שתי הבעיות המרכזיות העומדות כיום על סדר היום הציבורי העולמי הן משבר האקלים ומשבר המזון, ושתיהן קשורות זו לזו בקשר הדוק. שינוי האקלים הוא תהליך משמעותי, המתחולל בקצב הולך וגובר בעשרות השנים האחרונות ויש לו מגוון השלכות. מדינות רבות, כולל ישראל, נוקטות פעולות לצמצום קצב השינוי ועוצמתו ונערכות להתמודד עימו. משבר המזון הוא תופעה המתרחשת ב-20 השנים האחרונות. לאחר כ-50 שנה (המחצית השנייה של המאה ה-20), שבמהלכן היו מחירי המזון העולמיים במגמה כללית של ירידה, בשנת 2000 חל מהפך, וב-20 השנים האחרונות הולכים ועולים מחירי המזון העולמיים.
הסיבות לאתגרי אספקת המזון אינן חד-משמעיות, אך סביר להניח כי משבר האקלים הוא אחת הסיבות החשובות, לצד המשך הגידול באוכלוסיית העולם, שינוי התזונה במדינות מתפתחות (הגדלת הצריכה של מוצרים מהחי), מלחמות ומשברים פוליטיים, השפעות מגפת הקורונה ועוד. אחת התוצאות המדאיגות של שינוי האקלים היא ירידה ביבולים החקלאיים. ההערכה היא כי ההתחממות הצפויה של 3.5-1.5 מעלות צלזיוס עלולה להביא לירידה של כ-15%-20% ביבולים החקלאיים העולמיים. עקב כך, כחלק מההיערכות לשינוי האקלים, מדינות שונות בעולם עורכות תוכניות אסטרטגיות לאומיות בתחום המזון.
לסחר בינלאומי במזון יש יתרונות כלכליים, אך הוא גם עלול לחשוף את המדינות המייבאות לזעזועים עקב פגיעה בייצור החקלאי במדינות שמהן נעשה היבוא, בין היתר על רקע שינוי האקלים. במוצרי מזון מסוימים, ישראל מייבאת כיום שיעור משמעותי של המזון הנצרך בה (דגניים, סוכרים, שמנים, דגים), ואילו במוצרי מזון אחרים קיימת עצמאות תזונתית ואף יצוא (פירות וירקות).
המדיניות הממשלתית הנוכחית היא הפחתת חסמים ליבוא מוצרי מזון לישראל, מה שמעורר כמה שאלות: האם התמיכה בהרחבת יבוא מוצרי מזון היא מדיניות מושכלת ובת-קיימא לאורך זמן, לאור שינוי האקלים הגלובלי? האם וכיצד צפוי שינוי האקלים להשפיע על המדינות שמהן ישראל מייבאת מזון כיום או מעוניינת לייבא מהן מזון בעתיד? האם ניתן לזהות מוצרי מזון שניתן לייבא ממדינות יציבות אקלימית ומוצרי מזון אחרים שמיובאים ממדינות שהן פגיעות לשינוי האקלים ועלולות להקטין את הייצור החקלאי שלהן לאורך זמן? כיצד לייצר תמהיל נכון ומושכל במערכת המזון הישראלית בין מוצרים מיובאים לייצור מקומי, תוך התייחסות מתאימה לשינוי האקלים העולמי?
נייר הרחבה זה הוא עבודת המשך לנייר משבר האקלים והצלחת שלנו, שפורסם על ידי מכון יסודות בספטמבר 2022, ובו נותחו 12 מוצרי מזון חקלאיים מרכזיים בסל המזון הישראלי והשפעתו הצפויה של שינוי האקלים על אספקתם במערכת המזון העולמית. הנייר הנוכחי בוחן 11 מוצרי מזון חקלאיים נוספים, גם הם מוצרים מרכזיים בסל המזון הישראלי, בדרך דומה לזו שיושמה בנייר המקורי: בכל אחד מהמוצרים נותחה האספקה הנוכחית ומקורותיה (חקלאות מקומית, יבוא), וזוהו מקורות האספקה במערכת הגלובלית: אם מדובר במוצר שיש בו כיום יבוא – מאילו מדינות מייבאים כיום? ובמכלול המוצרים הנבחנים – מי הן המדינות שהן היצואניות העיקריות במערכת העולמית? עבור כל יצואנית זוהה מדד החוסן האקלימי על בסיס המדד הגלובלי ND–GAIN (ראו פירוט להלן), חושב ציון החוסן האקלימי של מכלול היצואניות העיקריות של כל מוצר חקלאי ונערכה השוואה לחוסן האקלימי של ישראל.
נמצא כי ניתן לחלק את 23 המוצרים שנבדקו ל-5 קבוצות:
- מוצרי מזון חקלאיים שמיובאים כיום ממדינות בעלות חוסן אקלימי גבוה, ו/או שהחוסן האקלימי של מכלול היצואניות העולמיות שלהם הוא גבוה מזה של ישראל, כך שאפשר יהיה לייבא אותם לאורך זמן גם לנוכח שינוי האקלים. מדובר בשלושה מוצרים מתוך ה-23 שנבדקו: תפוחי אדמה, שקדים וקיווי. לגבי מוצרים אלה, מבחינה אקלימית יש היגיון במדיניות של יבוא.
- מוצרי מזון חקלאיים שמיובאים כיום ממדינות שהחוסן האקלימי שלהן נמוך מזה של ישראל, אך החוסן האקלימי של מכלול היצואניות העולמיות שלהם גבוה מזה של ישראל, כלומר ניתן לייבא אותם ממדינות אחרות, שהחוסן האקלימי שלהן גבוה בהשוואה לישראל. מדובר במוצר אחד בלבד מתוך כל המוצרים שנבדקו: חיטה. גם עבור מוצר זה, מדיניות של יבוא היא סבירה בהיבט האקלימי, אם כי לאורך זמן כדאי לגוון את מקורות היבוא, ולעבור לייבא ממדינות יציבות אקלימית.
- מוצרי מזון חקלאיים שמיובאים כיום ממדינות שהחוסן האקלימי שלהן גבוה מזה של ישראל (או שניתן לייבא אותן ממדינות שאינן רחוקות מישראל, ושהחוסן האקלימי שלהן גבוה מזה של ישראל), אך מכלול היצואניות שלהם במערכת העולמית מאופיין בחוסן אקלימי נמוך מזה של ישראל. מדובר בארבעה מוצרים: בצל, כרוב, גזר ותפוח. עבור המוצרים הללו הגדלה של היבוא יכולה להביא להסתמכות על מדינות שהחוסן האקלימי שלהן נמוך מזה של ישראל או ליצירת תלות במספר קטן של מדינות שמהן ניתן לייבא ללא חשש אקלימי. לפיכך, ההמלצה היא לשמור על הייצור המקומי ועל איזון בין יבוא לאספקה מהחקלאות הישראלית.
- מוצרי מזון חקלאיים המגודלים כיום בישראל ובמדינות אחרות, אך היצואניות העולמיות שלהם מאופיינות, בממוצע, בחוסן אקלימי נמוך בהשוואה לישראל. מדובר ב-13 מוצרים: תירס, חומוס, אגוזי אדמה, בטטה, תפוזים, בננות, ענבים, עגבניות, אבטיח, פלפל, מלפפון, אגס, ואפרסק-נקטרינה. לאורך זמן, עם התחזקות שינוי האקלים, ייתכן שיתעוררו קשיים ביבוא מוצרים אלו ממדינות אחרות, ולכן חשוב לשמור על המשך הייצור המקומי שלהם בחקלאות הישראלית.
- מוצרי מזון חקלאיים שאינם מגודלים כיום בישראל ומיובאים לארץ ממדינות אחרות, אך היצואניות העולמיות שלהם מאופיינות, בממוצע, בחוסן אקלימי נמוך בהשוואה לישראל. מדובר בשני מוצרים: סויה ושומשום. עבור המוצרים הללו, חשוב להיערך לעתיד שבו יהיה קושי גדל והולך לייבאם, ולכן כדאי לחפש דרכים לגדל אותם בישראל, באמצעות מחקר ופיתוח של ממשקים חקלאיים, חיפוש זנים מתאימים או מוצרים תחליפיים.
מתוך המוצרים שנבדקו, עבור 4 בלבד (17%) מדיניות של הגדלת היבוא היא סבירה מבחינה אקלימית. לגבי 19 המוצרים האחרים שנבדקו (83%), יש לשמור, לחזק או לפתח את היכולת לייצר אותם בחקלאות הישראלית.
בנייר הקודם זוהתה תופעה מדאיגה נוספת במערכת המזון העולמית: ריכוזיות של הסחר העולמי במוצרי מזון. נמצא שהסחר העולמי במרבית המוצרים החקלאיים שנבדקו מתרכז במספר קטן של יצואניות, המוכרות את המוצרים החקלאיים למדינות רבות בעולם. תופעה זו זוהתה גם במוצרים החקלאיים שנבחנו בעבודה הנוכחית: ב-7 מתוך 11 המוצרים החקלאיים שבדקנו, 10 מדינות או פחות מרכזות 80% מהיצוא העולמי. מתוך סך כל 23 המוצרים שנבדקו בשתי העבודות, ב-14 מוצרים (61%) 10 מדינות או פחות מרכזות 80% מהיצוא העולמי. חשוב לציין כי תופעת ריכוזיות הסחר איננה ליבת הנייר הנוכחי, וכדי להתייחס אליה באופן מבוסס יש לבחון מדדי ריכוזיות נוספים.
הממצאים של נייר הרחבה זה מחזקים את ממצאי הנייר הקודם. בסך הכל ניתחנו 23 מוצרי מזון חקלאיים, אך מכיוון שמדובר במוצרים עיקריים בסל המזון הישראלי, הניתוח שערכנו מכסה למעשה חלק גדול ממערכת המזון הישראלית: כ-83% מהירקות בסל המזון הישראלי, כ-88% מהדגניים והפחמימות, כ-98% מגרעיני השמן, כ-38% מהפירות וכ-32% מהקטניות והאגוזים.
המלצות נייר זה נוגעות בצורך לחזק את החוסן האקלימי של מערכת המזון הישראלית, ובפרט בשמירה על יכולת הגידול המקומית של מוצרים שלא ניתן לייבא ממדינות אחרות באופן בר-קיימא ולאורך זמן (בשל השלכות שינוי האקלים הצפויות), ובפיתוח יכולות ייצור מקומיות של מוצרים שכיום מיובאים, אך יש סכנה להמשך היבוא שלהם לאור שינוי האקלים. גם בנוגע למוצרים שכיום אין סכנה אקלימית להמשך היבוא שלהם, יש לעקוב אחר המגמות בקרב היצואניות העולמיות, שכן שינוי האקלים הוא תהליך מתמשך ולא צפוי, וייתכן שמדינה הנהנית מחוסן אקלימי גבוה כיום תשנה את מצבה בעתיד.
הטמעת מסקנות העבודה הנוכחית והמשך המעקב אחר השפעת שינוי האקלים על מערכת המזון העולמית הכרחיים להתוויית מדיניות היערכות מתאימה ולפיתוח כלים לחיזוק החקלאות הישראלית ובטחון המזון הישראלי לנוכח משבר האקלים ומשברים אחרים, לעתיד לבוא.