרת תמהיל מתאים, המתבסס על התוכנית שהוכנה לממשלת יפן.
אתגר שלישי: הבטחת ביטחון כלכלי
כאמור, מעבר הוגן הוא חזון שמטרתו לייצר מערך של עקרונות, תהליכים ושיטות מקומיות ליצירת כוח כלכלי ופוליטי למעבר מכלכלה ממצה (חד-כיוונית) לכלכלה מעגלית, מתחדשת ומופחתת פחמן. על המעבר להיות צודק ושוויוני, כך שייצור שיתופי פעולה לבניית כוח עתידי, המבוסס גם על הפיצויים הנדרשים לאנשים שיאבדו את מקור פרנסתם (Glover et al., 2019). מעבר שאינו הוגן במלוא מובן המילה, לא יממש את החזון.
מימוש חזון המעבר ההוגן מחייב ניהול תהליך בר-קיימא, הלוקח אחריות על מקצועות, אנשים וקהילות העשויים להיפגע מהתהליך ומהשינוי בתהליכי ייצור, ומוודא ש"אף אחד לא נשאר מאחור" ("leave no one behind"). בתהליכי ייצור המזון שבהם עוסק הנייר הנוכחי, תשומת הלב מופנית לחקלאים ולעובדי שרשרת ייצור המזון המסורתית. בנוסף, גם חברות טכנולוגיות מזון פורצות דרך עשויות להיפגע מהתנהלות שאינה מיטבית, שעלולה לפגוע באימוץ הטכנולוגיות ובהפקת התועלת הציבורית הפוטנציאלית הגלומה בהן. מעבר לכך, מעבר לטכנולוגיות חדשות עלול ליצור פער חברתי בין אלו המסוגלים לממן צרכנות "ירוקה" ובין אלו שיסבלו מעליית המחירים ושעלולים להיחשף לאי-ביטחון תזונתי. המעבר לחקלאות מקיימת ולכלכלה בת-קיימא הוא הכרחי כחלק מההיערכות למשבר האקלים, אך אסור שהוא יבוא על חשבון צמצום הפערים החברתיים. החזון של מעבר הוגן מבקש לתת מענה למכשול זה.
התפיסה של מעבר הוגן הופיעה לראשונה בשנות ה-70 של המאה ה-20 במדינת קנטקי, ארצות הברית, כאשר הנהגת עובדי מכרות הפחם הציעה כמה כלים לשיפור מעמד העובדים במעבר מכריית פחם לאנרגיות נקיות יותר. המושג עצמו, "מעבר הוגן", התפתח מתעשיית האנרגיה והברזל בגרמניה, כאשר המעבר לאנרגיה מתחדשת, אשר החל בתחילת שנות ה-60, הביא לכך שעיירות רבות במחוז נורדריין-וסטפליה נותרו ללא מקור הפרנסה העיקרי של תושביהן. לאחר כעשור, ובאמצעות מאמץ משותף של כל בעלי העניין, 90% מהשכירים השתלבו בטכנולוגיות החדשות (Rosemberg, 2017). הסיוע לשכירים שנותרו ללא פרנסה למצוא תעסוקה בטכנולוגיות האנרגיה המתחדשת מימש את תהליך המעבר ההוגן ויצר תנופת פיתוח כלכלי חדשה באזור, במטרה לוודא "שאף אחד לא נשאר מאחור". כיום, קיימים פרויקטים של גופים בינלאומיים אשר נשענים על תהליך המעבר ההוגן במטרה להשיב את הכורים לתעסוקה ולהפוך את המכרות וסביבתם לטבעיות (The World Bank, 2020).
כיום, תוכניות בינלאומיות מסוימות, כגון ה"גרין דיל" של האיחוד האירופי, מתנות מימון פרויקטים בשימוש בכלים של מעבר הוגן, מהלכים שוויוניים ופרנסה לכל. יחד עם זאת, מדינות רבות מתקשות ליישם את עקרונות המעבר ההוגן בשל התנגשותם עם המדיניות הכלכלית הכוללת של כלכלת השוק, שבה התפיסה של "אף אחד לא נשאר מאחור" אינה תקפה (Holt-Gimenez and Altieri, 2013). לכן, השימוש בעקרונות המעבר ההוגן במדינות מפותחות מחייב שינוי משמעותי במדיניות הציבורית ומעבר מתפיסה של שוק חופשי ללא התערבות למדיניות של תכנון אסטרטגי.
על מנת לנסות ולשנות מצב זה פרסם ארגון העבודה הבינלאומי (International Labor (Organization, ILO, מסמך חשוב ביותר, המפרט דרכי ניהול וביצוע עבור מקצועות וענפים שונים, ומצביע על החשיבות בבניית תוכנית מותאמת לכל מקצוע וענף על מנת להשיג את התועלות החברתיות, הכלכליות והסביבתיות (ILO, 2015). בימים אלה מקיים ארגון העבודה הבינלאומי מחקר חלוץ ("פיילוט") ליישום עקרונות המסמך בגאנה, בפרו ובפיליפינים.
מרבית המדינות המפותחות המיישמות כלים למעבר הוגן, ביניהן קנדה, ארצות הברית, ניו זילנד ומדינות האיחוד האירופי (בעיקר ספרד וגרמניה), פועלות לטובת ביטחון כלכלי בתעשיית דלק המאובנים והמעבר לאנרגיות מתחדשות. היישום לא מתבטא בהכרח ברמת כלל המדינה, אלא ברמה מקומית, באזור גיאוגרפי מסוים שבו קיים צורך, ומתבטא יותר בתמיכה כלכלית מאשר בכלים החברתיים של מעבר הוגן, הכוללים גם שוויוניות. עובדה זו מייצרת חוסר שוויוניות אפילו בממד של התמיכות המתקבלות, שכן מהגרים ונשים, הפחות מיוצגים על ידי הגורמים המסייעים בקבלת התמיכה, לא זוכים בה כפי שזוכים גברים ומקומיים (Piggot et al., 2019). במדינות שהוזכרו נעשה שימוש במגוון כלים שונים ליישום מעבר הוגן, על פי הצרכים המקומיים של כל מקרה וכל מדינה. כלים אלה כוללים, בין היתר, קידום כלכלי, מקור פרנסה, תמיכה חברתית, קידום אקולוגי סביבתי וקידום הפריפריה (Krawchenko and Gordon, 2021). מכאן אנו למדים, שהכלים למעבר הוגן מהווים רכיב מותאם ליעדי הפתרון בכל אחת מהמדינות ובכל אחד מהאזורים המעוניינים לקדם פיתוח כלכלי, חברתי וסביבתי.
בישראל, כמדינה קטנה, הצורך והאפשרות לספק מערך כלים לבטחון מזון ולהבטחת פרנסה כחלק מההיערכות להתמודדות עם משבר האקלים הם פשוטים יותר בהשוואה למדינות גדולות, ויכולים להוות מקרה בוחן והזדמנות לבחינת היתכנות לפתרון האתגר המשולש באופן הכולל את עקרונות המעבר ההוגן. מעבר לכך, השילוב של "אומת סטארט-אפ" לצד היישומים האגרוטכניים המתקדמים, הכוללים טכנולוגיות פורצות דרך לייצור מזון טרי, יכול לשמש מודל לשימוש בכלים של מעבר הוגן בתחום החקלאות והמזון.
==========================================
השימוש במעבר הוגן ככלי מקיים
היום, יותר מתמיד, מדינות וקואופרטיבים גדולים מזהים את המעבר ההוגן כהזדמנות ולא כמכשול. חקלאי אשר יזהה עתיד טוב יותר בטווח הקצר או אפשרות לפיתוח מקצועי בטווח הארוך יהיה נכון יותר לשתף פעולה בתהליך (Anderson, 2019). יחד עם זאת, לא כל חקלאי מסוגל לאפשר לעצמו להתקדם במהירות לפיתוחים הטכנולוגיים, ולכן יש הצופים זינוק בשליטתן של חברות גדולות על חשבון חוות חקלאיות משפחתיות (Nuthall and Old, 2017). בנוסף, קיים חשש שהטכנולוגיה תייתר את החקלאים השכירים, ועל כן קיימת חשיבות עליונה להקפיד על מעבר הוגן גם כלפיהם (Rotz et al., 2019; Eastwood et al., 2019).
מחקר שנערך בארצות הברית ובחן את ההזדמנויות והבעיות היכולות להיווצר ממעבר לבשר אלטרנטיבי ואת מידת ההיענות של חקלאי הבשר להיערך לקראת אפשרות של שינוי, מצביע על היענות לאפשרויות של גידול צמחים המשמשים לייצור תחליפי חלבון, גידול עדרים לטובת שימוש בתאים מתורבתים, מעבר לתעשיית הפרמנטציה והביו-ראקטורים ושימושים באמצעים אגרו-סביבתיים. יחד עם זאת, המחקר מצביע על חששם של החוואים מפני קריסה כלכלית בעקבות השינויים וחוסר יכולתם לקחת חלק בשינוי (Newton and Blaustein-Rejto, 2021).
מכאן עולה, שקיימת חשיבות רבה בהקניית "דרך" ו"כיוון" לחקלאים על מנת לספק מעבר הוגן ומקיים בעת הטמעת השינויים הטכנולוגיים ולאפשר התאמה נכונה לצורכי המערכת (Kemp and van Lente, 2011). בנוסף, חשוב להבדיל בין מהירות השינוי (פורץ דרך או מתון) ובין ההטמעה הסופית של הטכנולוגיה, כאשר שינויים משמעותיים עשויים להיות איטיים אך בעלי חשיבות רבה ויכולת הטמעה גבוהה. לכן, יש להסתכל על השינויים הטכנולוגיים לא רק במובן החדשני, אלא גם על יכולתם ליצור שינויים חברתיים (Geels, 2018).
מעבר לצורך העיקרי של חקלאים להתאים את עצמם לשינויים הצפויים, גם על החברות הטכנולוגיות להתאים עצמן לשינוי הצפוי. יתרה מכך, ההשתלבות של אותן חברות אינו מובטח כל עוד היחס אליהן לא יהיה כזה שייתן להן מקום ויכיר בחשיבות השתלבותן בשוק המזון לצמצום פליטות גזי החממה, לצמצום השימוש בקרקעות ולצמצום השימוש בבעלי חיים.
מן הראוי שהטכנולוגיות החדשניות, הן הקיימות כיום והן אלה שעתידות להתפתח בעתיד, ייצרו מצב שבו יהיו רק מורווחים, ללא מופסדים, בכל תחומי ענף המזון (Rose and Chilvers, 2018). יש להבין כי יצירת טכנולוגיות חדשניות, המבוססות על שיטות אגרו-סביבתיות ומתחשבות במעבר הוגן, דורשות קיום שיח עם כל המגזרים, מהחקלאים ועד לקובעי המדיניות, ובאחריותם ובאפשרותם של קובעי המדיניות לדאוג לשיח ולשיתוף כלל בעלי העניין (Kivimaa et al., 2019).
הצורך במעבר הוגן בישראל
כאמור, לענף החקלאות בישראל חשיבות מכרעת. יש לשמר את החקלאים והחקלאות בישראל ברמה שתאפשר המשך ייצור מזון טרי ואספקת מזון הולמת, תוך התחשבות בצפי גידול האוכלוסייה. במקביל, יש לנסח מדיניות שתבטיח בטחון מזון לכלל האוכלוסייה לאור האיום המתגבר של משבר האקלים. שילובן של טכנולוגיות פורצות דרך באמצעים של מעבר הוגן המתייחס לכלל בעלי העניין יכול לסייע למדינת ישראל להבטיח בטחון מזון ולצמצם את התלות ביבוא.
הכלכלה הקפיטליסטית שנהוגה בתחום החקלאות בישראל אינה מתיישבת עם תהליך המעבר ההוגן (Holt-Gimenez and Altieri, 2013). על כן, חייבת להיות הסכמה מדינית על הדרך שבה מיישמים מעבר הוגן בכלכלת ישראל, תוך התחשבות באופייה הקפיטליסטי-צרכני של המדינה. כמו כן, חשוב לנסות ולאפיין את הרפורמה שעתידה להתרחש בענף החקלאות המסורתית בישראל. הרפורמה תכלול את ביטול מכסי היבוא, ולכן תחייב רגולציה להגנה על חקלאים רבים שלא יצליחו להתחרות מול שוק היבוא. בנוסף, קיימת חשיבות עליונה להפנמת העובדה שהחקלאות המסורתית מושפעת מאוד ממזג האוויר. לעומת זאת, חקלאות בחממות, חקלאות אנכית ויצירת חלבון אלטרנטיבי באמצעות טכנולוגיות פורצות דרך מושפעות הרבה פחות ממזג האוויר ומשינוי האקלים. כתוצאה מכך, יש להבין שיש לבחון כל גוף חקלאי בנפרד, כבעל צרכים משל עצמו, ולא באופן גורף כפי שנהוג כיום (פסובסקי, 2021). עובדה זו מדגישה את הצורך בשינוי שיטת התמיכות, כפי שממליץ ה-OECD, ובמעבר מתמיכות עקיפות לתמיכות ישירות ולתמיכות הדורשות שיתופי פעולה בין בעלי עניין שונים, כפי שמתואר בתוכניות ה"גרין דיל" של האיחוד האירופי.
==========================================
1.2 ענף החקלאות בישראל
בישראל, לחקלאות חשיבות לאומית, והיא תופסת מקום חשוב בערכיה הסביבתיים, התרבותיים, החברתיים והנופיים של המדינה. בנוסף, ישראל היא אחת המדינות היחידות שמשלבות מדיניות ביטחונית בשיקולים הבריאותיים, התזונתיים, הסביבתיים והכלכליים. התפיסה הביטחונית של החקלאות באה לידי ביטוי, למשל, בהקמת רפתות באזורי פריפריה לעידוד פיתוח האזור באמצעות יצירת מקור פרנסה, ובגידול חיטה במקומות שאינם בהכרח מותאמים לגידול זה לטובת הבטחת האחיזה בקרקע ושימורה (אביבי, 2011).
בשנת 2020 שימש ענף החקלאות מקור פרנסה ישיר לכ-98,000 איש ואישה (יהודים וערבים אזרחי ישראל, תושבי הרשות הפלסטינית ועובדים זרים). 64% מהם עסקו בגידולים צמחיים, 19% בגידול בעלי חיים והשאר בגידולים מעורבים ובחקלאות מים (הלמ"ס, 2021א). עובדים רבים נוספים התפרנסו מהענפים העוטפים את החקלאות: בתי אריזה וקירור, עיבוד תוצרת חקלאית ותעשיית המזון, מפעלי מספוא, דשן וכימיקלים ועוד (קופראק, 2020(.
בעשרות השנים האחרונות נמצא ענף החקלאות בישראל במגמת דעיכה מבחינת חלקו בכלכלה, בתעסוקה ובתוצר, בדומה למצב במדינות אחרות. הסיבה לכך היא הידלדלות הקרקעות החקלאיות ופגיעה בפוריותן כתוצאה מכך ועיור מואץ (זיידנברג, 2013). בנוסף, הממשלה מעודדת את הגדלת היבוא על ידי הורדת שיעור המכסים (ואף מקדמת לאחרונה ביטול כלל המכסים על פירות וירקות מיובאים), מה שתורם לחוסר הכדאיות של החקלאים המקומיים להמשיך ולייצר מזון. כל אלה גורמים לפגיעה בבטחון המזון בישראל לנוכח שינוי האקלים, המסכן תוצרי חקלאות רבים, שעתידים להיפגע עוד יותר (אמדור, 2022).
החקלאות המסורתית בישראל
החקלאות המסורתית נסמכת על משאב הקרקע לשם גידול התוצרת החקלאית וכוללת מגוון רחב של סוגי גידול. קיימות שתי תופעות הייחודיות לחקלאות הישראלית: האחוז הגבוה של קרקעות בבעלות המדינה (94%), והאחוז הגבוה של הייצור החקלאי שמקורו בקיבוצים ובמושבים (80%), גם לאחר שהופרטו (אסיף, 2016). עד לשנים האחרונות, המגמה בישראל הייתה של השקעה גדולה במחקר ופיתוח, הן ממקורות ממשלתיים והן ממקורות פרטיים, מה שתרם להתייעלות מתמדת בתפוקה החקלאית ולצמצום הצורך בידיים עובדות. לעומת זאת, בעשור האחרון מסתמנת ירידה חדה בפריון העבודה בחקלאות, מה שניתן להסביר במיקוד לא נכון של ההשקעות במו"פ ובצורך לייצר רפורמה מבנית במערך המו"פ בחקלאות (כספי, 2020(. אף על פי כן, תחום המו"פ של החקלאות הישראלית הוא מהטובים בעולם, וכולל שיפורים ופטנטים המשרתים את החקלאות העולמית. יחד עם זאת, החקלאות מושפעת מאוד מהשינויים התנודתיים של מחירי התשומות בשווקים בין-לאומיים (אסיף, 2016(.
לענף החקלאות הן תועלות ישירות – אספקת מזון טרי, מקומי ובריא – והן תועלות עקיפות (חיצוניות) רבות בתחומי החברה, הסביבה, הכלכלה, המדיניות והביטחון. בין תועלות אלה חשוב לציין את התרומה הנופית, השמירה על שטחים פתוחים כמקור השבת מים לאגני הניקוז, מחזור פסולת כדשן, תרומות כלכליות לתעשיית המזון (מעבר לחקלאים המגדלים), אחיזה בקרקע כביסוס ביטחוני, תעסוקה בפריפריה וכן מחקר ופיתוח (צבן ואח', 2004). על אף ערכן הכלכלי של תועלות עקיפות אלו, החקלאים אינם מתוגמלים עליהן. לכן, למרות שבישראל לא קיים מנגנון תמיכות עבור תועלות עקיפות, חשוב מאוד לתמוך בחקלאים המספקים תועלות אלה (גינזבורג, 2014(.
==========================================
חקלאות וסביבה בישראל
עיקר התוצרת החקלאית בישראל מיוצרת על ידי חקלאות אינטנסיבית, אשר עושה שימוש בדשנים סינתטיים ובקומפוסט מבוצה של מכוני טיהור שפכים ומזבל בעלי חיים לעידוד היבול והתפוקה. ישראל מייבאת כ-50 אלף טונות חומרי דישון סינתטיים מדי שנה. גם בחומרי הדברה לטיפול במזיקים נעשה שימוש נרחב: כשתי טונות חומר פעיל לכל אלף דונם שטח חקלאי. ביחס לשטח ולתפוקה החקלאית, אלו רמות גבוהות של שימוש בחומרים מסוג זה בהשוואה למדינות אחרות בעולם (הלמ"ס, 2018ב).
על מנת לנטר את השפעות הפעילות החקלאית על הסביבה פיתחו ה-OECD וה-Eurostat מדדים המספקים מידע על רמות ההשפעה השונות, במטרה לסייע להתוות מדיניות שתיטיב עם הסביבה ותתרום לפיתוח חקלאות מקיימת. מדדים אלו כוללים בדיקות של מאזן הזרחן והחנקן המוטמעים בקרקע והנפלטים ממנה, פליטות של אמוניה ממשק החי, גזי חממה, טיב המים וחומרי הדברה. מדדים נוספים, הנמצאים כיום בפיתוח, יתנו מענה לשימור הקרקע, לסחיפת קרקעות והמלחתן ולמצב המגוון הביולוגי. מניתוח המדדים בשנים האחרונות עולה שרמות החנקן, הזרחן וחומרי ההדברה בקרקע בישראל גבוהות בהשוואה למדינות אחרות באיחוד האירופי (הלמ"ס, 2021ב). מדדים אלה יוכלו לסייע לעקוב אחר השינויים הסביבתיים כתוצאה מיישום הפעולות הנדרשות למימוש חקלאות בת-קיימא.
אחד המאפיינים הבולטים של החקלאות בישראל הוא השקיה במי קולחים. השימוש במים אלה גדל פי שלושה בשני העשורים האחרונים, וכיום כ-85% ממי הקולחים משמשים בחקלאות. כל עוד המים מוזרמים בהתאם לתקינה הישראלית, הם נחשבים בטוחים לשימוש. יחד עם זאת, ממחקרים עולה שמזהמים אורגניים, פתוגנים ושאריות של תרופות או כימיקלים אחרים הנמצאים במי קולחים עלולים להיקלט בצמחים ו/או לחלחל למי התהום ולגרום נזק סביבתי ו/או בריאותי. בנוסף, תקלה במתקני הטיפול בשפכים שתגרום להזרמת מים שאינם מטופלים בהתאם לתקינה הישראלית, עלולה גם היא לגרום נזקים לקרקע, לאגני הניקוז ולבריאות הציבור (הקרן לבריאות וסביבה ומשרד הבריאות, 2020). באופן דומה, גם הוספת דשנים לקרקע, שינוי מבנה הנוף והגברת סחף הקרקע כתוצאה מעיבוד אינטנסיבי עלולים לגרום נזק (בן חיים, 2016). היבט נוסף של עיבוד חקלאי של שטחים נרחבים הוא שינויים במגוון המינים ודחיקת מינים מקומיים. יחד עם זאת, כפי שצוין לעיל, התרומות העקיפות של שטחי החקלאות גבוהות מהתרומות השליליות (צבן ואח', 2004), ועל כן, קיימת חשיבות לממשק חקלאי תומך סביבה, שידע לקדם סינרגיה בין ענף החקלאות לשימור הטבע (בן חיים, 2016).
==========================================
טכנולוגיות פורצות דרך לייצור מזון טרי
לצד שיפורים טכנולוגיים, המגדילים את הפריון בחקלאות ומאפיינים את הענף לאורך כל שנות קיומו, ולצד טכנולוגיות משלימות, אשר מביאות להתייעלות בתפוקה, לצמצום במשאבים ולשיפורים במדדים חקלאיים-סביבתיים לאורך שרשרת הערך של ייצור המזון, החלו להתפתח בשנים האחרונות טכנולוגיות פורצות דרך לייצור מזון טרי. ככלל, טכנולוגיות פורצות דרך משנות את השוק בתחום שהן מקדמות ומייצרות מוצר חדש, המשנה את כללי המסחר. בתחום ייצור המזון כוללות טכנולוגיות אלה חקלאות אנכית (ורטיקלית), ייצור חלבון אלטרנטיבי (כולל מזון מתורבת) ועוד.
לטכנולוגיות פורצות דרך בייצור מזון טרי תועלות רבות להתמודדות עם האתגר המשולש. אל מול אתגר משבר האקלים הן מציעות צמצום השימוש בקרקע חקלאית ובחומרי דישון והדברה והשתחררות מהתלות בתנאי האקלים. יחד עם זאת, טכנולוגיות רבות עדיין דורשות אספקה גבוהה של אנרגיה ומים, מה שמקשה על העמידה בצורך לצמצם פליטות גזי חממה. אל מול אתגר בטחון המזון טמון בטכנולוגיות אלה הפוטנציאל לייצר מזון בהיקפים משמעותיים, ללא חשש מפגיעה בפריון הייצור כתוצאה ממשבר האקלים. ואל מול האתגר השלישי – אתגר הביטחון הכלכלי – מבטיחות הטכנולוגיות פורצות הדרך פוטנציאל למקומות עבודה חדשים ולמקורות השתכרות חדשים, וזאת לצד הייצור החקלאי וכהשלמה לו.
בשנים האחרונות הולכים ומתרבים סוגי טכנולוגיות פורצות דרך בתחום המזון והחקלאות. חדשנות במזון מאפשרת ייצור מזון טרי ואיכותי ללא תלות בעתודות מים וקרקע, משאבים אשר נהיים פחות זמינים עם התגברות משבר האקלים. באמצעות שילוב חדשנות במערכת המזון הנוכחית, לצד יישום עקרונות המעבר ההוגן, יתחזק חוסנן של שרשראות האספקה, יקטנו טביעת הרגל האקולוגית וההשפעה על מחזור החיים של מערכת המזון ויגדלו בטחון המזון והיציבות הכלכלית.
להלן נסקור את טכנולוגיות המזון פורצות הדרך העיקריות.
קיימות כמה שיטות של גידולים אנכיים, שהמשותף לכולן הוא שהצמחים גדלים בצורה אנכית, ללא שימוש בקרקע.
- הידרופוניקה: בשיטת גידול זו מוחדרים שורשי הצמחים לכוס גדילה, כאשר מים עם חומרי הזנה מוזרמים בתוך צינורות המערכת.
- איירופוניקה: בשיטה זו גדלים השורשים במצע סיבי או גרגרי, תוך הבטחת לחות תמידית לשורשים התלויים באוויר (Ragaveena, Edward and Surendran, 2021).
- אקוופוניקה: שיטה שמשלבת גידול הצמחים בצורה אנכית יחד עם סחרור המים בין הצמחים ובין מכלים או בריכות לגידול דגים. שיטה זו מאפשרת שימוש נוסף בשטח לטובת גידול נוסף – דגים – תוך ניצול חומרי הדשן הנפלטים מהדגים לטובת הזנת הצמחים, וסינון המים על ידי הצמחים ותהליכים בקטריאליים, מה שמאפשר את השימוש במים לגידול הדגים (Wilson and Goddek, 2019).
הגידול האנכי נעשה בקומות, במקומות כמו מחסנים ומבני תעשייה, גגות ומרפסות. גידולים אנכיים המתבצעים במקומות סגורים מספקים את כל צורכי הצמחים באופן מלאכותי ומבוקר: טמפרטורה, לחות, תאורה, פחמן דו-חמצני, מים ונוטריינטים (חומרי הזנה) (SharathKumar, Heuvelink and Marcelis, 2020). קיימים ארבעה סוגים של גידול אנכי, הנבדלים זה מזה במיקומם הפיזי והגיאוגרפי, בהיקף גודלם, בהיקף השיווק או האספקה ובשימוש שהם עושים באמצעים מלאכותיים: מפעל גידול (מחסן), מכולה ניידת, חווה מקומית ומתקן גידול קטן. שני האחרונים מספקים בדרך כלל את תוצרי הגידול באופן מסחרי מקומי (חנות ירקות או מסעדה) או כתוצר לבית או למשרד (Butturini and Marcelis, 2020).
טכנולוגיית הגידול האנכי רלוונטית וכלכלית כיום בעיקר לגידולי ירקות, עלים ירוקים למאכל (חסה, סלק עלים ועוד) וצמחי תבלין, כשהיתרון הגדול ביותר שלה הוא חיסכון בקרקע חקלאית. בכמה מקומות בעולם הוקמו מתקנים לגידול אנכי בתוך מחסני ענק, שלרוב נמצאים באזורי תעשייה בסמיכות לערים או בתוכן, ומשמשים לגידול עלים ירוקים, ירקות, פרחים וקנאביס. יש גם מקומות שבהם מוצבים מתקני הגידול בשטחים חקלאיים. במקרים אלה מופר הנוף החקלאי וקיים חשש לתועלות העקיפות הטמונות בגידולים בשטח פתוח (Burton, 2019). השימוש בשטחי גידול סגורים בתוך אזורי תעשייה עשוי לתרום לניצול מיטבי של השטח, לייעול הגידול באמצעות שימוש במקורות אנרגיה מתחדשים ובשיטות תאורה והשקיה חסכוניות, ולאפשר לשטחים החקלאיים להיבלע בתוך הנוף הטבעי. יתרון נוסף של חוסר התלות בקרקע חקלאית הוא מניעת זליגה של חומרי דישון לקרקע ויצירת עומס נוטריינטים, בעיה המהווה אתגר משמעותי ברמה עולמית (El-Nakhel et al., 2021). בנוסף, מתוצאות מחקרים עדכניים עולה שצמחים הגדלים בסביבה מלאכותית פגיעים הרבה פחות למחלות המועברות לצמחים בשטחי גידול פתוחים (Van Gerrewey, Boon and Geelen, 2021). לבסוף, לשיטת הגידול האנכי ערך נוסף, בכך שהיא מאפשרת יצירת עסקים מקומיים ואספקת מזון מקומית ומצמצמת את מרחקי השינוע של המזון ואת פליטות גזי החממה הנדרשות לאספקתו (Kozai and Niu, 2020).
מגמה טכנולוגית חדשה עושה שימוש בחממות גידול מתחת לפני הקרקע. השימוש באמצעי תאורה מלאכותיים מייתר את הצורך להעמיד חממות ענק על פני הקרקע, מה שיכול להיטיב עם משאב השטחים הפתוחים. יתרון נוסף הוא האפשרות לנצל את הטמפרטורה הקבועה השוררת מתחת לפני הקרקע ולחסוך אנרגיה רבה (Sawah, 2021). חממות מסוג זה הולכות ומתפתחות מתחת לשטחים עירוניים. למשל, מתחת לעיר לונדון באנגליה יש חממה בגודל חצי דונם, היכולה לספק מזון לכ-10,000 משקי בית (Kuypers, 2021).
בפני טכנולוגיות הגידול האנכי עומדים כמה אתגרים מרכזיים, המתבטאים באפשרויות הגידול המוגבלות יחסית. עד כה לא הצליחו לייצר מודל כלכלי לסוגי גידול נוספים, כמו חיטה, אורז ותפוחי אדמה, הדורשים תנאי תאורה מסוימים, שטח גדול והתאמות נוספות (Pattison et al., 2018). השימוש בתאורה מלאכותית מהווה אתגר גדול ליצירת יתרון כלכלי וסביבתי, שכן הגידול האנכי צורך אנרגיה רבה ויש לבחון אמצעים להתייעלות אנרגטית בתחום זה. פתרונות אפשריים כוללים שימוש באנרגיה ממקורות מתחדשים ושימוש בתאורה חסכונית.
אתגר מרכזי נוסף טמון בהרגל לצרוך מזון ממקורות מסורתיים. התפיסה המקובלת בהקשר לגידול האנכי היא שלילית, בעיקר בשל חוסר הבנה ומחשבה שאיכות המוצר אינה יכולה להשתוות לגידול מסורתי. מסיבה זו, חשוב להעלות את המודעות ליתרונות של גידול מזון בשיטה זו וצריכתו (Allegaert, 2020).
החקלאות האנכית גדלה במהירות, והחדשנות הטכנולוגית המתפתחת סביבה משפיעה לטובה גם על פיתוח שיטות גידול מדויקות יותר בחקלאות המסורתית (Butturini and Marcelis, 2020). לחקלאות האנכית פוטנציאל גדילה משמעותי, הן מבחינת סוגי הגידול והן מבחינת שיטות הגידול והטכנולוגיות החדשניות. עם זאת, הענף עדיין מוגדר כחדשני, ויחס העלות-תועלת שלו, תפוצתו בשוק ומחזור החיים של שיטות הגידול (רמות פליטות גזי חממה לייצור), עדיין לא עולים על אלה של שיטות החקלאות המסורתיות (Tuomisto, 2019). נראה שהמשך התפתחות הענף תלוי בארבעה גורמים עיקריים: גורמים כלכליים (עלות מול תועלת), סביבתיים (תרומות ישירות ועקיפות), חברתיים (תעסוקה, כלכלה מקומית) ופוליטיים (היתרים, רגולציה וסטנדרטיזציה) (Benke and Tomkins, 2017).
תחליפי חלבון אלטרנטיבי לתעשיית הבשר והחלב
כיום קיים מגוון רחב של תחליפי חלבון לבשר ולחלב: חלבונים מהצומח, פטריות וחגבים (וחרקים אוכלי עשב נוספים). תחליף חלבון אלטרנטיבי נוסף לבשר, שמקבל לאחרונה תשומת לב רבה, הוא טכנולוגיית הדפסות תלת-ממד, הכוללות רכיבים צמחיים שונים, המדמים בשר בעזרת הדפסה של שכבות שונות, כגון שריר ושומן, ומייצרות מוצר הדומה מבחינת המרקם, הצבע והטעם לבשר מבעלי חיים.
במזרח הרחוק, צריכת חלבון צמחי מסויה נפוצה כבר שנים רבות. בשנים האחרונות היא הפכה פופולרית מאוד גם במדינות המפותחות כתחליף בריא ועשיר בחומצות אמינו לבשר ולמוצרי חלב (Smith Edge and Garrett, 2020). בנוסף לסויה, קיימים היום מזונות-על, כגון מורינגה, מנקאי וקינואה, המספקים מגוון רחב של חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים.
סייטן, שהוא עיבוד של גלוטן ומדמה מאוד את צורת הבשר, נפוץ מאוד בתעשיית תחליפי הבשר במזרח הרחוק. גם אצות ים תופסות תאוצה כמוצר אלטרנטיבי לחלבון מן החי, וכיום תחום החקלאות הימית מספק מענה חשוב לייצור חלבון ומזון מקיים ומתפתח כטכנולוגיה חקלאית לכל דבר.
נראה שהתחליפים הקיימים מציעים מענה לתעשיית החלבון מבשר. הם מספקים רכיבי תזונה חיוניים, ללא ההשפעות השליליות הקיימות בצריכת חלבונים מחקלאות בעלי חיים אינטנסיבית, הצורכת משאבי קרקע ומים רבים, הן לגידול מזונם של בעלי החיים והן לגידול בעלי החיים עצמם, ונעשה בה שימוש בתוספי מזון, בתרופות ובכימיקלים שונים. יתרון נוסף בצריכת חלבון מהצומח טמון בהיבט האתי: אין צורך לשלוח בעלי חיים למותם או להתישם בחליבות יום-יומיות על מנת לספק לאדם חלבון.
האתגר המרכזי בייצור תחליפי בשר הוא עיבוד החלבון, הצורך אנרגיה רבה, המגדילה את פליטות גזי החממה. אתגר נוסף נובע מכך שמדובר בתחליף ל"דבר האמיתי". חברות רבות בעולם מעדיפות לצרוך בשר בעלי חיים בשל שיקולים של תרבות, מסורת והרגלים ארוכי שנים. בנוסף, מתוצאות מחקרים עולה שצריכת בשר מן החי מסייעת בגדילה פיזית ובהתפתחות קוגניטיבית, אך אין עדיין מידע על השפעתם של חלבונים אלטרנטיביים בתחום זה (Baltic and Moskovic, 2015).
דווקא בענף החלב ניתן למצוא דוגמאות לשינויים בהרגלי הצריכה ומעבר מצריכת חלב פרה לצריכת חלב אלטרנטיבי, בעיקר במדינות המפותחות. הפיתוחים בענף זה כוללים, בין היתר, שימוש בסויה, שקדים, אפונה, אורז ושיבולת שועל, הן לייצור משקה והן לייצור מוצרי חלב נוספים, כגון יוגורט וגבינות (Doris, 2018). מחקר שבחן את הסיבות והמוטיבציה לצריכת חלב מן החי ומן הצומח גילה שהסיבות לשתיית חלב מן החי כוללות יתרונות בריאותיים ותמיכה בחוות חלב (ברפתות מקומיות). הסיבות לצריכת חלב אלטרנטיבי כללו אף הן סיבות בריאותיות, אך בנוסף גם מגוון ערכים של סביבה ואתיקה (Haas et al., 2019).
חדירתם לשוק של כלל תחליפי החלבון האלטרנטיביים גדלה עם הזמן, אך עדיין נמוכה בהשוואה לצריכת בשר וחלב מן החי. בשנת 2021 הוערך שוק החלבון האלטרנטיבי בכ-49.70 מיליון דולר, והוא צפוי להגיע ל-126.84 מיליון דולר עד 2028.
מוצרי בשר וחלב מתורבתים
ייצור מוצרי בשר וחלב מתורבתים מתבצע מחוץ לגופם של בעלי החיים, ישירות מאבני הבניין שלהם – התאים. כל שנחוץ הוא דגימה זעירה של תאים בעלי יכולת להתרבות במהירות ואחר כך להתמיין לסוגי התאים השונים המרכיבים את הבשר או החלב. דגימת התאים הזעירה מתרבה וגדלה במכלים הנקראים ביוריאקטורים, שבהם חומרי מזון, כמו חלבונים, סוכרים, מינרלים וויטמינים. הייצור מתמקד בגידול רקמות הניתנות לאכילה, ובכך נחסך הצורך לגדל בעל חיים שלם, אשר חלקים רבים ממנו לא נאכלים לאחר השחיטה.
תעשיית הבשר והחלב המתורבת יכולה להשלים את חקלאות בעלי החיים, אך לא להחליף אותה. לתעשיית הבשר והחלב אחריות סביבתית, כלכלית וחברתית מרחיקה לכת, ומעבר גורף לשיטות גידול אקסטנסיביות יבוא על חשבון הקטנת התפוקה החקלאית המסורתית. באמצעות שילוב שיטות גידול הדורשות משאבים רבים ופולטות פחות גזי חממה, מערכת המזון והחקלאות תצמצם משמעותית את טביעת הרגל האקולוגית שלה, תוך שמירה על תפוקה חקלאית גבוהה. על פי מחקר ניתוח מחזור החיים, בשר מתורבת, בהשוואה לבשר בקר מהחי, צפוי להפחית ב-92% את השפעת גידול הבקר על האקלים כתוצאה מפליטת גזי חממה ולהשתמש ב-95% פחות קרקעות וב-78% פחות מים (Recht and Toubia, 2021).
תהליך הייצור של בשר מתורבת הוא קצר במידה משמעותית מגידול בעלי חיים, בקר בפרט, למטרות מזון. לדוגמה, סטייק בקר מתורבת גדל בתוך 4-3 שבועות, ואילו פרות נשחטות בגיל שנתיים עד ארבע וחצי שנים בממוצע. נתון זה חשוב במיוחד בעת אירועי קיצון (כגון מגפה עולמית, מלחמה או אירועי אקלים), כאשר השוק משתנה באופן מהיר ומיידי, ויש צורך בגמישות בשרשרת הערך של תעשיית המזון כדי להבטיח בטחון מזון.
כדי לייצר בשר וחלב מתורבתים בקנה מידה גדול יש לפתח טכנולוגיות פורצות דרך, שיאפשרו הורדת המחיר באופן משמעותי. למשל, צריכת האנרגיה והמים וכמות הפסולת הנוצרת בתהליך יצירת מוצרי עוף מתורבת הן גבוהות יותר מאשר בגידול עוף חי. לכן, חשוב למצוא דרכים להשתמש באנרגיה מתחדשת ובכלכלה מעגלית על מנת להפחית את רמות פליטות גזי החממה ולהפוך את המוצרים למקיימים.
בדומה למעבר של גידולי צמחים לתוך חממות סגורות, פיתוחים של בשר וחלב מתורבתים ותחליפי חלבון אלטרנטיביים מן הצומח מהווים טכנולוגיות פורצות דרך משמעותיות מבחינת הפוטנציאל שלהם לתרום לצמצום פליטות גזי חממה ולשינוי האקלים, לבטחון המזון הלאומי ולשמירה על יציבות כלכלית. בתוך שנים בודדות הצליחו טכנולוגיות הייצור החדשניות להוזיל את מחירי הייצור של מוצרי בשר וחלב מתורבת באלפי אחוזים, וההוזלה צפויה להימשך ולהגיע למחירי שוק אפשריים מבחינת הצרכן (Small, 2017).
הפיתוחים החדשניים בתחום זה מקבלים תמיכה כלכלית הולכת וגדלה מצד משקיעים מוסדיים, כמו קרנות העושר של איחוד האמירויות ושל סינגפור, מצד משקיעים יחידים, כמו ביל גייטס ולאונרדו דיקפריו, ומצד חברות כמו גוגל וחברות המזון והבשר הגדולות בעולם, אשר רואות את החשיבות בחדשנות ומבינות את הפוטנציאל הרב הגלום בהשקעה בפיתוחים חדשניים בתחום זה. בשנת 2018 עמד שוק חלבון הבשר האלטרנטיבי על 4.3 מיליארד דולר, ועד שנת 2025 הוא צפוי להגיע ל-8.3 מיליארד דולר. להשוואה, בשנת 2020 עמד שוק הבשר העולמי על 868 מיליארד דולר, והוא צפוי לעלייה מתונה יותר של 1.157 טריליון דולר עד שנת 2025.
לאור החשיבות הכלכלית, החברתית והסביבתית של התחום בישראל, ובראייה של "אומת סטארט-אפ", משרדי הממשלה ורשות החדשנות מעודדים חברות פורצות דרך לייצור מזון טרי בעזרת קולות קוראים למימון היבטים שונים.
ישראל מובילה עולמית בתחום החלבון האלטרנטיבי
תחום החלבון האלטרנטיבי בישראל, שמהווה את עיקר הפעילות בענף טכנולוגיות המזון, גייס בשנת 2022 454 מיליון דולר, שהם כ-15% מסך הכסף שהשקיעו קרנות הון סיכון בתחום בעולם. בשנת 2022 ניצבה ישראל במקום השני בעולם מבחינת השקעות בחלבון אלטרנטיבי: במקום הראשון היו חברות בארה"ב שגייסו 1.2 מיליארד דולר, אחריהן ישראל, ואחריה, בפער ניכר, צרפת, סינגפור, בריטניה וסין עם השקעות של בין 150 ל-200 מיליון דולר כל אחת. לפי הניתוח של GFI ישראל, תחום החלבון האלטרנטיבי מהווה 60% מכלל תעשיית הפודטק הישראלית מבחינת השקעות, וכ-29% מכלל תעשיית האקלים-טק הישראלית, שכוללת גם אגריטק, אנרגיה ירוקה, תחבורה חכמה ועוד (GFI Israel, 2023).
מה עוד נדרש על מנת להציב את ישראל כמנהיגה עולמית בתחום תחליפי החלבון? מתוצאות מודל משותף של The Good Food Institute Israel וחברת EY עולה, שבאמצעות השקעה של כמיליארד וחצי ש"ח במחקר, תשתיות ורגולציה, 55 אלף עובדים יתווספו לשוק העבודה בענף תחליפי החלבון, כאשר 22 אלף מהם יעבדו בתחומי ההייטק ויהיו מועסקים ב-63 מפעלים קיימים וב-383 חברות סטארט-אפ בתחום. עוד מציג המודל החזרת מוחות ישראליים לשוק העבודה בישראל, רווחים נקיים ממס של 19 מיליארד שקל ומשיכה של 74 מיליארד שקל בהשקעות זרות, לצד הפחתה של 89% בפליטות גזי החממה, 87% מצריכת המים ו-60% משטחי המרעה (GFI Israel, 2022).
טכנולוגיות פורצות דרך משלימות בחקלאות
בשנים האחרונות התפתחו בתחום החקלאות טכנולוגיות השייכות למהפכה הירוקה, אשר יודעות לתת מענה חלופי לשיטות הגידול המסורתיות. אלו כוללות שימור זרעי בר, צמצום השימוש בהשקיה, דישון מושכל ושימוש בהדברה ביולוגית. טכנולוגיות חדשניות יותר יודעות גם לתת מענה פורץ דרך להתמודדות עם שינוי האקלים והצורך בהבטחת בטחון מזון. אלו כוללות טכנולוגיות טרנספורמטיביות, כגון מערכות חישה (בעזרת לוויינים, רחפנים וחיישנים), המספקות מידע ואפשרות ניהול מרחוק לייעול תפוקת הגידול של סוגי מזון רבים והשימוש בחומרי הדברה ודישון. קיימות גם טכנולוגיות משלימות, כגון שימוש ברשת האינטרנט לצורך הכשרה, הזמנת ציוד ורכש, פיתוח קשרי מסחר ועוד.
הקשיים והפוטנציאל בשיתוף בין החקלאות המסורתית לטכנולוגיות פורצות דרך לייצור מזון
הבטחת בטחון מזון בתנאי התמודדות עם משבר האקלים דורשת שיתוף פעולה מצד כל בעלי העניין לצורך קידום מגוון הפתרונות לייצור מזון טרי הקיימים כיום, בין אם מקורם בחקלאות מסורתית ובין אם בטכנולוגיות פורצות דרך.
כיום, אין שיתוף פעולה בין השחקנים בשני תחומים אלה. יתרה מכך, התפיסה הרווחת בחקלאות המסורתית היא שייצור מזון בטכנולוגיות פורצות דרך יתפוס את מקומה, יצמצם את חלקה ויפגע ביכולתה להתפרנס באופן יציב לאורך שנים. רבות מחברות הטכנולוגיה פורצת הדרך אינן מצליחות לייצר אמון ולהשתלב בענף החקלאות, מכיוון שהן נתקלות במכשולים ובהתנגדויות שפוגעות ביכולתן לממש את הפוטנציאל שלהן.
על אף העדויות המדעיות הרבות להתחממות הגלובלית ולשינוי האקלים, בעלי העניין לא הפנימו עדיין את גודל ההשפעה הצפויה. מסיבה זו אין עדיין הסכמה על הצורך לבצע פעולות דחופות להתמודדות עם משבר האקלים. מצב זה מעמיד אתגר משמעותי בפני היכולת לחבר בין החקלאות המסורתית לטכנולוגיות פורצות דרך.
בנוסף, חקלאים רבים (בעיקר ממדינות מתפתחות ובעלי חוות קטנות) אינם מסוגלים לקיים את כל דרישות המדיניות לעמוד באינטנסיפיקציה של חקלאות מקיימת, הכוללת התחשבות בחברה ובסביבה וצמיחה כלכלית. לחקלאים ולבני משפחותיהם צרכים נוספים, ולעיתים גם עבודות נוספות, והם מתקשים להתמודד עם השינויים הנדרשים בתחום החקלאות לצד הצורך להתמודד באופן יום-יומי עם קשיי פרנסה, בטחון מזון, חינוך, מחסור במשאבים טבעיים זמינים והצורך לעמוד בסטנדרטים חברתיים (Klapwijk et al., 2014). על כן, במקרים רבים מנסים החקלאים להתפשר ולשלב בין חקלאות לא מקיימת לחקלאות מקיימת, בעת שרמות ההכנסה שלהם, זמינות הטכנולוגיות החקלאיות וקבלת הכשרות מתאימות מגבירות או מצמצמות את הצלחתם לממש חקלאות מקיימת אינטנסיבית (Adolph, 2020). מעבר לכך, חקלאים רבים אינם ששים לשלב טכנולוגיות חקלאיות חדשניות כתוצאה מחוסר אמון במערכות וחוסר ידע. על כן, קיימת חשיבות עליונה להנגשה ולתמיכה מצד גורמים ממשלתיים או ארגונים אזרחיים כדי להצליח לשלב טכנולוגיות פורצות דרך בחקלאות המסורתית (Woltering et al., 2019).
על אף הקשיים שמנינו לעיל, חיזוק הקשר ושיתופי הפעולה בין ענפי החקלאות המסורתית ליצרני המזון בטכנולוגיות פורצות דרך היא הדרך להצלחה ביישום צעדים של מעבר הוגן והסתכלות מקיימת על האופן שבו ניתן לספק בטחון מזון בעידן של משבר האקלים. לכן, יש לדברר את החשיבות של יצירת שיח משותף בין בעלי העניין השונים על מנת להצליח להבטיח בטחון מזון ופרנסה לכל. שיתוף הפעולה בין שני ענפי ייצור המזון (החקלאות המסורתית וטכנולוגיות פורצות דרך לייצור מזון) יוכל לצמצם את התלות ביבוא ולתרום להבטחת בטחון מזון.
ניהול נכון ומשולב של ייצור מזון בחקלאות מסורתית ובטכנולוגיות פורצות דרך יאפשר הגעה לפוטנציאל המרבי של המדינה לספק בטחון מזון ולנהל כלכלה בת-קיימא. המעבר לחקלאות מקיימת והצורך לערוך לשינויים, הן תפיסתיים והן יישומיים, ללא ודאות לגבי התוצאות, גורמים לנושא זה להיות טעון מבחינה חברתית, מגזרית וכלכלית. דווקא במצב זה, ניהול רב-שיח בין השחקנים השונים להשגת המטרות החברתיות, הכלכליות והסביבתיות של התמודדות מוצלחת עם האתגר המשולש יוכל להביא להגברת האמון והשקיפות בפני כלל הציבור ויאפשר תכנון מדיניות מוסכמת וארוכת טווח.
המדיניות הנוכחית להתמודדות עם האתגר המשולש
ישראל התחייבה לעמוד ביעדי האו"ם לשנת 2030 ולהגיע לאפס פליטות עד שנת 2050, אולם אין די במדיניות הנוכחית על מנת לעמוד ביעדים אלה. עובדה זו באה לידי ביטוי בתחומים שונים, שבהם מימון הפתרונות האפשריים אינו מקבל מענה והעשייה עצמה דלה.
בישראל, כ"אומת סטארט-אפ", קיימים האמצעים לייעל את החקלאות המסורתית ולעודד פיתוח טכנולוגיות חדשניות לייצור מזון. המדיניות הנהוגה כיום עושה מאמצים לעודד את החדשנות בישראל כחלק מהאג'נדה הכללית, אך אין די בזה.
על מנת לעמוד ביעדים ולהתמודד עם האתגר המשולש יש לערוך שינויים רבים, ביניהם שינויים תרבותיים ושינוי הרגלי צריכה, וכן הקטנת הריכוזיות במשק וכוחם של התאגידים הגדולים בתעשיית המזון, יבואני המזון ורשתות השיווק (שמש ודוניץ, 2020(. בעיות אלה קיימות גם במדינות רבות אחרות, אך הן דווקא רואות בהתמודדות עם האתגר המשולש נתיב להצלחה. בישראל קיימת הבנה לגבי הצורך להגדיל את מגוון מקורות המזון הטרי והכוונה לכיוון זה באמצעות הגדלת היבוא מצד אחד והשקעה ממשלתית במו"פ טכנולוגי מצד שני. אולם אין די בצעדים הננקטים, בין השאר מכיוון שאין הבנה מספקת לגבי ההכרח להתמודד באופן כולל עם האתגר המשולש. התמודדות נכונה ומוצלחת עם האתגר המשולש מחייבת הידברות משותפת בין בעלי העניין השונים והסתכלות הוליסטית על כלל התחומים הנכללים באתגר המשולש.
