שתי הבעיות המרכזיות העומדות כיום על סדר היום הציבורי העולמי הן משבר האקלים ומשבר המזון, ושתיהן קשורות זו לזו. בעבודה הנוכחית, הראשונה מסוגה בארץ, בדקנו את השפעת שינוי האקלים על אספקת המזון בישראל. בחרנו שניים-עשר מוצרי מזון עיקריים בסל המזון הישראלי ובחנו את החוסן האקלימי של המדינות העיקריות שמייצרות ומייצאות אותם בהשוואה לזה של ישראל. מצאנו שעבור שלושה מתוך שניים-עשר מוצרי המזון, ליצואניות העולמיות חוסן אקלימי גבוה מזה של ישראל, אך עבור תשעת הגידולים האחרים, החוסן האקלימי של היצואניות העולמיות נמוך מזה של ישראל. לפיכך, מדיניות בת-קיימא תהיה לשמור על גידול מקומי של המוצרים הללו  בחקלאות הישראלית.

העבודה הנוכחית מציעה שיטת חשיבה וניתוח ממצאים בנוגע למספר קטן של מוצרים חקלאיים. יש להרחיב את העבודה וליצור בסיס מידע נתונים רחב ודינמי, שיאפשר התוויית מדיניות היערכות מתאימה ופיתוח כלים לחיזוק החקלאות הישראלית ובטחון המזון הישראלי לנוכח משבר האקלים ומשברים אחרים, לעתיד לבוא.

שתי הבעיות המרכזיות העומדות כיום על סדר היום הציבורי העולמי הן משבר האקלים ומשבר המזון, ושתיהן קשורות זו לזו בקשר הדוק. שינוי האקלים הוא תהליך משמעותי, המתחולל בקצב הולך וגובר בעשרות השנים האחרונות ויש לו מגוון השלכות. מדינות רבות, כולל ישראל, נוקטות פעולות לצמצום קצב השינוי ועוצמתו ונערכות להתמודד עימו. משבר המזון הוא תופעה המתרחשת ב-20 השנים האחרונות. לאחר כ-50 שנה (המחצית השנייה של המאה ה-20), שבמהלכן היו מחירי המזון העולמיים במגמה כללית של ירידה, בשנת 2000 חל מהפך, וב-20 השנים האחרונות הולכים ועולים מחירי המזון העולמיים. למגמה כללית זו נוספו משברי מזון אקוטיים, שבהם עלו מחירי המזון בצורה חדה בתוך זמן קצר (למשל, בשנים 2008 ו-2011). בשנת 2022 הגיעו מחירי המזון העולמיים לשיא מאז 1960, השנה שבה החל ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) למדוד את מחירי המזון העולמיים.

הסיבות לאתגרי אספקת המזון אינן חד-משמעיות, אך סביר להניח כי משבר האקלים הוא אחת הסיבות החשובות, לצד המשך הגידול באוכלוסיית העולם, שינוי התזונה במדינות מתפתחות (הגדלת הצריכה של מוצרים מהחי), מלחמות ומשברים פוליטיים, השפעות מגפת הקורונה ועוד. אחת התוצאות המדאיגות של שינוי האקלים היא ירידה ביבולים החקלאיים. ההערכה היא כי ההתחממות הצפויה של 3.5-1.5 מעלות צלזיוס עלולה להביא לירידה ביבולים החקלאיים העולמיים בכ-15%-20% (Zhao et al., 2017; Lobell, Schlenker and Costa-Roberts, 2011). עקב כך, כחלק מההיערכות לשינוי האקלים, מדינות שונות בעולם עורכות תוכניות אסטרטגיות לאומיות בתחום המזון.

לסחר בינלאומי במזון יש יתרונות כלכליים, אך הוא גם עלול לחשוף את המדינות המייבאות לזעזועים עקב פגיעה בייצור החקלאי במדינות שמהן נעשה היבוא, בין היתר על רקע שינוי האקלים. במוצרי מזון מסוימים, ישראל מייבאת כיום שיעור משמעותי של המזון הנצרך בה (דגניים, סוכרים, שמנים, דגים), ואילו במוצרי מזון אחרים קיימת עצמאות תזונתית ואף יצוא (פירות וירקות). המדיניות הממשלתית הנוכחית היא הפחתת חסמים ליבוא מוצרי מזון לישראל, מה שמעורר כמה שאלות: האם התמיכה בהרחבת יבוא מוצרי מזון היא מדיניות מושכלת ובת-קיימא לאורך זמן, לאור שינוי האקלים הגלובלי? האם וכיצד צפוי שינוי האקלים להשפיע על המדינות שמהן ישראל מייבאת מזון כיום או מעוניינת לייבא מהן מזון בעתיד? האם ניתן לזהות מוצרי מזון שניתן לייבא ממדינות יציבות אקלימית ומוצרי מזון אחרים שמיובאים ממדינות שהן פגיעות לשינוי האקלים ועלולות להקטין את הייצור החקלאי שלהן לאורך זמן? כיצד לייצר תמהיל נכון ומושכל במערכת המזון הישראלית בין מוצרים מיובאים לייצור מקומי, תוך התייחסות מתאימה לשינוי האקלים העולמי?

מטרת הנייר הנוכחי היא לספק תשובות לחלק מהשאלות הללו ולהציג שיטה לניתוח מבוסס נתונים של השפעת שינוי האקלים על מערכת המזון הישראלית. הניתוח מתמקד בשניים-עשר מוצרי מזון חקלאיים מרכזיים בסל המזון הישראלי, מחמש קבוצות המזון הנדרשות לתזונה מאוזנת ומגוונת: דגניים ופחמימות; צמחי שמן; קטניות ואגוזים (צמחים עתירי חלבון); פירות; ירקות ומקשה. בכל אחד מהמוצרים נותחה האספקה הנוכחית ומקורותיה (חקלאות מקומית, יבוא), ולאחר מכן זוהו מקורות האספקה במערכת הגלובלית: אם מדובר במוצר שיש בו כיום יבוא – מאילו מדינות מייבאים כיום; ובמכלול המוצרים הנבחנים – מי הן המדינות שהן היצואניות העיקריות במערכת העולמית.

עבור כל יצואנית זוהה מדד החוסן האקלימי על בסיס המדד הגלובלי ND–GAIN. חושב ציון החוסן האקלימי של מכלול היצואניות העיקריות של כל מוצר חקלאי, ונערכה השוואה לחוסן האקלימי של ישראל.

נמצא כי מתוך שניים-עשר המוצרים החקלאיים שנבחנו, בשני מוצרים (שקדים ותפוחי אדמה) החוסן האקלימי של המדינות שמהן מייבאים כיום ושל מכלול היצואניות העולמיות הוא גבוה מזה של ישראל, ולכן מדיניות של יבוא היא הגיונית מבחינה אקלימית. במוצר אחד (חיטה) היבוא הנוכחי הוא ממדינות שהחוסן האקלימי שלהן נמוך מזה של ישראל, אך בחינה של כל יצואניות החיטה בעולם מראה כי בממוצע החוסן האקלימי שלהן גבוה מזה של ישראל. לפיכך, ההמלצה במקרה של מוצר זה היא לגוון את מקורות היבוא ולבסס אותם על מדינות שהן יציבות אקלימית.

בתשעת המוצרים החקלאיים האחרים שנבדקו (תירס, סויה, חומוס, שומשום, ענבים, עגבניות, תפוזים, בננות ואבטיח), נמצא שהחוסן האקלימי של היצואניות העולמיות נמוך מזה של ישראל. המשמעות היא, שלאורך זמן, עם התחזקות שינוי האקלים, ייתכן שיתעוררו קשיים ביבוא מוצרים אלו ממדינות אחרות, ולכן יש יתרון לייצור מקומי שלהם בחקלאות הישראלית. במוצרים אלה כלולים גם מוצרים חקלאיים שאינם מיוצרים כיום בחקלאות הישראלית (סויה, שומשום), וכדאי לבחון את החסמים לייצור מקומי שלהם כדי להיערך למגמות ארוכות טווח של שינוי האקלים.

כפועל יוצא של הניתוח שערכנו, זיהינו תופעה מדאיגה נוספת במערכת המזון העולמית: ריכוזיות של הסחר העולמי במוצרי מזון. נמצא שהסחר העולמי במרבית המוצרים החקלאיים שנבדקו בעבודה זו מתרכז במספר קטן של יצואניות, המוכרות את המוצרים החקלאיים למדינות רבות בעולם. בשבעה מתוך שניים-עשר המוצרים החקלאיים שבדקנו, עשר מדינות או פחות מרכזות 80% מהיצוא העולמי. חשוב לציין כי תופעת ריכוזיות הסחר איננה ליבת הנייר הנוכחי, וכדי להתייחס אליה באופן מבוסס יש לבחון מדדי ריכוזיות נוספים. עם זאת, הנתונים שנאספו במסגרת העבודה על הנייר הנוכחי מצביעים על הצורך לבחון את מידת הריכוזיות כתורמת לשבריריות מערכת הסחר העולמי במזון, וכן על הצורך לשמור על ייצור מזון מקומי ככלי לניהול סיכונים ולבטחון מזון.

המלצות נייר זה נוגעות בראש ובראשונה בצורך לאסוף מידע לאורך זמן ולעקוב אחר מגמות עולמיות. ראשית, יש להרחיב את הניתוח ולבחון את מרבית המוצרים החקלאיים העיקריים בסל המזון הישראלי. יש לזהות את המוצרים שניתן לייבא ממדינות אחרות באופן בר-קיימא ולאורך זמן, וכן את המוצרים החקלאיים שיש לשמור על יכולת הגידול שלהם בחקלאות הישראלית. בנוגע למוצרים שיימצא שאין סכנה אקלימית ליבוא שלהם ממדינות אחרות, יש להמשיך ולעקוב, אחת לתקופה, אחר המגמות בקרב היצואניות העולמיות, שכן שינוי האקלים הוא תהליך מתמשך ולא צפוי, וייתכן שמדינה שנהנית כיום מחוסן אקלימי גבוה תשנה את מעמדה בעתיד, ואז יהיה צורך לפנות ליבוא ממדינות אחרות.

עבור מוצרים שיסתבר שיהיה קשה לייבא ממדינות אחרות לאורך זמן, יש לבחון ולנסח מדיניות התמודדות מתאימה, שתכלול, בין היתר, חיזוק הגידול שלהם בחקלאות הישראלית, שיפור ממשקי הגידול, פיתוח זנים עמידים לשינוי האקלים או פיתוח תחליפים אפשריים. עבור מוצרים שאינם מגודלים בישראל כיום, אך היצואניות העולמיות שלהם מאופיינות בחוסן אקלימי נמוך, יש לאפיין את הגורמים המונעים את גידולם בחקלאות הישראלית ולבחון את האפשרויות לעודד את גידולם בישראל באמצעות מו"פ, הטמעה במשקים וכלי תמיכה נוספים.

לסיכום, העבודה הנוכחית מציעה שיטת חשיבה וניתוח ממצאים בנוגע למספר קטן של מוצרים חקלאיים. יש להרחיב את העבודה וליצור בסיס מידע רחב ודינמי, שיתעדכן לאורך זמן ויאפשר לבסס את מדיניות המזון והחקלאות בישראל על נתונים מפורטים. בסיס נתונים כזה הוא הכרחי להתוויית מדיניות היערכות מתאימה ולפיתוח כלים לחיזוק החקלאות הישראלית ובטחון המזון הישראלי לנוכח משבר האקלים ומשברים אחרים, לעתיד לבוא.

1.1 אפיון הסוגיה

שתי הבעיות המרכזיות העומדות כיום על סדר היום הציבורי העולמי הן משבר האקלים ומשבר המזון, ושתיהן קשורות זו לזו בקשר הדוק.

שינוי האקלים הוא תהליך משמעותי וארוך טווח, הבא לידי ביטוי בעיקר ב-40 השנים האחרונות, שבהן עלתה טמפרטורת פני השטח הממוצעת בכדור הארץ והתרבו אירועי קיצון אקלימיים. התהליך צפוי להמשיך בעתיד הנראה לעין, ומדינות רבות, כולל ישראל, נוקטות פעולות לצמצומו ונערכות להתמודד עימו. אזור אגן הים התיכון, הממוקם על הגבול שבין אקלים ים-תיכוני לאקלים צחיח למחצה וצחיח, רגיש במיוחד לשינויים אקלימיים (המשרד להגנת הסביבה, 2021א). קצב ההתחממות של ישראל גבוה פי שניים מהממוצע העולמי (רונן וקמחי, 2021). עם זאת, בהשוואה בינלאומית מדורגת ישראל כבעלת מוכנות גבוהה יחסית לשינוי האקלים (מקום 32 מ-183 המדינות המדורגות במדד ND-GAIN).

משבר המזון העולמי הוא תופעה חדשה יחסית, מתחילת המאה ה-21. לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20, ובפרט לאחר משבר האנרגיה של אמצע שנות ה-70, היו מחירי המזון העולמיים במגמה כללית של ירידה. משנת 2000 התהפכה מגמה זו, ולאורך 20 השנים האחרונות המגמה הכללית היא עליית מחירי המזון העולמיים. בשני העשורים האחרונים התרחשו שלושה משברי מזון אקוטיים, שבהם האמירו מחירי המזון בצורה חדה בתוך זמן קצר. המשברים הללו התרחשו בשנים 2008, 2011 ו-2022, כאשר בכל אחד מהם הגיעו מחירי המזון למחירים גבוהים יותר בהשוואה למשבר הקודם. במרץ 2022 הגיעו מחירי המזון העולמיים לשיא של כל הזמנים. למשבר המזון המתמשך יש כנראה יותר מסיבה אחת, ובין החוקרים אין הסכמה על הסיבה המובילה. גם למשברי המזון האקוטיים יש, ככל הנראה, מגוון סיבות (משבר המזון האקוטי של שנת 2008 התרחש, בין היתר, על רקע תמריצים של ממשלות בעולם לייצור גידולי אנרגיה על חשבון גידולי מזון; המשבר האקוטי של 2022 קשור למגפת הקורונה ולמלחמת רוסיה-אוקראינה). סביר להניח שאחד מהגורמים למשבר המזון הוא משבר האקלים. כך או כך, מכיוון שהמזון נסחר בשוק בינלאומי ובין שחקנים רבים, עליית מחירי המזון בעולם מצביעה על מגמות בביקוש והיצע, היינו, עלייה בביקוש למזון שמסיבות שונות אינה מקבלת מענה מתאים מצד ההיצע (הייצור החקלאי העולמי).

משבר האקלים ומשבר המזון כרוכים זה בזה, שכן אחת ההשפעות המדאיגות של שינוי האקלים היא ירידה ביבולים החקלאיים, המשפיעה על מערכת המזון העולמית (FAO, 2008, 2022; Willet et al., 2019; McKinsey Global Institute, 2020). כבר בתחילת העשור הנוכחי זוהתה ירידה משמעותית ביבול הדגניים העולמי ליחידת שטח, וההערכה היא כי ההתחממות הצפויה של 3.5-1.5 מעלות צלזיוס, מעבר לקיים עכשיו, עלולה להביא לירידה ביבולים העולמיים של הדגניים בכ-15%-20% Zhao et al., 2017; Lobell, Schlenker and Costa-Roberts,) 2011).

הפגיעה בחקלאות העולמית בשל שינוי האקלים כוללת, בין היתר: ירידה ביבולים, תמותת בעלי חיים במשק כתוצאה מקור או חום קיצוני, ירידה בפוריות אזורי מרעה וירידה בדגה. במחקר מקיף שנערך על ידי OECD )2015) נמצא, כי היבולים החקלאיים הם הגורם המושפע ביותר משינוי האקלים. מבחינה כלכלית, השינוי הצפוי ביבולים החקלאיים העולמיים עד שנת 2060 צפוי להביא לפגיעה של כ-0.9% בתמ"ג העולמי השנתי. במחקר נבדקו שבעה גידולים וקבוצות מזון ו-25 מדינות ואזורים גיאוגרפיים בעולם. נמצא כי פרט לארבעה אזורים בעולם, בכל שאר המדינות והאזורים שנבדקו ובכל הגידולים שנבדקו צפויה ירידה ביבולים עד שנת 2050 עקב השפעת שינוי האקלים. במרבית האזורים והגידולים צפויה ירידה של עד 30% בהשוואה ליבול כיום, אך ישנם אזורים וגידולים שבהם צפויה ירידה גדולה יותר, של 50%.

בישראל, המנהלת להיערכות לשינוי האקלים (צוות בין-משרדי בהובלת המשרד להגנת הסביבה) מיפתה השלכות של שינוי האקלים על מגוון מערכות ומגזרים, וזיהתה את ההשפעות הצפויות על היבול החקלאי, על משק החי ועל עלות הביטוח לנזקי טבע לחקלאות בין חמשת הגורמים שעליהם צפוי שינוי האקלים להשפיע בצורה החמורה ביותר. תהליך הערכת סיכוני שינוי האקלים על מגוון ענפי חקלאות נמצא בעיצומו (המשרד להגנת הסביבה, 2021א).

מדינות שונות בעולם נערכות לשינוי האקלים ולהשפעתו על מערכת המזון באמצעות עריכת תוכניות אסטרטגיות לאומיות למזון. בין המדינות שנוקטות גישה זו: קנדה, אוסטרליה, יפן, סין, ארצות הברית, בריטניה ואיחוד האמירויות (פירוט התוכניות האסטרטגיות מוצג ברשימת המקורות). לישראל אין כיום תוכנית אסטרטגית למערכת המזון או לבטחון מזון (אמדור, 2020).

בכל מדינה שהיא, יש שלושה מקורות למזון: ייצור בחקלאות המקומית, יבוא מזון ממדינות אחרות ומלאי חירום, ככל שישנו McKinsey & Company , 2017)). על כל מדינה להחליט על התמהיל המתאים לה בין שלושת המקורות הללו.

הסחר הבינלאומי במזון עלול לחשוף את המדינות המייבאות לזעזועים עקב פגיעה בייצור החקלאי במדינות שמהן נעשה היבוא, בין היתר על רקע שינוי האקלים. בזמנים של מצוקה ומחסור, סביר להניח כי חלק מהמדינות יעדיפו לספק את צורכי האוכלוסייה המקומית על פני יצוא, ולכן עלייה בתנודתיות היבולים כתוצאה משינוי האקלים צפויה לגרום לתנודתיות בשוק העולמי. לדוגמה, ממחקר שנערך על ידי הנציבות האירופית (European Commission, 2014) עולה, כי שינוי אקלימי באזור אחד בעולם יוביל לנזקים גדולים גם באזורים אחרים, דרך הסחר במוצרי מזון. לדוגמה, נמצא כי שינוי האקלים במדינות דרום אירופה צפויים להביא לנזקים של כ-15 מיליארד יורו עד שנת 2080 בדרום אירופה עצמה, ובנוסף, לנזקים של כ-3.5 מיליארד יורו במדינות אחרות, המייבאות מזון מדרום אירופה.

מצד שני, לעיתים קרובות עצמאות תזונתית מלאה (כלומר, ייצור בחקלאות מקומית של כל המזון הנצרך על ידי אוכלוסיית המדינה) אינה מדיניות נבונה ובת-קיימא (Clapp, 2017), ויבוא מזונות מוגדרים ממקורות אמינים ובטוחים היא מדיניות נכונה יותר. יבוא גם עשוי לתרום לגיוון המזונות (באמצעות גידולים מאזורים אקלימיים שונים), וגם לזה יש חשיבות תזונתית. לכן, יש לשקול את תכנון מקורות המזון של המדינה – פיתוח החקלאות המקומית בצד יבוא מזון – על בסיס מדיניות מושכלת ובת-קיימא לטווח הארוך. מדיניות כזו צריכה לקחת בחשבון, בין היתר, שיקולים ארוכי טווח, כולל מגמות אקלימיות, במדינה עצמה ובמדינות היבוא האפשריות, המשפיעות כאמור על היכולת העתידית לייצר מזון.

לדוגמה, במחקר שנערך לאחרונה בבריטניה נמצא, כי המגמה העיקרית במערכת המזון במדינה היא מעבר לתלות ביבוא של פירות וירקות ממדינות בעלות פגיעות גבוהה לשינוי האקלים (Scheelbeek at al., 2020). מגמה זו קשורה למעבר לתזונה המבוססת על פירות טרופיים  ופחות על ירקות מקומיים האופייניים לבריטניה. בשנת 1987, כ-20% מהירקות והפירות בשוק הבריטי הגיעו ממדינות הרגישות לשינוי האקלים, ו-25 שנה לאחר מכן – כ-32%. כותבי המאמר מסכמים כי למגמה זו עלולות להיות השלכות שליליות על הזמינות, המחיר והצריכה של פירות וירקות בבריטניה, וכן השפעות על התזונה והבריאות, במיוחד של אנשים מבוגרים יחסית ומשקי בית מעוטי יכולת.

למיטב ידיעתנו, המחקר הבריטי הוא ייחודי ופורץ דרך בהבנה של השפעת שינוי האקלים הגלובלי על מערכת המזון של מדינה מסוימת. מטרת הנייר הנוכחי היא לערוך בחינה דומה על השפעת שינוי האקלים הגלובלי על מערכת המזון הישראלית, תוך הוספת רבדים ושלבי ניתוח המותאמים למצב בישראל.

1.2 האינטרס הציבורי

ישראל מייבאת כיום שיעור משמעותי של המזון הנצרך בה במוצרים מסוימים (דגניים, סוכרים, שמנים, דגים), ואילו במוצרי מזון אחרים קיימת עצמאות תזונתית ואף יצוא (פירות וירקות) (איור 1). במצב הנוכחי, כ-80% מהקלוריות בתזונה הישראלית מבוססות על מוצרי יבוא (בין אם יבוא ישיר של מוצרי מזון ובין אם מוצרי בעלי חיים, שהמזון שהם צורכים הוא מיובא) (אמדור, 2020). עם זאת, ממחקר שנערך במשרד החקלאות עולה, כי כאשר בודקים את פוטנציאל הייצור של החקלאות הישראלית בהשוואה לצריכה התזונתית המומלצת לאוכלוסייה, ניתן לראות כי החקלאות הישראלית יכולה למעשה לספק חלק גדול מהצרכים (בפחמימות ובסיבים תזונתיים הפוטנציאל אף עולה על צורכי האוכלוסייה, גם כאשר נלקח בחשבון גידול האוכלוסייה הצפוי עד שנת 2035) (טופורוב ואחרים, 2018).

כאשר מסתכלים על הצפוי בשנת 2050, שבה אוכלוסיית ישראל צפויה לגדול לכ-16 מיליון איש, התמונה משתנה: בישראל לא צפויה עצמאות תזונתית באף קבוצת מזון, אלא אם כן ישתנו דפוסי צריכת המזון הנוכחיים (שהם בזבזניים בהשוואה להמלצות תזונה מקובלות), או שהחקלאות הישראלית תצמח במידה משמעותית (אמדור, 2020).

המדיניות הממשלתית הנוכחית היא הפחתת חסמים ליבוא מזון לישראל (החלטת ממשלה 213 מיום 1.8.2021). השלכה אפשרית וסבירה של מדיניות זו היא הגדלת יבוא המזון באופן שלא יאפשר לחקלאות המקומית להתחרות ולהתפתח. מכך עולות כמה שאלות: האם מדובר במדיניות מושכלת ובת-קיימא לאורך זמן, לאור שינוי האקלים העולמי? האם וכיצד צפוי שינוי האקלים להשפיע על המדינות שמהן ישראל מייבאת מזון כיום או מעוניינת לייבא מהן מזון בעתיד? האם ניתן לזהות מוצרי מזון המיובאים (או שניתן לייבא אותם) ממדינות חסינות יחסית לשינוי האקלים, לעומת מוצרי מזון אחרים שהמדינות המייצאות אותם פגיעות יותר לשינוי האקלים, ולכן עלולות להקטין את הייצור החקלאי שלהן לאורך זמן? ומה כל זה אומר על מדיניות המזון והחקלאות של ישראל? כיצד אפשר לייצר תמהיל נכון ומושכל במערכת המזון הישראלית בין מוצרי מזון מיובאים למוצרים בייצור מקומי בחקלאות הישראלית, תוך התייחסות מתאימה לשינוי האקלים העולמי?

ראוי לציין, כי ניתן להגדיל במידה משמעותית את ייצור המזון בחקלאות הישראלית, על אף המגבלות במשאבים המקומיים. ראשית, כמות המים שיכולה להיות מועברת לחקלאות הישראלית צפויה לגדול. חלק משמעותי של החקלאות הישראלית מושקה בקולחין, שהם מי ביוב מטוהרים המגיעים ממשקי הבית. אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב גבוה, ואיתה צריכת המים במגזר הביתי, שלאחר תהליכי טיהור יכולים לעבור כקולחין לחקלאות. במסגרת תוכנית האב למים של רשות המים לשנת 2050 חושבה הגדלה משמעותית של קולחין מטופלים לחקלאות. המשמעות של הגדלת השטחים המושקים היא עלייה ביבולים לדונם, כלומר עלייה באספקת המזון גם ללא הרחבת השטחים המעובדים. בנוסף, מדיניות ארוכת טווח של מחקר והשקעות בטכנולוגיה חקלאית יכולה לשפר משמעותית את היבולים באמצעות הטמעה של זנים עתירי יבול, שיטות גידול אינטנסיביות ובנות-קיימא ועוד. ערוץ פעולה חשוב נוסף הוא הכשרת שטחים חקלאיים חדשים, במקומות ובהיקפים המתאימים לכך.

עד כה לא נערך בישראל ניתוח מקיף של השפעות שינוי האקלים על מערכת המזון ולא עוצבה מדיניות ממשלתית לנושא זה. המדיניות הקיימת בנוגע להיערכות ישראל לשינוי האקלים (המשרד להגנת הסביבה, 2017, 2021א) כוללת אומנם התייחסות מעמיקה לחקלאות הישראלית, אך החקלאות הישראלית מכסה רק חלק ממערכת המזון הישראלית. למיטב ידיעתנו אין כיום התייחסות ממשלתית לחלק המשמעותי של מערכת המזון הישראלית התלוי ביבוא מארצות אחרות ולהשלכות שינוי האקלים על רכיב זה של מערכת המזון. מדיניות החקלאות והמזון של ישראל (ככל שקיימת, שכן, כאמור, אין לישראל אסטרטגיה לבטחון מזון) איננה מבוססת על בחינה מושכלת של נתונים ומגמות גלובליות הנוגעים לשינוי האקלים. הניתוח הנוכחי נועד לצמצם את פערי הידע בנושא.

1.3 המדיניות הנוכחית

המדיניות הרלוונטית לנייר הנוכחי היא משני תחומים: מדיניות ההיערכות של ישראל לשינוי האקלים; ומדיניות המזון של ישראל ומקורותיו –  חקלאות מקומית ויבוא מזון.

מדיניות ההיערכות לשינוי אקלים

מדינת ישראל מכירה בשינוי האקלים ובמשמעויות הנגזרות ממנו, ופועלת להתמודדות עימם מזה כשלושה עשורים, מאז חתמה על האמנה בדבר שינוי האקלים במסגרת ועידת ריו ב-1992. הממשלה מקדמת פעולות בשני צירים: פעולות לצמצום שינוי האקלים באמצעות הקטנת פליטת גזי חממה; ופעולות היערכות לשינוי האקלים, מתוך הבנה שתופעה זו מתרחשת ויש להיערך מבעוד מועד להשפעותיה. ב-15 השנים האחרונות התקבלו כמה החלטות ממשלה בעניין שינוי האקלים. במאי 2022 אישרה ועדת השרים לחקיקה את טיוטת הצעת חוק האקלים, המהווה מסגרת מקיפה להיערכות ולהתמודדות של מדינת ישראל עם משבר האקלים. טיוטת הצעת החוק כוללת יעדים לפליטות גזי חממה, ומחייבת את משרדי הממשלה וגופים נוספים להכין תוכניות היערכות לשינוי האקלים.

במסגרת החלטת ממשלה 4079 מיולי 2018 הוחלט, בין היתר, על הכנת תוכנית פעולה לאומית להיערכות לשינוי האקלים, ופורטו 30 פעולות שיש לקדם, פעולות שנגזרו מהמלצות דוח שהוכן על ידי המשרד להגנת הסביבה ב-2017. בין היתר מפורטות חמש המלצות בתחום החקלאות. מערכת המזון מוזכרת במקום אחד, תחת הנושא "שלטון מקומי", כאשר ההמלצה היא בדבר "בחינת ההיתכנות של גידול מזון בעיר".

כפועל יוצא מהחלטת ממשלה 4079 הוקמה מנהלת בין-משרדית להיערכות לשינוי האקלים בהובלת המשרד להגנת הסביבה. בדוח המנהלת הראשון (המשרד להגנת הסביבה, 2021א), הוזכרה הירידה בביטחון התזונתי כאחת הסכנות המרכזיות הנובעות משינוי האקלים. דוח המנהלת מפרט את השפעותיו הצפויות של שינוי האקלים על החקלאות: פגיעה ביבול ובאיכותו, שינויים בתפוקת משק החי, ירידה בדגה, עלייה בכמות המזיקים החקלאיים ופגיעה בבטחון המזון. פאנל מומחים מטעם המנהלת זיהה את ההשפעה על היבול החקלאי, על המשק החי ועל עלות הביטוח לנזקי טבע בחקלאות כשלוש מתוך חמש ההשפעות הקריטיות ביותר של שינוי האקלים בישראל. המנהלת המליצה על הכללת משבר האקלים כחלק מתרחישי הייחוס של מפת האיום על ישראל והכרה בו כאיום אסטרטגי לאומי. נציגי משרד החקלאות במנהלת קידמו את מיפוי הסיכונים עקב שינוי האקלים, כולל הגדרת 54 מדדים אקלימיים משמעותיים לחקלאות, ונציגי קנט קידמו את בדיקת הסיכון ואת התמחור בפוליסות הביטוח של היבולים החקלאיים. המנהלת הגדירה תקציב נדרש של כ-17 מיליון ש"ח לקידום כיוון פעולה של חקלאות מותאמת אקלים, תקציב שהוא נמוך משמעותית מהתקציב שהוגדר לכיווני פעולה אחרים של המנהלת. במסגרת המנהלת הוקמו שבע ועדות מקצועיות, כאשר אחת מהן היא ועדת מים, חקלאות ומשאבי טבע. המלצות ועדה זו, כפי שהן מופיעות בדוח משנת 2021, אינן כוללות המלצות הנוגעות לחקלאות. כמו כן, על אף ההתייחסות לביטחון תזונתי בפתיח, דוח המנהלת אינו כולל נתונים או המלצות בדבר מיתון השפעות שינוי האקלים על מערכת המזון הישראלית. עם זאת, בשנה האחרונה חל שינוי במסגרת העבודה של נושא ההיערכות לשינוי האקלים במשרד להגנת הסביבה; העבודה כיום נערכת במבט מערכתי ויש צוות המוקדש למערכת המזון, שבו שותפים גם נציגי משרד החקלאות.

המדריך להכנת תכנית פעולה מקומית להיערכות לשינוי אקלים ואנרגיה מקיימת (רונן וקמחי, 2021), שפורסם על ידי המשרד להגנת הסביבה כמדריך לרשויות מקומיות, מזהה את ההשפעה על הביטחון התזונתי כאחת ההשלכות של התחממות האקלים על בריאות הציבור, וממליץ על צריכת מזון מקומי ועונתי כאורח חיים המותאם לאקלים המשתנה וככלי להתמודדות עם שינוי האקלים.

במסגרת תוכנית יישום לאומית להתמודדות עם משבר האקלים 2026-2022 (המשרד להגנת הסביבה, 2021ב), נכתב פרק על מערכות מזון, הכולל את ההמלצות הבאות: הכנת תוכנית לאומית למערכות מזון מקיימות, בריאות ושוויוניות; הגדלת ההשקעה במו"פ חקלאי מתקדם; תמיכה בחקלאות מקומית בת-קיימא; עידוד הייצור המקומי, שיווק וצריכה של מזונות מגידול מקומי; התאמת מערכות המזון לשינוי האקלים באמצעות קידום מערכות מזון בנות-קיימא; הפחתת צריכת חלבון מהחי ושיפור תנאי גידול בעלי החיים; וגיבוש תוכנית לאומית לצמצום בזבוז מזון ולהצלת מזון.

בין הפעולות הממשלתיות הנוספות הנוגעות להיערכות לשינוי האקלים: הקמת אגף שינוי אקלים במסגרת המועצה לביטחון לאומי ועריכת עבודות לבחינת השפעת שינוי האקלים על מערכת המזון על ידי משרד המודיעין, משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה. עבודות אלו נמצאות בתחילת דרכן.

לסיכום, ניתן לזהות מגמה של שינוי בהתייחסות למערכת המזון ולבטחון המזון כחלק ממדיניות האקלים בישראל. בעבר, מסמכי מדיניות אקלים כמעט שלא התייחסו למערכת המזון, אך לאחרונה קיבלה מערכת המזון התייחסות מתאימה כמערכת קריטית בחשיבותה ופגיעה במידה משמעותית לשינוי האקלים.

מדיניות מערכת המזון: ייצור מקומי ויבוא מזון

בישראל, לסוגיית בטחון המזון אין התייחסות ממשלתית מתכללת ואין משרד או רשות ממשלתית האמונים על בטחון המזון (אמדור, 2020). גם בנוגע לחקלאות, אין לישראל תוכנית אסטרטגית או הגדרה של יעדים לפיתוח הענף. בתוכנית העבודה של משרד החקלאות לשנת 2022 מופיעים יעדים בתחום קידום בטחון המזון.

במהלך השנים 2022-2021 קידמו משרד האוצר ומשרד החקלאות כמה שינויי מדיניות הנוגעים למקורות המזון בישראל: תיקון לתקנות הגנת הצומח, כך שניתן יהיה לייבא פירות וירקות למאכל, בכפוף לצירוף תעודת בריאות והצהרת יבואן על עמידה בדרישות פיטוסניטריות; הפחתת שיעורי המכס על מוצרי חקלאות; ביטול התכנון בענף ההטלה; הרחבת הכיסוי הביטוחי הקיים (דרך קנט) והשתתפות המדינה בביטוח נזקים לחקלאות בגין כניסת מזיקים ונגעים; תמיכה ישירה לחקלאים (על פי שטח דונם מעובד ופרמטרים נוספים, כ-100 ש"ח לדונם); והגדלת מכסת העובדים הזרים בחקלאות. במקביל אמור לקום במשרד החקלאות מטה חקלאות ישראלית, שמטרתו מימוש מטרות לאומיות של עידוד רכישת תוצרת חקלאית שמקורה בישראל, בין היתר, תמיכה בפעילות מיתוג ושיווק של תוצרת חקלאית שמקורה בישראל, לרבות סימון ארץ המקור.

בנוסף, אמורים להיות מוקצבים 2.7-2 מיליארד ש"ח, על פני חמש שנים, למענקים לפיתוח החקלאות, לטובת רכישת ציוד ומיכון, אמצעים לתהליכי עבודה מתקדמים, קידום מחקר וחדשנות, התמודדות עם ההתחממות הגלובלית, ייעול העבודה ועוד.

המטרה של שינוי המדיניות היא להפחית את חסמי היבוא של פירות וירקות באמצעות הפחתת הפיקוח על היבוא על ידי השירותים להגנת הצומח והורדת מכסים. על פי דברי ההסבר להחלטת הממשלה, המטרות המוצהרות של המדיניות הן לאפשר למשק המקומי להתחרות עם שאר מדינות העולם, להוריד את המחירים לצרכן דרך יבוא ממדינות עם יתרון יחסי בגידול, ולאפשר צריכת פירות עונתיים מחוץ לעונת הגידול שלהם בישראל.

לפי פרסומים של משרד החקלאות, ככל שיותר יבואנים ייצרו התקשרויות עם ספקים ברחבי העולם, כך ייובאו לישראל יותר פירות וירקות, מחירי הפירות והירקות יוזלו לטובת הצרכנים, וכל בית בישראל יוכל ליהנות ממגוון פירות וירקות, במחיר הוגן ולאורך כל השנה. כלומר, יבוא פירות וירקות הוא המקור המומלץ לאספקת פירות וירקות לצרכן הישראלי.

לעומת מדיניות זו, משרדי ממשלה אחרים מקדמים מדיניות התומכת בחקלאות מקומית ובייצור מקומי כמקור מועדף לאספקת המזון לאוכלוסייה הישראלית. למשל, בתוכנית יישום לאומית להתמודדות עם משבר האקלים 2026-2022 (המשרד להגנת הסביבה, 2021ב(, ממליץ המשרד להגנת הסביבה על עידוד הייצור המקומי, שיווק וצריכה של מזונות מגידול מקומי.

במסגרת "מפת הדרכים הלאומית" של ישראל, כחלק מהתהליך Food Systems Summit 2021 שהוביל האו"ם, נכתב כי על ישראל להקדיש משאבים כלכליים, סביבתיים וחברתיים ליצירת בטחון מזון ותזונה בריאה לתושביה; כי יש להגדיל את התפוקה של החקלאות הישראלית באופן בר-קיימא ולדאוג לרווחיות החקלאות הישראלית, כך שהיא תוכל להבטיח אספקה מקומית מתאימה של מזון, ושעל מרבית התוצרת הטרייה (פירות וירקות) להיות מגידול מקומי, כדי להפחית עלויות שינוע וטביעת רגל פחמנית, תוך כדי חיזוק בטחון המזון והחוסן אל מול זעזועים בשרשרת האספקה העולמית. המלצה נוספת היא שישראל תפתח ותאמץ תוכנית אסטרטגית לחקלאות, כולל מטרות ברורות לייצור מזון מקומי בטווח הבינוני והארוך, ותספק את האמצעים והתמריצים למימוש המטרות הללו. עוד נכתב, כי ישראל נדרשת להכין את מערכת המזון שלה היום כדי להתמודד עם אתגרי האוכלוסייה והאקלים העתידיים, וכי יש להכפיף את ייבוא המזון לרגולציה הישראלית, ולהשית "מס פחמן" על יבוא מזון.

לסיכום, ניתן לראות כי משרדי ממשלה שונים מקדמים מדיניות שונה בנוגע למקורות אספקת המזון למערכת המזון הישראלית, במידות משתנות של הצלחה.

1.4 הבעיה במדיניות הנוכחית

במדיניות הנוכחית קיימות שתי בעיות מרכזיות:

1. לאורך השנים, מדיניות ההיערכות לשינוי האקלים לא כללה התייחסות למערכת המזון. אומנם במסמכים שפורסמו בשנה האחרונה (המשרד להגנת הסביבה, 2021ב) שולבו התייחסויות למערכת המזון ולהשפעותיו הצפויות של שינוי האקלים עליה, אך אלה הן התייחסויות ראשוניות בלבד,  שאינן מבוססות לימוד וניתוח נתונים באופן שיטתי ואינן כוללות המלצות מפורטות.
2. מדיניות מערכת המזון, ובפרט מדיניות מקורות המזון (ייצור מקומי, יבוא או שילוב מושכל בין השניים), איננה שיטתית ומתכללת. משרדי ממשלה שונים מקדמים מדיניות שונה בפורומים שונים. בחלק מהמקרים המדיניות המקודמת איננה מבוססת נתונים, ובפרט איננה מתייחסת להשפעות שינוי האקלים על מערכת המזון העולמית ולמשמעויות שיש לגזור בהקשר הישראלי.

הנייר הנוכחי בא לצמצם את פערי הידע שזוהו, ולהציג שיטה שתאפשר לערוך ניתוח מפורט של נתונים בנוגע להשפעות שינוי האקלים על מערכת המזון ולהתוות מדיניות מושכלת, שאותה ניתן יהיה לשלב במדיניות ההיערכות לשינוי האקלים, כמו גם במדיניות המזון והחקלאות הישראלית

מטרת המדיניות המוצעת היא לעצב את מערכת המזון הישראלית באופן בר-קיימא ולטווח ארוך, תוך התייחסות לגורם עיקרי המשפיע על ייצור המזון, בישראל ובעולם כולו: שינוי האקלים הגלובלי. מתוך זיהוי השפעתם הצפויה של שינוי האקלים על היבולים החקלאיים, הכרה בכך שמדינות שונות מתמחות בגידולים חקלאיים שונים, והבנה ששינוי האקלים צפויים להשפיע באופן שונה על מדינות שונות ואזורים גיאוגרפיים שונים, להציע שיטת עבודה שממנה ניתן יהיה לגזור מדיניות מתכללת וצופת עתיד למערכת המזון הישראלית.  

נייר המדיניות הנוכחי כולל ניתוח שמטרתו לזהות את השפעתם הצפויה של שינוי האקלים העולמי על מערכת המזון הישראלית, במטרה לעצב מדיניות מושכלת לתמהיל מקורות אספקת המזון (בין יבוא לייצור מקומי בחקלאות הישראלית), באופן המבחין בין מוצרי מזון חקלאיים שונים, תוך התייחסות למדינות המתמחות בייצורם של המוצרים השונים ולחוסן האקלימי של מדינות אלה. הניתוח יאפשר לגבש מדיניות מבחינה, המזהה מוצרי מזון חקלאיים (או קבוצות של מוצרי מזון) שניתן לבסס את אספקתם באופן בר-קיימא וארוך טווח על יבוא, לעומת מוצרים אחרים שאספקתם במערכת העולמית נמצאת בסכנה ואילו ייצורם בישראל הוא בר-קיימא לאורך זמן, בהתבסס על החוסן האקלימי הטוב יחסית של ישראל.

הניתוח מתמקד במוצרי מזון חקלאיים מרכזיים בסל התזונה הישראלית, במדינות שמהן מייבאים אותם כיום או שניתן לייבא אותם מהן בעתיד, ובחוסן של מדינות אלו לשינוי האקלים ולהשפעותיו על החקלאות. לאור הבדיקה יוסקו מסקנות ויוצעו המלצות בדבר מדיניות היבוא של מזון לישראל, וכן בדבר הצורך לחזק את הייצור המקומי של מוצרים שנכון שיגודלו בחקלאות הישראלית, על בסיס החוסן האקלימי הגבוה יחסית של ישראל .

הניתוח המוצע יאפשר לשפר את מדיניות המזון והחקלאות הישראלית על ידי מיקוד יבוא המזון במוצרים שניתן להניח כי יהיו זמינים במערכת העולמית לאורך זמן, גם לנוכח שינוי האקלים, וייצור מקומי של מוצרי מזון חקלאיים אחרים, שלישראל יש יתרון אקלימי בייצורם.

3.1 שיטת העבודה ומקורות המידע

להן פירוט שלבי שיטת העבודה שבה נערכה הבדיקה בנייר הנוכחי:

1. זיהוי ואפיון גידולי מפתח בסל המזון הישראלי. נבחרו שניים-עשר גידולי מפתח מחמש קבוצות מזון, המגלמות יסודות תזונה עיקריים: דגניים ופחמימות; צמחי שמן; קטניות ואגוזים  (צמחים עתירי חלבון); פירות; ירקות ומקשה. נבחרו מוצרי מזון חקלאיים מהצומח, שכן המוצרים מהצומח חשופים במידה רבה להשפעות שינוי האקלים.
2. ניתוח האספקה הנוכחית של כל אחד ממוצרי המזון החקלאיים שנבחרו: כמות הצריכה בישראל בשנה (טון), מקורות הצריכה (כמה מהחקלאות המקומית וכמה מיבוא) והשימושים (בחלק מהמוצרים, בנוסף על תזונה ישירה לאדם יש גם שימוש להזנת בעלי חיים במשק).
3. זיהוי ואפיון מקורות האספקה במערכת הגלובלית:
   • בגידולים שיש בהם כיום יבוא – זיהוי חמש המדינות העיקריות שמהן מייבאים, כמויות היבוא וחלקה של כל מדינה מסך היבוא לישראל.
   • במכלול הגידולים הנבחנים, כולל גידולים שאין בהם יבוא כיום – זיהוי היצואניות העיקריות של המוצר במערכת הגלובלית.
4. זיהוי מדד החוסן האקלימי של כל מדינה. מדד החוסן האקלימי נלקח מתוך מדד ND-GAIN, שהוא מדד גלובלי, מפורט וארוך טווח, המתאר את החוסן האקלימי ואת מידת ההיערכות של כל מדינה לנוכח שינוי האקלים. הצגה מפורטת של המדד ורכיביו מובאת בהמשך הנייר הנוכחי.
5. חישוב ציון החוסן האקלימי עבור כל אחד מהגידולים שנבחנו. החישוב נערך כממוצע משוקלל של הציונים של המדינות שהן היצואניות העיקריות של אותו גידול. הממוצע המשוקלל לוקח בחשבון את הגודל היחסי של היצוא של המוצר החקלאי מהמדינה הנבדקת ביחס לסך היצוא העולמי שלו. בגידולים שיש בהם יבוא, הממוצע המשוקלל לוקח בחשבון את הגודל היחסי של היבוא של המוצר החקלאי מהמדינה הנבדקת ביחס לסך היבוא שלו לישראל. בגידולים חקלאיים רבים היצוא מתרכז במדינות מסוימות בלבד, ולא מתחלק בצורה שווה בין מדינות רבות, ולכן ממוצע רגיל איננו משקף נכונה את התמונה האמיתית של החוסן האקלימי של המוצר במערכת העולמית. ממוצע משוקלל, הלוקח בחשבון את ההבדלים בגודל היצוא בין מדינות שונות, נותן תמונה נכונה יותר.
6. השוואת ציון החוסן האקלימי של המוצר החקלאי במערכת הגלובלית לציון החוסן האקלימי של ישראל והסקת מסקנות. במקרים שבהם החוסן האקלימי של ישראל נמוך מהחוסן האקלימי של המוצר החקלאי במערכת הגלובלית, יבוא המוצר לישראל הוא מדיניות הגיונית ובת-קיימא מבחינה אקלימית. במקרים שבהם החוסן האקלימי של ישראל גבוה מהחוסן האקלימי של המוצר החקלאי במערכת הגלובלית, ייתכן כי הגנה על המשך גידולו בישראל היא מדיניות נבונה, שכן במערכת הגלובלית יש סכנה להמשך גידולו לנוכח שינוי האקלים.

תרשים הזרימה המוצג באיור 3 הוא הצגה תמציתית של שיטת העבודה.

להלן פירוט מקורות הנתונים, השיקולים לבחירת גידולי המפתח שנבחנו ופרמטרים נוספים של הבדיקה.

גידולי מפתח לבדיקה

בשל שיקולי תקציב נערכה בדיקה של שניים-עשר גידולי מזון חקלאיים בלבד. הגידולים שנבחרו מייצגים את חמש קבוצות המזון העיקריות והחשובות מבחינה תזונתית:

העיקרון המנחה בבחירת גידולי המזון החקלאיים בכל קבוצה היה בחירת מוצר המזון הנפוץ ביותר בתזונה הישראלית באותה קבוצת מזון. מקור המידע העיקרי היה לוח מאזן אספקת המזון, שפורסם על ידי הלמ"ס, נכון ל-2020, המפרט את המזונות העיקריים הנצרכים בישראל, בחלוקה לקבוצות מזון מוגדרות. בכל קבוצת מזון בחרנו לבדוק בנייר הנוכחי את שניים-שלושה המוצרים הפופולריים ביותר.

בקבוצת הדגניים וצמחים אחרים העשירים בפחמימות בחרנו במוצרים חיטה, תירס ותפוחי אדמה, שהם המוצרים המובילים בהיקף האספקה בקבוצה זו. בקבוצת הקטניות בחרנו בחימצה (חומוס), בקבוצת האגוזים בחרנו בשקדים, ובקבוצת גרעיני השמן בחרנו בסויה ובשומשום – כולם מוצרים מובילים בהיקף האספקה בקבוצות הללו.

בנוגע לירקות ומקשה ולפירות, הבחירה הושפעה משיקולים נוספים, פרט להיקף האספקה. בקבוצת הירקות והמקשה, הירקות המובילים הם עגבניות ומלפפונים. מדובר בירקות בעלי מאפיינים חקלאיים דומים: ירקות חממה, המגודלים בצורה אינטנסיבית מאוד בכמה מחזורי גידול בשנה, וגידולם הוא עתיר השקעות ועבודה. לפיכך, חשבנו כי נכון לבחור רק גידול אחד בעל אופי זה, ובחרנו בעגבניות, מוצר שהאספקה שלו היא הגדולה ביותר בקבוצת הירקות והמקשה. באשר לגזר, מדובר במוצר שחלק משמעותי מהייצור המקומי שלו משווק ליצוא. ישראל היא יצואנית גדולה של גזר (על פי נתוני ה-FAO, מקום עשירי מבחינת יצואניות הגזר העולמיות), מה שמעיד על התחרותיות של גידול גזר בישראל בהשוואה למדינות רבות אחרות. על רקע זה, הסבירות שגזר יהפוך למוצר המיובא בהיקף משמעותי לישראל היא נמוכה, ולכן אין צורך דחוף לבחון את מדיניות מקור האספקה שלו (בין ייצור בחקלאות מקומית ליבוא). לפיכך, בניתוח הנוכחי בחרנו את האבטיח כגידול הבא ברשימה וכנציג של קבוצת ירקות ומקשה.

באשר לפירות: התפוח הוא הפרי המרכזי באספקה בישראל. עם זאת, החלטנו כי הוא פחות מתאים לניתוח, מכיוון שמדובר בפרי הדורש מנות קור בגידולו, ולכן הוא מתאים לגידול רק באזורים ספציפיים בארץ, בעיקר בגליל העליון ובגולן, ויש היגיון אקלימי בהשלמה של הייצור המקומי מיבוא מארצות קרות יותר מישראל. הפירות הבאים בתור מבחינת היקפי האספקה הם בננות וענבים, והם נבחרו לניתוח. הפרי הבא ברשימה הוא זיתים למאכל, שאומנם מבחינה חקלאית הוא פרי, אך מבחינת תזונתית הוא גידול שמן, ולכן החלטנו שלא לבחור בו לניתוח. מסיבה דומה פסלנו את האבוקדו, שהוא גידול שיש בו יצוא משמעותי, וגם מסיבה זו הוא מתאים פחות (כפי שהוסבר בנוגע לגזר).

הפירות הבאים ברשימה הם פירות הדר: אשכוליות ופומלות, לימונים ותפוזים. החלטנו לבחור בתפוזים כגידול מייצג, למרות שהיקפי האספקה של פרי זה נמוכים משל אשכוליות ולימונים, מכיוון שהוא נראה לנו מתאים בשל מרכזיותו וחשיבותו בתרבות הישראלית ובמורשת ההתיישבות. גידולי ההדרים השונים הם דומים מבחינת התנאים האקלימיים הנדרשים לגידולם, ולכן סביר להניח כי המגמות שנראה בנוגע לתפוזים יהיו דומות גם בנוגע לאשכוליות, פומלות ולימונים.

טבלה 1 מציגה את מוצרי המזון החקלאיים שנבחרו לניתוח מפורט ואת הקריטריונים שעמדו בבסיס הבחירה. טבלה 2 מציגה את קבוצות המזון העיקריות, המוצרים העיקריים בתוכן (סיווג הלמ"ס) והמוצרים שנבחרו לבדיקה בנייר הנוכחי (מסומנים בצהוב).

טבלה 3 מציגה אפיון של מוצרי המזון החקלאיים שנבדקו: אספקה זמינה, שימושים עיקריים, מקורות (חקלאות מקומית או יבוא) ואורך חיי מדף. כפי שניתן לראות, חלק ממוצרי המזון שנבדקו מגודלים בישראל ואינם מיובאים כלל (נכון לעכשיו); חלקם מגודלים בישראל, בצד יבוא ממדינות אחרות; וחלקם, על אף מקומם החשוב במערכת המזון ישראלית, אינם מגודלים כלל בישראל, וכל האספקה המקומית מבוססת על יבוא.

למרבית המוצרים חיי מדף ארוכים יחסית, כך שניתן לשמור אותם באיסום ולייבאם ממדינות מרוחקות יחסית. למוצרים אחרים (כגון עגבניות וענבים) חיי מדף קצרים, ולפיכך ניתן לייבאם רק ממדינות קרובות יחסית לישראל.

יצואניות המזון במערכת העולמית

בגידולים שיש בהם כיום יבוא, זוהו חמש המדינות העיקריות שמהן מייבאים, כמויות היבוא וחלקה של כל מדינה מסך היבוא לישראל. מידע זה משמש לבחינת מדיניות האספקה הנוכחית של המוצר החקלאי המדובר: האם מערך האספקה הנוכחי חסין לשינוי האקלים? אם התשובה היא "לא", ייתכן שאפשר לשנות את מערך האספקה הנוכחי באמצעות איתור מדינות יבוא אחרות, שהן חסינות יותר לשינוי האקלים.

בגידולים הנבחנים, כולל גידולים שאין בהם יבוא כיום, זוהו כל המדינות שהן היצואניות העיקריות של המוצר החקלאי במערכת הגלובלית. מידע זה מאפשר לבחון האם קיימות חלופות במערכת הגלובלית למדיניות היבוא הנוכחית. כלומר, בנוגע למוצרים חקלאיים שמייבאים כיום: האם אפשר לייבא אותם ממדינות אחרות, בעלות חוסן אקלימי גבוה יותר? בנוגע למוצרים חקלאיים שלא מייבאים כיום: האם ניתן לייבא אותם ממדינות בעלות חוסן אקלימי גבוה מזה של ישראל? זאת בנוסף (או במקום) לגידול מוצרים אלה בישראל. ייתכן שנמצא מוצרים חקלאיים שעבורם מדיניות היבוא הנוכחית (המדינות שמהן מייבאים אותם כיום) אינה בת-קיימא לאורך זמן מבחינה אקלימית, אך יש מדינות אחרות במערכת הגלובלית שלהן חוסן אקלימי גבוה וניתן לייבא מהן את המוצרים החקלאיים הללו. זאת, לעומת מוצרים חקלאיים אחרים, שעבורם מכלול המדינות המייצאות מאופיינות בחוסן אקלימי נמוך, ואז נדרש לפתח ו/או לשמור את הייצור המקומי של המוצר בחקלאות הישראלית.

יצואניות עיקריות הוגדרו בנייר הנוכחי כמדינות שהכמות שהן מייצאות מהמוצר החקלאי הנבדק עולה על 20% מהאספקה הנוכחית שלו בישראל. יצואניות כאלו יכולות להוות יצואניות עיקריות עבור ישראל. מכיוון שמדינת ישראל היא בינונית בגודלה מבחינת גודל האוכלוסייה, ייתכן שבמוצרים חקלאיים מסוימים, מדינות שהיקף היצוא שלהם יכול להיות משמעותי עבור ישראל (ויוגדרו כאן "יצואניות עיקריות") מחזיקות רק בחלק קטן מאוד מסך היצוא העולמי.

מקורות הנתונים של יבוא מוצרים חקלאיים לישראל הם הצלבה של נתוני הלמ"ס (מאזן אספקת המזון), נתוני ספר המכס של מדינת ישראל ונתוני ה-FAO (FAOSTAT  Trade – Detailed trade matrix). מקור הנתונים של יצואניות המוצרים החקלאיים הוא ה-FAO.

מדד החוסן האקלימי

ציון החוסן האקלימי של המדינות בניתוח הנוכחי נלקח מתוך מדד  ND-GAINשפותח באוניברסיטת נוטרדאם (אינדיאנה, ארה"ב). מבדיקתנו עלה כי זהו המדד המפורט והשיטתי ביותר הקיים לחוסן אקלימי של מדינות. המדד מקיף 182 מדינות בעולם, כאשר לכל מדינה ניתן ציון מספרי המשקף את החוסן האקלימי שלה וכן דירוג השוואתי ביחס למדינות אחרות. המדד קיים משנת 1995 ומתעדכן מדי שנה, כך שכיום הוא כולל ציוני חוסן אקלימי עבור 25 השנים האחרונות.

המדד כולל 45 פרמטרים, המתייחסים לשני צירים: פגיעות לשינוי האקלים (vulnerability) ומוכנות לשינוי האקלים (readiness).

ציר הפגיעות מגלם את התופעות האקלימיות הצפויות, למשל, השינויים הצפויים בתקופות חמות או עקב סיכוני הצפות, וכן את השפעותיהן, למשל, מספר האנשים החיים באזורים הקרובים לפני הים (שצפוי לעלות כתוצאה משינוי האקלים), שינויים צפויים ביבולי דגניים, תלות ביבוא מזון ועוד. ציר זה כולל, בין היתר, נתונים בדבר גידול האוכלוסייה במדינה כאחד המדדים המתייחסים ליכולתה לספק מזון לתושביה.

ציר המוכנות מגלם את יכולתה של המדינה להתמודד עם התופעות האקלימיות הצפויות ועם השלכותיהן, ומבטא פרמטרים של חוזק כלכלי, יציבות פוליטית ומשילות, מוכנות חברתית המתבטאת בחינוך, חדשנות, שוויון חברתי ועוד.

מדינת ישראל מדורגת במקום 32 (מתוך 182 מדינות) במדד החוסן האקלימי של ND-GAIN. היא מוגדרת כבעלת חוסן אקלימי גבוה, והציון שלה הוא 60.8. איור 4 מציג באופן מפורט את רכיבי ציון החוסן האקלימי של ישראל.

ציון החוסן האקלימי של ישראל נשאר קבוע למדי לאורך השנים. בשנת 1995 (השנה הראשונה שבה חושב המדד לראשונה) היה הציון 60.4, וכיום הוא 60.8. עם זאת, לאורך התקופה עלה מדד החוסן האקלימי של מדינות שונות, כך שכיום הן מדורגות גבוה מישראל, למרות שב-1995 הן דורגו נמוך מישראל. כפועל יוצא, דירוגה היחסי של ישראל ירד: בשנת 1995 דורגה ישראל במקום 18, ואילו היום היא מדורגת במקום 32 (ככל שהדירוג היחסי גבוה יותר, כך היערכות המדינה לשינוי האקלים טובה יותר). מה הם הגורמים ל"דריכה במקום" של מדינת ישראל בהשוואה למדינות אחרות, ששיפרו משמעותית את היערכותן לשינוי האקלים במהלך 25 השנים האחרונות? זו היא שאלה חשובה לבדיקה, אך היא חורגת ממטרתו של הנייר הנוכחי וראויה  לבחינה במסגרות אחרות.

3.2 הממצאים

החוסן האקלימי של מוצרים חקאליים עיקריים במערכת המזון הישראלית

הניתוח המפורט של החוסן האקלימי של המוצרים החקלאיים שנבדקו מוצג בנספח. הטבלה שלהלן מציגה את סיכום ממצאי הניתוח.

הממצאים מתחלקים לשני סוגים:

1. החוסן האקלימי של מדיניות היבוא הנוכחית, כלומר של המדינות שמהן מייבאים את המוצרים. ניתוח זה מאפשר לבחון האם המדיניות הנוכחית מתאימה לאור שינוי האקלים, או שמא כדאי לשנות אותה ולייבא את המוצרים החקלאיים ממדינות אחרות, בעלות חוסן אקלימי גבוה יותר. במקרה שיוחלט לשנות ולגוון את מקורות היבוא, ייתכן כי יהיה לכך מחיר מבחינת עלויות התוצרת, ויש לשקלל את התמורות (trade off) בין עלויות המוצרים בטווח הקצר להבטחת בטחון המזון בטווח הארוך.
2. החוסן האקלימי של היצואניות העולמיות העיקריות של המוצר. ניתוח זה מאפשר לבחון האם מדיניות של יבוא המוצר החקלאי היא מדיניות נכונה ויציבה אקלימית, או שמא יש חשש כי יהיה מחסור גלובלי עתידי באספקת המוצר החקלאי, ואז יש לבחון מדיניות אחרת (חיזוק הגידול המקומי בחקלאות הישראלית, מעבר לצריכת מוצרים חקלאיים מקבילים, מו"פ שיאפשר גידול בישראל ועוד).

בנוגע ליבוא הקיים, ניתן לראות כי עבור שניים משניים-עשר המוצרים החקלאיים שבחנו (שקדים ותפוחי אדמה) המדינות שמהן מייבאים מוצרים אלה נהנות מחוסן אקלימי גבוה מזה של ישראל, כלומר מדיניות היבוא הנוכחית היא יציבה ונכונה מבחינה אקלימית. בנוגע לעשרת המוצרים החקלאיים האחרים, החוסן האקלימי של המדינות שמהן מייבאים אותם כיום הוא נמוך מזה של ישראל, ומתוך עשרה מוצרים אלה, לגבי ארבעה מהם (שומשום וענבים, וכן תפוזים ובננות, שאותם לא מייבאים כיום, אך ייתכן כי בעתיד, לאור שינויים בתקנות הגנת הצומח, כן ייבאו אותם), החוסן האקלימי של המדינות שמהן מייבאים אותם, או שניתן לייבא מהן, הוא נמוך משמעותית מזה של ישראל.

בנוגע לחוסן האקלימי של היצואניות העולמיות העיקריות של המוצרים, ניתן לראות כי בנוגע לשלושה מוצרים חקלאיים (חיטה, שקדים ותפוחי אדמה), היצואניות הגלובליות נהנות מחוסן אקלימי גבוה מזה של ישראל. שקדים ותפוחי אדמה מייבאים כבר כיום ממדינות בעלות חוסן אקלימי גבוה מישראל. בנוגע לחיטה, אומנם מייבאים כיום חיטה ממדינות שהחוסן האקלימי שלהן נמוך מזה של ישראל, אך ניתן לשנות מצב זה ולייבא חיטה ממדינות אחרות, שהחוסן האקלימי שלהן גבוה יותר. לעומת זאת, בנוגע לתשעת המוצרים החקלאיים האחרים שנבדקו, החוסן האקלימי של המדינות המייצאות אותם הוא נמוך מזה של ישראל. עבור ארבעה מתוך התשעה (שומשום, תפוזים, בננות ואבטיח), החוסן האקלימי הממוצע של היצואניות העולמיות נמוך משמעותית מזה של ישראל. תפוזים, בננות ואבטיח הם גידולים מרכזיים בחקלאות הישראלית, וייתכן שכדאי לשמור על המשך גידולם בישראל, כי חלופות היבוא האפשריות ברמה הגלובלית נמצאות בסיכון לנוכח שינוי האקלים. שומשום לא מגדלים כיום בישראל, ועבורו נדרשת בחינת אסטרטגיות התמודדות שונות. ייתכן שבעתיד יפותחו זנים שיאפשרו גידול ממוכן של שומשום, דבר שיפחית את התלות בעלויות עבודה גבוהות.

לסיכום, ניתן לומר כי החקלאות הישראלית ניחנה בחוסן אקלימי גבוה יחסית, כחלק מהחוסן האקלימי הכללי של ישראל, שעל אף שהיא נמצאת באזור סף מדברי ורגיש מבחינה אקלימית, היא מדינה מפותחת, בעלת תשתיות טובות, רמת השכלה גבוהה, יציבות פוליטית ועוד, הנותנים בידיה כלים להתמודדות טובה יחסית עם שינוי האקלים הצפוי. כלים כאלו אינם נמצאים במדינות רבות בעולם, חלקן יצואניות חקלאיות גדולות.

לעומת החקלאות הישראלית, החוסן האקלימי של מערכת המזון הישראלית הוא פחות יציב בשל ההישענות על יבוא מזון ממדינות בעלות חוסן אקלימי נמוך יחסית. יש לשקול בצורה מושכלת את משמעותם של הממצאים הללו בהקשר של מדיניות המזון הישראלית.

הריכוזיות במערכת המזון העולמית

עניינו של נייר מדיניות זה הוא, בראש ובראשונה, השפעת שינוי האקלים על מערכת המזון הישראלית. עם זאת, תוך כדי ניתוח הנתונים התגלתה תופעה נוספת, המערערת את יציבות מערכת המזון הישראלית, והיא הריכוזיות במערכת המזון העולמית.

במרבית המוצרים החקלאיים שנבדקו בעבודה זו, הסחר העולמי מתרכז במספר קטן של יצואניות, המוכרות את המוצרים החקלאיים למדינות רבות בעולם. איורים 5 ו-6 מציגים את הנתונים על ריכוזיות הסחר העולמי במוצרים החקלאיים שבדקנו. ניתן לראות כי בשבעה מתוך שניים-עשר המוצרים החקלאיים שנבדקו, עשר מדינות או פחות מרכזות 80% מהיצוא העולמי.

משמעותו של מצב דברים זה היא שהסחר הגלובלי במוצרים חקלאיים אינו מהווה שוק תחרותי בין מספר רב של שחקנים קטנים, אלא טומן בחובו סיכונים הנובעים ממצב ריכוזי, שבו לפגיעה במספר קטן של יצואניות (כתוצאה משינוי האקלים, מלחמה, אי-יציבות כלכלית או כל מצב אחר) עלולות להיות השלכות רחבות ממדים ברמה העולמית. דוגמה לכך היא המלחמה בין רוסיה ואוקראינה, המייצאות יחד כ-30% מהחיטה בעולם, והשלכותיה על היצע החיטה ומחיריה העולמיים.

גם בשאלת הריכוזיות של הסחר העולמי, יש לשקול בזהירות את ההשפעות האפשריות של מצב דברים זה על מערכת המזון הישראלית, ולבחון את המשמעות בנוגע למדיניות המזון והחקלאות הישראלית.

בנייר זה ניתחנו שניים-עשר מוצרי מזון חקלאיים, המייצגים חמש קבוצות מזון עיקריות: דגניים ופחמימות; צמחי שמן; קטניות ואגוזים; פירות; ירקות ומקשה. בכל אחת מהקבוצות בחרנו שניים-שלושה גידולי מפתח, בדרך כלל את המוצרים הנפוצים ביותר בתזונה הישראלית באותה קבוצת מזון. המטרה הייתה לבחור מוצרים חקלאיים המשקפים, מצד אחד, את העדפות התזונה העיקריות של הציבור הישראלי, ומצד שני את מגוון המוצרים החקלאיים הנדרשים לתזונה מאוזנת ובריאה, כבסיס לפיתוח מדיניות בטחון מזון בת-קיימא וארוכת טווח.

מדגם הגידולים שנבחנו בנייר הנוכחי הוא קטן מאוד, ומהווה כ-10% בלבד ממכלול מוצרי המזון החקלאיים בסל המזון הישראלי (כ-100 גידולים שונים). כדי לבסס מדיניות בטחון מזון לנוכח שינוי האקלים יש לערוך ניתוח של מכלול המוצרים, וכן לערוך ניתוח של מוצרי בעלי חיים והשפעת שינוי האקלים על אספקתם. ללא ניתוח כולל ותרגומו למדיניות בטחון מזון, ישראל עלולה לעמוד בפני משבר מזון שיתעצם כחלק מתהליך שינוי האקלים.

מסקנות הניתוח מראות כי ניתן לחלק את מוצרי המזון החקלאיים לארבע קבוצות:

1. מוצרי מזון חקלאיים שמיובאים כיום ממדינות אחרות, באופן יציב ולאורך זמן, ואפשר להמשיך לייבאם גם לנוכח שינוי האקלים. מבין המוצרים החקלאיים שבדקנו, לקבוצה זו שייכים תפוחי האדמה והשקדים. ליצואניות הגלובליות של מוצרים אלה חוסן אקלימי גבוה מזה של ישראל.
2. מוצרי מזון חקלאיים שמיובאים כיום ממדינות שהחוסן האקלימי שלהן נמוך מזה של ישראל, אך ניתן לייבאם ממדינות אחרות, שהחוסן אקלימי שלהן גבוה בהשוואה לישראל. מבין המוצרים החקלאיים שבדקנו, לקבוצה זו שייכת החיטה.
3. מוצרי מזון חקלאיים המגודלים כיום בישראל ובמדינות אחרות, אך היצואניות העולמיות שלהם מאופיינות, בממוצע, בחוסן אקלימי נמוך בהשוואה לישראל. מבין המוצרים החקלאיים שבדקנו, לקבוצה זו שייכים התירס, החומוס, התפוזים, הבננות, הענבים, העגבניות והאבטיח.
4. מוצרי מזון חקלאיים שאינם מגודלים כיום בישראל ומיובאים לארץ ממדינות אחרות, אך היצואניות העולמיות שלהם מאופיינות, בממוצע, בחוסן אקלימי נמוך בהשוואה לישראל. מבין המוצרים החקלאיים שבדקנו, לקבוצה זו שייכים הסויה והשומשום.

לכל קבוצה נדרשת מדיניות נפרדת.

1. מוצרי מזון חקלאיים שמיובאים כיום ממדינות אחרות, באופן יציב ולאורך זמן, ואפשר להמשיך לייבאם גם לנוכח שינוי האקלים. בנוגע לקבוצת מוצרים זו לכאורה אין בעיה. ניתן לייבא אותם ממדינות יציבות אקלימית, ולאור זאת, מדיניות של אספקה מבוססת יבוא נראית יציבה ובת-קיימא לאורך זמן. עם זאת, מומלץ לעקוב אחת לכמה שנים אחר שינויים והתפתחויות במדינות היבוא. רמת ההיערכות של מדינות שונות לנוכח שינוי האקלים משתנה לאורך זמן כפועל יוצא של השינויים האקלימיים עצמם, שינויים במדיניות הפנים, שינויים בפיתוח הכלכלי הפנימי, שינויים דמוגרפיים ועוד. לראיה, באמצע שנות ה-90 דורגה ישראל במקום ה-18 בעולם מבחינת היערכות לשינוי האקלים, אך כיום ירדה למקום ה-32. ייתכן כי היצואניות העיקריות של המוצרים "הבטוחים אקלימית", כגון שקדים ותפוחי אדמה, יעברו גם הן תהליך של הידרדרות בהיערכות האקלימית, מצב שיביא לצורך בשינוי המדיניות בנוגע לאספקה מהן. בנוסף לסיכונים אקלימיים, יש לזכור כי יש גם סיכונים אחרים לאספקת המזון, כגון מלחמות, מגפות או שיבושים בשרשרות התובלה והאספקה. לכן, חשוב לעקוב אחר שינויים והתפתחויות במדינות היבוא ולהתאים את מדיניות אספקת המזון והחקלאות לממצאי הבדיקה.

2. מוצרי מזון חקלאיים שמיובאים כיום ממדינות שהחוסן האקלימי שלהן נמוך מזה של ישראל, אך ניתן לייבאם ממדינות אחרות, שהחוסן האקלימי שלהן גבוה בהשוואה לישראל. בנוגע לקבוצת מוצרים זו יש לבדוק מדוע מייבאים אותם ממדינות שהחוסן האקלימי שלהן נמוך יחסית, והאם ניתן לייבאם ממדינות שהחוסן האקלימי שלהן גבוה יותר. ייתכן כי השיקולים הם שיקולי מחיר בלבד, אך ייתכן כי יש גם שיקולים נוספים. יש לבחון האם קיימים חסמים לשינוי תמהיל מקורות היבוא של המוצרים החקלאיים הללו, ולהיערך לצורך עתידי לייבא אותם ממדינות בעלות חוסן אקלימי גבוה יותר, למשל באמצעות הסכמי סחר וכלי מדיניות אחרים.

3. מוצרי מזון חקלאיים המגודלים כיום בישראל ובמדינות אחרות, אך היצואניות העולמיות שלהם מאופיינות, בממוצע, בחוסן אקלימי נמוך בהשוואה לישראל. את המוצרים החקלאיים הללו אי אפשר, למעשה, לייבא ממדינות בעלות חוסן אקלימי גבוה, בהשוואה לחלופה של ייצור מקומי בחקלאות הישראלית. החוסן האקלימי הממוצע של מכלול המדינות המייצאות את המוצרים הללו הוא נמוך מזה של ישראל, ולכן בראייה בת-קיימא לאורך זמן, הדרך היציבה יותר היא להמשיך ולייצרם בחקלאות המקומית. עבור המוצרים הללו, שהם מרבית המוצרים במדגם שבחנו (שאינו מתיימר להיות מדגם מייצג), יש להבטיח את המשך הייצור המקומי בחקלאות הישראלית, מכיוון שלנוכח שינוי האקלים יהיה קושי גדל והולך לייבאם ממדינות אחרות. לכן, יש לבדוק את התנאים הנדרשים לחיזוק הייצור המקומי של המוצרים הללו.

4. מוצרי מזון חקלאיים שאינם מגודלים כיום בישראל ומיובאים לארץ ממדינות אחרות, אך היצואניות העולמיות שלהם מאופיינות, בממוצע, בחוסן אקלימי נמוך בהשוואה לישראל. בקבוצה זו כלולים מוצרי מזון עיקריים בסל התזונה הישראלי, שכיום אינם מגודלים בחקלאות הישראלית כלל וכל הצריכה המקומית שלהם מבוססת על יבוא מארצות שהחוסן האקלימי שלהן נמוך. במדגם שבחנו מדובר על סויה (המשמשת לייצור שמן, מזון לבעלי חיים ותחליפי בשר עתירי חלבון) ושומשום (המשמש לייצור טחינה, חלווה ומוצרים נוספים). ניתן לחשוב על מוצרים חקלאיים נוספים בקבוצה זו (למשל, אורז).

בנוגע למוצרים החקלאיים הללו, יש לבחון מגוון אמצעים שיאפשרו להבטיח את אספקתם העתידית לתושבי ישראל לנוכח שינוי האקלים. בין היתר, יש לבחון את הסיבות שבגללן לא מגדלים את המוצרים הללו בישראל, לזהות את החסמים ולהציע דרכי התמודדות איתם. למשל, האם מדובר בסיבות הנובעות ממדיניות (כגון סובסידיות בארצות הגידול הנוכחיות), סיבות אגרו-טכניות (למשל, חוסר התאמה אקלימית של הגידול לישראל) או סיבות אחרות.

לדוגמה, סויה היא גידול מתועש, המבוסס על מיכון מתקדם. בשנות ה-40 של המאה ה-20 נעשה ניסיון לגדל סויה בישראל, ניסיון שעלה יפה. סויה הוא גידול המתאים מבחינה אקלימית לישראל, והגידול מבוסס מיכון, כך שאין חסם בהקשר של ידיים עובדות. אף על פי כן, כיום לא מגדלים סויה בישראל. מוצע לערוך בחינה מעמיקה של היכולת לגדל סויה בישראל, לבחון אמצעים להסרת החסמים שיתגלו, ולקדם את גידול הסויה בארץ, אם יתברר שהדבר אפשרי וישים.

דוגמה אחרת היא גידול השומשום. השומשום מגודל כיום בעיקר בארצות מתפתחות, וזאת בשל הצורך בעבודת ידיים רבה בקטיף ידני. גרעיני השומשום גדלים בתרמיל עדין, שבקטיף מכני נפתח כך שהתרמילים מתפזרים. מכאן הצורך בקטיף ידני, אשר רק במדינות עניות יחסית הוא כלכלי ואינו מייצר עלות עבודה גבוהה מדי. כיום מתקיים מחקר המכוון להתמודדות עם חסם זה בשני ערוצים: פיתוח מכונות לקטיף עדין, שיאפשר לשמור על תרמילים סגורים; ופיתוח זני שומשום עם תרמיל קשיח יותר. יש לבדוק את מכלול החסמים לגידול שומשום בישראל (השומשום מתאים מבחינה אקלימית לישראל וגודל בה בעבר הרחוק), לבחון דרכים להתמודדות עם חסמים אלו ולפתח אפשרויות לייצור מקומי של מוצר מזון חשוב זה.

בדומה לכך, מוצע לבחון את החסמים והאפשרויות לגידול מקומי של מוצרי מזון נוספים שאינם מגודלים בישראל כיום וגידולם במערכת העולמית נמצא בסכנה לנוכח שינוי האקלים.

בנוסף לבחינת השפעות האקלים על מערכת המזון העולמית, התגלה בעבודה הנוכחית מצב מדאיג נוסף, והוא הריכוזיות הרבה של מערכת המזון העולמית. ככלל, בכל המוצרים החקלאיים שבדקנו, מרבית הסחר העולמי מרוכז בידי מספר בודד של יצואניות גדולות, המייצאות לשאר מדינות העולם. בשבעה מתוך שניים-עשר הגידולים שבחנו, מדובר בעשר יצואניות עולמיות או פחות מכך. מצב זה מעלה שאלות בדבר יציבות הסחר הבינלאומי במוצרי מזון והיכולת להסתמך על מספר קטן בלבד של מדינות כמקור להזנת שאר העולם.

סיכום

משבר האקלים ומשבר המזון הם שני המשברים הגדולים והמסוכנים העומדים כיום בפני האנושות. שני המשברים כרוכים זה בזה, כאשר משבר האקלים מגביר ומאיץ את משבר המזון. ללא היערכות מושכלת, התוצאות של המשברים הללו עלולות להיות הרות אסון.

מדינת ישראל השכילה להקים בשנים האחרונות מסגרות להיערכות לשינוי האקלים, ובחודשים האחרונים כללה במסגרתן גם התייחסות למשבר המזון. יש לחזק מגמה זו ולתמוך בה באמצעות מדיניות מבוססת נתונים.

חלק משמעותי ממערכת המזון הישראלית מבוסס כיום על יבוא מזונות ממדינות אחרות, כאשר המדיניות הממשלתית הנוכחית היא להגדיל את ההסתמכות על יבוא מזון. למיטב לבדיקתנו, העבודה הנוכחית היא חלוצה בכך שהיא עורכת בדיקה מעמיקה של מידת הקיימות של מדיניות זו, על סמך נתונים מפורטים.

בנייר הנוכחי ערכנו בדיקה מדגמית של שניים-עשר מוצרי מזון חקלאיים עיקריים בסל התזונה הישראלי, המייצגים את חמש קבוצות המזון הנדרשות לתזונה מגוונת ומאוזנת. התמונה המתגלה היא מדאיגה, אך מעוררת תקווה גם יחד. מתוך הגידולים שבחנו, רק שלושה מיוצרים במדינות שהחוסן האקלימי שלהן גבוה מזה של ישראל. שאר המוצרים מיוצרים במדינות בעלות חוסן אקלימי נמוך מזה של ישראל, מצב המצביע על שבריריות הסחר העולמי, אך גם על היתרון היחסי של החקלאות הישראלית כמקור יציב לאספקת מזון. חיזוק הייצור המקומי של המוצרים הללו, בצד יצירת אפשרויות לייצור מקומי של מוצרים נוספים, שאינם מגודלים כיום בישראל אלא רק בארצות שהחוסן האקלימי שלהן נמוך מזה של ישראל, יכול להוות בסיס איתן לבטחון המזון של ישראל לנוכח שינוי האקלים.

בנייר הנוכחי הדגמנו את שיטת החשיבה וניתוח הנתונים בסוגיית השפעת האקלים על מערכת המזון. יש להרחיב את העבודה הנוכחית ולבחון את מכלול המוצרים החקלאיים בסל המזון הישראלי ואת ההשפעות הצפויות עליהם עקב שינוי האקלים. עבודה רחבה זו תייצר בסיס נתונים הכרחי להתוויית מדיניות היערכות מתאימה ולפיתוח כלים לחיזוק החקלאות הישראלית ובטחון המזון הישראלי לנוכח משבר האקלים ומשברים אחרים, לעתיד לבוא.

ראו בגרסת ה-PDF