דור חדש בחקלאות
דור חדש בחקלאות

נייר מדיניות | דור חדש בחקלאות

כיצד לעודד כניסת דור חקלאי חדש כתשתית לחיזוק החקלאות?
מאת
ד"ר לירון אמדור, לירון ישראלי
פורסם בתאריך
הורדת המסמך

כיצד לעודד כניסת דור חקלאי חדש כתשתית לחיזוק החקלאות?

תקציר

אחד האתגרים המרכזיים של החקלאות הישראלית הוא מספרם הקטן והולך של החקלאים  והמחסור בדור חקלאי חדש. ב-30 השנים האחרונות פחת מספר החקלאים בישראל באופן דרסטי. החקלאים הישראלים הם מבוגרים, ומספר החקלאים החדשים, הממשיכים משקים קיימים או מקימים משקים חדשים, הוא קטן ואינו עונה על התחלופה הנדרשת לשמירה על מספר העוסקים בענף.

יש ביקוש משמעותי מצד אנשים צעירים לעיסוק בחקלאות. יעיד על כך מספרם הגבוה של צעירים המתנדבים במשקים חקלאיים (כ-1,600 איש בשנה), משתתפים בהכשרות חקלאיות (כ-12 ארגוני הכשרה חקלאית פועלים בישראל ומכשירים מאות צעירים מדי שנה), ולומדים חקלאות במוסדות אקדמיים (קרוב ל-300 סטודנטים לתואר ראשון בחקלאות מדי שנה) ובקורסים של משרד החקלאות ובמסגרות אחרות. אולם, כתוצאה מחסמים שונים, רבים מצעירים אלה אינם מצליחים להקים משקים חקלאיים.

האינטרס הציבורי הוא קידום חקלאות חדשנית, עתירת ידע ובעלת פריון גבוה. הבסיס למימוש אינטרס זה הוא קיומו של דור חקלאי חדש, הכולל גם אנשים צעירים בשנות הפריון העיקריות שלהם, בעלי מודעות טכנולוגית ויכולות ליישומה. הציבור הרחב בישראל זקוק למשקים חקלאיים משפחתיים, המגדלים מגוון גידולים חקלאיים שהם בסיס המזון, במיוחד מזונות טריים. הקטנת מספר משקי הבית העוסקים בחקלאות עלולה גם לפגוע בפריפריה, שבה שיעור חשוב ממשקי הבית מתפרנסים מחקלאות או ממעגלי ייצור הנשענים עליה (תעשיות חקלאיות, שיווק, הובלה וכו').

חשוב לציין, שנייר המדיניות הנוכחי עוסק בבעלי המשקים החקלאיים ובמנהלים המקצועיים של ענפי החקלאות בקיבוצים, ולא בעובדים החקלאיים הלא-מקצועיים. סוגיית העובדים הלא-מקצועיים בחקלאות היא סוגיה שחשוב שתידון במסגרת נפרדת.  

כמה חקלאים חדשים צריך? בחנו כמה גישות למתן מענה לשאלה זו: השוואה לתחלופת העובדים במקצועות חיוניים אחרים; חישוב שיעור התחלופה הסביר, השומר על מספר העוסקים בענף; בחינת יעדי החקלאות בהקשר של בטחון המזון בישראל; וחישוב מספר החקלאים הנדרשים על מנת להשיג בטחון מזון. חשוב לציין כי שיפורים טכנולוגיים יכולים להפחית את הצורך בעובדים הלא-מקצועיים בחקלאות, אך, יחד עם זאת, דווקא לחדד ולהגדיל את הצורך בחקלאים מקצועיים ובבעלי משקים בפריון עבודה גבוה. על פי החישובים השונים נמצא, כי יש צורך לקלוט 750-425 חקלאים חדשים מדי שנה על מנת להשיג את היעדים הציבוריים של החקלאות הישראלית.

זיהינו ארבעה גורמים המשפיעים על כניסת דור חדש לחקלאות: הכשרה מקצועית וצורך  בחונכות, ליווי וסיוע בהשמה במשקים חקלאיים; הצורך בהשקעות הון משמעותיות בהקמת משק חדש או בחידוש משק קיים; חסמים כלכליים ורגשיים בהעברה בין-דורית של משק בתוך המשפחה; ונגישות לקרקע חקלאית עבור חקלאי שאינו בן/בת ממשיכים. חלק מהגורמים הללו אופייניים למשק המשפחתי. במשקים קיבוציים האתגר המרכזי הוא היכולת להביא לכך שחברי המשק יעסקו בענפים החקלאיים, ושניהול החקלאות לא ייעשה על ידי שכירים חיצוניים בלבד. רמות השכר ואופק ההתפתחות המקצועית המוגבל יחסית הם חסמים למשיכת חברי המשק לעיסוק בחקלאות.

מעל לאתגרים הספציפיים העומדים בפני הדור החקלאי החדש מרחפת הבעיה המרכזית של חוסר היציבות בענף החקלאות, שבו רמת הסיכון גבוהה מאוד בהשוואה לרמת ההכנסה הצפויה. בעיה זו מקטינה את המוטיבציה של אדם צעיר, המתכנן קריירה ארוכת טווח, להקים ולנהל משק חקלאי משפחתי. לבעיית חוסר היציבות בחקלאות מוקדשים ניירות מדיניות אחרים של מכון יסודות, ועל אף חשיבותה הרבה לא נעסוק בה בנייר הנוכחי.

בישראל ישנן כמה מסגרות הכשרה מקצועית בחקלאות: הפקולטה לחקלאות ברחובות, מכללת תל חי, קורסים של שה"מ במשרד החקלאות, קורסים של משרד העבודה ועוד. מסגרות אלו מכשירות מדי שנה 400-300 תלמידים, אולם הצורך גדול יותר. יתר על כן, אין בישראל תוכנית להתמחות מעשית בחקלאות עבור מתמחים ישראלים (קיימת תוכנית לאזרחי חו"ל), ואין תוכנית מתכללת, המלווה את החקלאי החדש מההכשרה, דרך ההשמה וקבלת הקרקע להקמת משק ובשנים הראשונות לפעילותו החקלאית. תוכנית מענקים לחקלאים חדשים פעלה בשנים 2020-2019 והופסקה. ישנה תוכנית הלוואות בערבות המדינה לחקלאים, הפועלת דרך משרד הכלכלה, אך רק חקלאים מעטים מקבלים דרכה הלוואות להשקעות הון במשק. החסמים להעברה בין-דורית של משקים בתוך המשפחה אינם מטופלים על ידי רשות כלשהי. השגת קרקע לחקלאים שאינם בן/בת ממשיכים היא יקרה מאוד או שהיא מתבצעת במנגנונים מורכבים ולא שקופים. ענף החקלאות אינו יציב והמדיניות הנוכחית מקטינה עוד יותר את יציבות הפרנסה בו.

הנפגעים מהמצב הם החקלאים הוותיקים שאין להם דור המשך, הצעירים המעוניינים לעסוק בחקלאות ואינם מסוגלים לממש את חלומם, והציבור הכללי הסובל מבטחון מזון מתערער והולך, מחקלאות שאינה ממצה את פוטנציאל היעילות והטכנולוגיה ומפריפריה פחות יציבה משהייתה יכולה להיות.

האתגרים של כניסת דור חקלאי חדש הם אקוטיים במשקים המשפחתיים; במשק המשפחתי, כניסת דור חדש היא שאלה של "להיות או לחדול". במשקים קיבוציים, החקלאות יכולה לכאורה לשרוד גם על בסיס ניהול חיצוני, על ידי שכירים שאינם חברי הקיבוץ או שאפילו אינם מתגוררים בו. זה אכן המצב בקיבוצים רבים. עם זאת, לא מדובר במצב מיטבי, שכן הקשר בין הקהילה הקיבוצית לחקלאות השייכת לה הולך ומתערער כאשר חברי המשק אינם מנהלים את החקלאות בעצמם. הנעת תהליך שבו חברי המשק מנהלים את ענפי החקלאות בעצמם  היא חיונית לשימור הזהות והצביון של הקיבוצים כיישובים חקלאיים שיתופיים. האתגר הוא לזהות את מי שיכולים לקחת על עצמם את ניהול ענפי החקלאות, להכשיר אותם מקצועית ולבנות עבורם מסלול קריירה מתפתח בענף.

מטרת המדיניות המוצעת בנייר הנוכחי היא כניסה של דור חקלאי חדש, משכיל, מיומן ומקצועי, בשיעור תחלופה המתאים לצורכי הענף, כאחת מהתשתיות לחיזוק החקלאות, לטובת בטחון המזון וההתיישבות החקלאית, על תועלותיה הישירות והעקיפות. כדי להשיג מטרה זו יש לקדם כלי מדיניות בארבעת התחומים שזיהינו כמשפיעים על כניסת דור חדש לחקלאות: הכשרה והשמה, השקעות במשק, העברה בין-דורית ונגישות לקרקע למי שאינם בן/בת ממשיכים.

שיפור ההכשרה המקצועית ופיתוח מסלולי השמה: יש להוסיף מרכז הכשרה מקצועית באזור הדרום (כיום ישנם מוסדות להשכלה חקלאית ברחובות ובאצבע הגליל בלבד); להוסיף תכנים עסקיים להכשרה המקצועית בחקלאות; לפתח תוכנית מובנית להתמחות מעשית בחקלאות; לפתח מסלולי השמה למשקים, שבאמצעותם יוכלו הצעירים שעברו הכשרה לרכוש משק בתנאים מועדפים; לפתח מסלולים מובנים לליווי החקלאי החדש על ידי חקלאי ותיק בשנים הראשונות, עד להתייצבות המשק. מוצע לפתח תוכנית "קו הזינוק לחקלאות", שתלווה את החקלאי הצעיר דרך כל שלבי ההכשרה, עד שהמשק בבעלותו יהיה רווחי ויציב. מוצע להרחיב את תפקידיו של שה"מ במשרד החקלאות בכל הנוגע להכשרה, התמחות וליווי חקלאים חדשים. מוצע לחזק את לימודי החקלאות גם בבתי הספר התיכוניים, במיוחד באזורים הכפריים, כדרך לעניין את הצעירים ולמשוך אותם למקצוע.

תמיכה בהשקעות במשק: יש לעגן את תוכנית התמיכה בחקלאים צעירים (דרך מנהלת ההשקעות במשרד החקלאות) באמצעות מענקים או הלוואות בערבות המדינה (שיהפכו למענקים לאחר התמדה של מספר שנות עבודה במשק) והטבות מס כתוכנית קבועה, כחלק מתקציב משרד החקלאות. התוכנית תותאם לצורכי ענפי החקלאות מבחינת אבני הדרך להחזר ההלוואה, תכלול גם בנים ממשיכים (ולא רק חקלאים המקימים משקים חדשים), ותתוקצב כך שאפשר יהיה לקלוט 700-400 חקלאים חדשים מדי שנה.

קידום העברה בין-דורית של משקים משפחתיים: האינטרס של המדינה הוא שהעברת המשקים בתוך המשפחה תיעשה בתזמון מתאים, כאשר ההורים והילדים צעירים יחסית, וכך תימנע תקופה של דעיכה בפריון המשק בערוב ימיהם של ההורים. כדי להגיע לכך, יש לייסד מערך ליווי כלכלי, חברתי ורגשי, שיסייע בהעברה בין-דורית של משקים משפחתיים, תוך ניסוח "אמנה משפחתית" להעברת המשק לדור ההמשך, תוך הגנה על מצבם של ההורים, והגדרת חובות, זכויות, תחומי אחריות ואופק פעילות לשני הדורות.

מוצע כי ארגונים קהילתיים ו/או הרשויות המקומיות יאתרו באופן פעיל משפחות רלוונטיות, וילוו את יצירת השותפות הבין-דורית באופן תורם, לטובת שמירה על פריון גבוה של המשקים.

הנגשת קרקעות למי שאינם בן/בת ממשיכים: בתחום זה קיימים כמה כלים שאפשר לקדם במקביל: העדפת חקלאים חדשים בהקצאת קרקעות ב"חוזה עיבוד יעיל"; קידום אקטיבי של שותפויות בין חקלאים ותיקים לחקלאים חדשים, למשל באמצעות מאגר מידע על חקלאים ותיקים המחפשים שותפים; קביעת הקלות במיסים ובאגרות לחקלאי חדש הרוכש נחלה במסלול "קו הזינוק לחקלאות", כך שהחקלאי החדש יהווה מעין "בן ממשיך חיצוני" לבעל הנחלה הוותיק, כאשר בעל הנחלה הוותיק שומר על חלק מתפקידיו במשק בתור שותף, יועץ או במעמד אחר; עידוד קליטת חקלאים חדשים לאגודות חקלאיות במושבים; ועוד. נדרש ליווי קהילתי לקליטת החקלאי החדש באמצעות מחלקת הקליטה או הוועדה החקלאית של המועצה האזורית, או באמצעות רפרנטים לחקלאים צעירים במשרד החקלאות, ברשות מקרקעי ישראל או בארגוני חברה אזרחית.

החסרונות של כלי המדיניות המוצעים הם הצורך לשנות מדיניות קיימת (למשל, להגמיש את אפשרותם של חקלאים חדשים לקבל קרקע חקלאית להקמת המשק); הוספת מטלות לרשויות ציבוריות (למשל, להקים מערך ליווי קהילתי-רגשי לחקלאים ותיקים, שילווה אותם בתהליכי הורשת המשק לדור ההמשך, או להקים מערך התמחות בחקלאות); ועלות לקופה הציבורית (בעיקר בהיבט של מענקי השקעות בהקמת משק חדש או חידוש משק קיים). עם זאת, החסרונות הם קטנים בהשוואה ליתרונות ולתרומה הצפויה מיישום הכלים המוצעים.

בנוסף לכל האמור לעיל, יש לפתח מסגרות מתכללות, שיהוו one stop shop לחקלאי החדש. במסגרות אלה הוא יוכל לקבל מידע וסיוע במימוש הטבות ותמיכות לרכישת השכלה, השקעות במשק, השגת קרקע ועוד. מוצע להקים "פורטל לחקלאי החדש",  אתר אינטרנט שיתכלל את התמיכות השונות, ו"מרכזי טיפוח חקלאות" בפריסה ארצית, שיסייעו לחקלאים בהגשת בקשות ובהנגשת מידע; להקים ארגון של חקלאים צעירים, שיפעל כרשת חברתית מסייעת; ולחזק את הקשר בין מוסדות ההשכלה החקלאית לתהליכים של הקמת יישובים חקלאיים חדשים, תוספת נחלות או הכשרת קרקע חקלאית חדשה, למשל באמצעות ירידי קליטה של חקלאים חדשים שיתקיימו במוסדות ההשכלה החקלאית. כך, בוגר של לימודי חקלאות יוכל להיחשף למקומות שבהם הוא יוכל לקבל קרקע ולהקים משק.

מוצע לקדם קבלת החלטת ממשלה, שמעגנת את המשימה הלאומית של קידום דור חקלאי חדש ומעניקה סמכויות לכוח משימה לאומי שיפעל לקידומה (מנהלת לאומית, שתמוקם במשרד החקלאות), כולל הקצאת תקציבים מתאימים. המנהלת הלאומית לקידום הדור החקלאי החדש תהווה שותפות בין משרדי הממשלה והרשויות הרלוונטיות (משרדי החקלאות, האוצר  והכלכלה, רשות מקרקעי ישראל), המועצות האזוריות וארגוני חברה אזרחית העוסקים בהכשרה חקלאית ובקידום החקלאות.

מימוש כל הכלים הללו יביא לכניסתם של חקלאים חדשים רבים מדי שנה, אנשים מוכשרים ואיכותיים, שיצמיחו את הפריון בענף החיוני וההכרחי הזה לשנים רבות קדימה.

פרק 1: מה הבעיה?

1.1 אפיון הסוגיה

חילופי הדורות בחקלאות בישראל

אחד האתגרים המרכזיים של החקלאות הישראלית הוא מספרם הקטן והולך של החקלאים  והמחסור בדור חקלאי חדש. ב-30 השנים האחרונות פחת מספר החקלאים בישראל באופן דרסטי, וכיום הוא הנמוך ביותר במדינות ה-OECD, כאחוז אחד בלבד מסך כל המועסקים במדינה. החקלאים הישראלים הם מבוגרים (בני 59 בממוצע), ורבים מהם על סף פרישה. מספר החקלאים החדשים, הממשיכים משקים קיימים או מקימים משקים חדשים, קטן ואינו עונה על התחלופה הנדרשת לשמירה על מספר העוסקים בענף (ראו נתונים בהמשך הפרק).

מספר המשקים החקלאיים בישראל

אחוז המועסקים בחקלאות מתוך כלל המועסקים, מדינות ה-OECD

גילם הממוצע של החקלאים שהשתתפו במפקד החקלאות, 2017

בנוסף למחסור בחקלאים להתחדשות המשקים, נציגי המגזר החקלאי, שרואיינו כחלק מהכנת הנייר הנוכחי, מצביעים על מחסור באנשי מקצוע בחקלאות, שיכולים לעבוד ולנהל את ענפי החקלאות של קיבוצים או תאגידים חקלאיים. חלק מהצעירים שמשלימים הכשרה אקדמית בחקלאות מעדיפים לעבוד במחקר או בחברות אגריטק, ולעיתים במדינות אחרות בעולם, ולאו דווקא לעסוק בפועל בחקלאות, בעיבוד האדמה ובייצור מזון. אחת הסיבות לכך היא רמות הסיכון הגבוהות, השכר הנמוך והרווחיות הנמוכה, המאפיינים כיום את העבודה החקלאית.

ב-70 השנים האחרונות חלו בחקלאות הישראלית, כמו גם בזו העולמית, התייעלות מרשימה  וצמיחה חדה בתפוקה ליחידת שטח. המשמעות של הישג אדיר זה היא, בין השאר, שנדרשים פחות ופחות חקלאים, ובפרט פחות פועלים חקלאיים לא מיומנים, לצורך ייצור אותה כמות של מזון. עם זאת, נשאלת השאלה, האם אין רף מינימום למספר החקלאים, אשר מתחתיו תלך החקלאות ותיעלם יחד עם העוסקים בה? אין חקלאות ללא חקלאים; הכנסת דור חדש לחקלאות היא אתגר אסטרטגי, וזאת בפרט לאור גילם המבוגר של החקלאים בישראל. כבר כיום נפגעות תשתיות ייצור המזון ארוכות הטווח של מדינת ישראל, מכיוון שחקלאים מבוגרים, ללא אופק של דור המשך או דור חדש, מתקשים לערוך השקעות או להטמיע טכנולוגיות חדשניות, אשר יבטיחו את המשך פעילותם המיטבית של משקיהם מעבר לטווח הקצר.

החקלאות מורכבת ממעגלים של דורות חקלאיים: הדור הוותיק, דור הביניים והדור החדש. הנייר הנוכחי מתמקד בדור החקלאי החדש, אך חשוב לזכור שאין להזניח גם את המעגלים האחרים, הפועלים ככוחות שלובים לחיזוק החקלאות. בכלי המדיניות ובחלופות השונות שנציג, נשאף לקידום תועלות גם לדור הוותיק, כך שגם החקלאים הוותיקים ירוויחו מכניסתם של חקלאים חדשים.

בעיית הדור החדש בחקלאות קיימת במדינות רבות ברחבי העולם והיא אתגר הולך ומחריף.  אם בעבר עסקו תושבי המגזר הכפרי בחקלאות באין ברירה, לאור מיעוט אפשרויות הפרנסה האחרות, כיום החקלאות היא רק אחת מבין חלופות פרנסה רבות העומדות בפני הדור הצעיר, והיא לא תמיד עומדת בתחרות מול פרנסות אטרקטיביות אחרות. במדינות רבות בעולם המפותח מיישמים כלים לעידוד ולליווי כניסתם של חקלאים חדשים למקצוע כדרך לשמור על קיימות הענף לאורך זמן. גם בישראל קיימים כלים לעידוד הדור החדש, אך, כפי שנראה בנייר הנוכחי, הם אינם אפקטיביים דיים  לנוכח חסמי הכניסה, שחלק משמעותי מהם נובע ממדיניות ממשלתית, שניתן וצריך לשנות.

דור המשך קיים בדרך כלל במשקים המצליחים כלכלית, או בכאלה העוברים מודרניזציה, מיכון והטמעת טכנולוגיות. יש כאן מעגל קסמים: אם המשק הוא חלש, לא יהיה בו דור המשך; העובדה שאין דור המשך מחלישה את המשק עוד יותר, כי עבור החקלאי הוותיק אין טעם לעשות השקעות ארוכות טווח; כך המשק שוקע עוד יותר, והמוטיבציה לאחד הצאצאים להיכנס אליו כמנהל עתידי קטנה עוד יותר. לעומת זאת, הצפי לקיומו של דור המשך במשק מחזק את המוטיבציה לפתח, להצמיח ולהשקיע במשק לאורך זמן, אך בו-בזמן הרווחיות הכלכלית היא תנאי בסיס לקיומו של דור המשך. מה יכולים לעשות המשקים החלשים יותר? האם דינם להיעלם? בנייר זה נבחן כלי מדיניות שונים וחלופות שונות, במטרה לבסס לאורך זמן את התחדשות הדורות בחקלאות.

 

האינטרס הציבורי בדור חדש בחקלאות

האינטרס הציבורי הוא שמירה על החקלאות הישראלית כאחד מעמודי התווך לאספקת מזון ולבטחון מזון; פיתוח אגריטק, חקלאות עתירת ידע, יעילה ומתוחכמת; יצירת קשרים בינלאומיים ענפים בזכות יצוא טכנולוגיות חקלאיות; קידום ההתיישבות בפריפריה, שמירה על שטחים פתוחים ומגוון התועלות הנלוות של החקלאות והמגזר החקלאי. מדיניות של חקלאות בת-קיימא היא מדיניות ארוכת טווח, השואפת להתחדשות ולצמיחה חקלאית לאורך זמן.

החקלאים מהווים אחד מגורמי הייצור של החקלאות, הון אנושי שבלעדיו לא יתקיים הענף. ללא התחדשות בין-דורית וצמיחתו של דור חדש של חקלאים עצמאים ויציבים, מספר החקלאים ילך ויקטן והחקלאות עלולה להצטמצם. גם אם נצליח להגיע למצב שבו היקף השטחים החקלאיים המעובדים לא יקטן, המשמעות של הירידה במספר החקלאים היא אובדן של משקים משפחתיים קטנים, על מכלול יתרונותיהם היחסיים: גידולים אינטנסיביים, שחלקם גידולי בסיס בסל המזון הישראלי ואחרים גידולי נישה התורמים למגוון באספקת המזון; שימוש בטכנולוגיה חקלאית מתקדמת ו"אתרי ניסוי" לאגריטק בשל הצורך לקדם את הפריון ליחידת שטח במשק קטן.

עצם קיומן של יחידות ייצור חקלאיות רבות הוא המפתח לתחרותיות בענף ולמניעת צמיחתם של תאגידים חקלאיים גדולים, המשפיעים לרעה על המחירים לצרכן. כיום, יש בישראל תאגידים גדולים בתחום שיווק המזון. קיומם של משקים משפחתיים קטנים ורבים היא הערובה לכך שהריכוזיות לא תזלוג גם למקטע הייצור של מוצרי מזון. שמירה על שיעור תחלופה סביר בחקלאות, כאשר דור חדש מחליף את החקלאים הפורשים לגמלאות, הכרחית לשמירה על מספר יחידות הייצור החקלאיות.

גם מבחינה כלכלית, האינטרס הציבורי הוא קידום חקלאות חדשנית, עתירת ידע ובעלת פריון גבוה. מטבע הדברים, חקלאות מסוג זה היא עתירת הון ודורשת אופק השקעה ארוך טווח. חקלאים שיש להם בן/בת ממשיכים נוטים להשקיע יותר במשק, ובפרט באמצעי מודרניזציה ואגריטק, וכך נשמרות היעילות והרווחיות הכלכלית גם בשנות החיים המבוגרות של ההורים. לעומת זאת, אוכלוסיית חקלאים מזדקנת, ללא דור המשך, נרתעת מהשקעות בחידוש המשק, שלא ברור מי ירוויח מפירותיהן. ייתכן שהירידה החדה בפריון החקלאי בישראל, שלה אנו עדים בעשור האחרון, קשורה בין היתר להיעדר תחלופה בין-דורית.

מדד פריון העבודה בחקלאות, 1995-2018

סוגיית הדור החדש בחקלאות היא אקוטית כבר כעת. החקלאי המבוגר מתקשה, כבר כיום, בעודו פעיל, להכיל שיקולים ארוכי טווח בפעילותו, כמו הטמעת טכנולוגיות חדשות, מיכון חדש, שדרוג משקי בעלי החיים, נטיעות חדשות, כניסה לענפים חדשים וכדומה. כל זאת מביא, בין היתר, לפגיעה בפריון החקלאי, בכושר הייצור החקלאי העתידי ובבטחון המזון.

בנוסף לכך, לדור החקלאים החדש חשיבות בכל הנוגע להתיישבות הכפרית-חקלאית, במיוחד באזורי פריפריה. באזורים אלה החקלאות היא מקור פרנסה חשוב וחלופות התעסוקה האחרות מצומצמות (ראו טבלה 1).

שיעור משקי הבית המתפרנסים מחקלאות  מסה"כ משקי הבית במועצות אזוריות פריפריאליות

ככל שיצטמצם מספר החקלאים העצמאים, כך ילכו ויתחזקו מגמות התאגוד בחקלאות הישראלית והמעבר לעיבוד שטחים גדלים והולכים על ידי שכירים, שאין להם זיקת שייכות לקרקע. הקשרים בין אוכלוסיית הכפר לחקלאות ילכו ויתרופפו, ערכי המורשת של החקלאות כחלק מתרבות ואורח חיים ייפגעו, והחקלאות תהפוך מ-agri-culture ל-agri-business. תאגיד חקלאי, הפועל משיקולי רווח בלבד, עלול לצמצם את שטחי העיבוד בפריפריה (שעשויים להיות רווחיים פחות, בשל עלויות הובלת תוצרת או קושי באיתור עובדים), וכך יהיה קשה להבטיח את פיזור החקלאות בכל קצוות הארץ. בצד זאת, תקטן המוטיבציה למגורים ביישובי הפריפריה החקלאיים, שכן יקטן הקשר בין המתיישב לקרקע, וכך גם היכולת להתבסס על החקלאות כמקור פרנסה באזור פריפריאלי, שבו חלופות התעסוקה מצומצמות. ללא קליטה של דור חדש בחקלאות, יהיה קושי לחדש את אוכלוסיית המתיישבים באזורים הללו.

מהו דור חדש בחקלאות?

הדור החדש בחקלאות יוגדר בנייר זה כאנשים שמצטרפים לעבודה בחקלאות, בין אם כבעלים של משק חקלאי עצמאי, חברי קיבוץ או תושבים העובדים בחקלאות, או כשכירים מקצועיים בחקלאות. הדור החדש יהיה מורכב כנראה הן מאנשים שהם בנים ובנות למשפחות חקלאיות  והן מכאלה שאין להם רקע משפחתי בחקלאות. אלו הם קהלים בעלי צרכים שונים ומיוחדים. עיקר ההבדל הוא בנגישות לקרקע חקלאית: לבנים ולבנות ממשיכים במשקים חקלאיים קיימים, הנגישות לקרקע פשוטה יחסית; לחקלאים חדשים, שאינם בנים/בנות ממשיכים, הנגישות לקרקע מורכבת מאוד.

מרבית האנשים שאיתם שוחחנו כחלק מהכנת הנייר הנוכחי מזהים את עיקר הבעיה של הדור החדש במושבים. עם זאת, משיחות עם נציגי הקיבוצים עולה, כי גם אצלם יש קושי גדל והולך להביא לכך שבני הקיבוץ יתמקצעו בחקלאות וייקחו על עצמם לנהל את הענפים החקלאיים, וכן קושי למצוא אנשי מקצוע בחקלאות. לתחושת נציגי הקיבוצים, האתגר גדול יותר באזור המרכז, שבו ישנן חלופות פרנסה נרחבות, בהשוואה לאזורי פריפריה, שבהם החקלאות היא ענף כלכלי מרכזי יותר.

בקיבוצים יש רצון להביא לכך שלפחות חלק מהעוסקים בחקלאות המשקית יהיו בני הקיבוץ או חברי הקיבוץ, וזאת במטרה לשמור ולחדד את הזיקה בין היישוב לחקלאות. בקיבוצים שבהם בני היישוב אינם עובדים בחקלאות, הרצון להשקיע בפיתוח ובייעול הענפים קטן יחסית, החקלאות עלולה להיתפס כמטרד, ובני היישוב עלולים להיות מעוניינים להרחיק אותה (למשל להוציא את הרפת ולהעביר אותה לקיבוץ אחר). ראוי לזכור, כי קיבוצים (ומושבים) הם יישובים שהם גם תאגידים כלכליים, שחלק מפעילותם, או עיקר פעילותם, היא חקלאות. במצב שבו מרבית חברי הקיבוץ עובדים מחוץ ליישוב, והחקלאות וענפים כלכליים אחרים של הקיבוץ מנוהלים על ידי שכירים, נוצר נתק בין הקיבוץ כיישוב ובין הקיבוץ כתאגיד כלכלי. מצב זה עומד בסתירה למורשת הקיבוצית, המבוססת על כך שהחברים מרגישים שהפעילות החקלאית והכלכלית היא נכס שלהם, המחובר לקיבוץ ולחבריו, ויש להם אינטרס מהותי בהצלחתו. מדובר על נושא יסודי ובסיסי בזהות ובמורשת ההתיישבותית בישראל, גם אם אין לו בהכרח ביטוי כלכלי ישיר.

בחרנו להשתמש בנייר זה במושג "דור חדש", ולא במושגים המקובלים "דור המשך"  או "דור צעיר". המושג "דור המשך" מניח כי הדור החדש מורכב מצאצאים של חקלאים, ואילו בנייר הנוכחי אנחנו שואפים להרחיב את היריעה ולעסוק גם בחקלאים חדשים שלא גדלו במגזר החקלאי. יש לציין כי יש יתרונות לקידום דור ההמשך במשקים: החקלאי הוותיק מרגיש בטוח יותר להשקיע במשקו כאשר יש לו צאצא שימשיך את מפעל חייו ויקבל את המשק כ"עסק פעיל"; ולבן/בת הממשיכים יש ניסיון וידע שנרכש לאורך שנות נעוריהם במשק, מה שמשפר את סיכוייהם לפתח משק מצליח. ניתן להניח כי מרבית החקלאים החדשים יהיו בנים ובנות ממשיכים שגדלו במשקים (כך גם המצב במרבית מדינות העולם. מכירה של משקים חקלאיים היא נדירה, והדור החדש של החקלאים מורכב באופן דומיננטי מבנים ומבנות של החקלאים הוותיקים) . ניתן להניח כי ריכוז מאמצי מדיניות בדור ההמשך הוא המסלול הצפוי להניב את התועלת הגדולה יותר ביחס להשקעה הנדרשת. עם זאת, חשוב  לזכור כי בעלי הנחלות מהווים כ-1.2% בלבד ממשקי הבית בישראל (כ-33,000 בעלי נחלות, מתוך כ-2.7 מיליון משקי בית), וייתכן שהסתמכות על קבוצה קטנה זו בלבד לאבטחת העתיד של החקלאות בישראל איננה מדיניות בת-קיימא לטווח הארוך.

המושג "דור צעיר" עלול להתפרש כ"גילנות", מה גם שישנה אוכלוסייה של אנשים מבוגרים יחסית המעוניינים להיכנס לעיסוק בחקלאות, בעיקר כ"חקלאים חוזרים". חשוב לציין, שייתכן  שבענף החקלאות יש יתרונות מהותיים לאנשים צעירים. במרבית הענפים ההשקעות הן לטווח ארוך. לדוגמה, מטעים מגיעים בדרך כלל לניבה מלאה של הפירות שש שנים לאחר הנטיעה, והחזר ההשקעה הוא לאחר 15-10 שנים (על פי תחשיבי משרד החקלאות). כלומר, נדרש טווח השקעה ארוך כדי לקצור את הפירות, תרתי משמע. בנוסף, ככל שגיל החקלאי עולה, הנגישות למימון בסקטור העסקי הולכת ונעשית מוגבלת, ואיתה היכולת להשקיע בפיתוח המשק. מחקרים הראו כי רווחיות המשק עולה עם גיל החקלאי עד נקודה מסוימת, ואז מתחילה לרדת, כפועל יוצא של ירידה ביכולתו הפיזית של החקלאי, באופק ההשקעה הצפוי או ביכולתו להטמיע טכנולוגיות חדשות. גם בהיבט זה עדיף כי החקלאים החדשים יהיו בגיל כזה שבו הם טרם מיצו את יכולותיהם לקדם את פריון המשקים.

התזמון האופטימלי להעברת המשק לדור החדש

ניתן לזהות שלוש אוכלוסיות עיקריות של דור חדש בחקלאות:

1) בעלים של משק חקלאי עצמאי –   דור חדש במשק קיים: בנים/בנות ממשיכים במשקים משפחתיים ותיקים. במקרה זה החקלאי החדש גדל במשפחה חקלאית, למד והתמקצע בתחום, בין היתר כחלק מניסיונו בעבודה משפחתית. חקלאי ממשיך אינו מתחיל מאפס, המשק המשפחתי כבר מצויד (גם אם בטכנולוגיה פחות עדכנית), מקושר לצינורות שיווק וכו'. גם נגישותו של החקלאי החדש לקרקע מוסדרת, כחלק מהיותו "בן ממשיך" בנחלה (גם במצב זה ישנם אתגרים, כפי שיפורט בהמשך).

2) בעלים של משק חקלאי עצמאי – חקלאי/ת חדשים המקימים משק חקלאי חדש: המשק החדש יכול להיות מוקם בקרקע חקלאית מעובדת או בקרקע חקלאית "חדשה", שלא עובדה בעבר והוכשרה לחקלאות. אוכלוסיית החקלאים החדשים היא המאותגרת ביותר בתנאי הפתיחה, שכן אין לה ניסיון רב שנים בעבודה חקלאית, ובנוסף עליה להקים עסק חדש מאפס, על ההשקעות הכרוכות בכך והצורך בפיתוח צינורות שיווק, קשרים עם ספקים, גיוס עובדים וכו'. גם הנגישות לקרקע לטובת הקמת משק חקלאי חדש מוגבלת מאוד, כפי שיוצג בהמשך.

3) עובדים שכירים מקצועיים כחלק מתאגיד חקלאי: כאן מדובר באנשים שרכשו השכלה חקלאית והתמקצעו בהיבטים שונים של העבודה החקלאית, ונקלטו כשכירים בעבודה חקלאית מקצועית בקיבוצים או בתאגידים חקלאיים. הם אינם מקימים משק חקלאי עצמאי, אלא עובדים כשכירים בעבודה מקצועית או במשרה ניהולית בארגון חקלאי. גם עובדים מקצועיים אלו הם חלק מהדור החדש בחקלאות, וגם בהם מורגש מחסור הולך ומחריף בשנים האחרונות.

כמה חקלאים חדשים צריך?

קביעת יעדים כמותיים מסייעת להכוונת פעולות רגולטיביות ולבדיקה האם המטרות שנקבעו הושגו לאורך זמן. קביעת יעדים בדבר מספר החקלאים החדשים שרצוי ונדרש לקלוט מדי שנה יכולה לסייע לזהות האם הכלים הקיימים נותנים מענה לצרכים, והאם נדרש להרחיב מסגרות הכשרה, מתן תמריצים, שיווק קרקעות חקלאיות וכדומה. יש להתייחס בזהירות לתשובות כמותיות, שכן מגוון הענפים החקלאיים גדול, ויש הבדל בין מספר החקלאים הנדרשים בענפים שונים, באזורי הארץ השונים וכו'. ייתכן שבגידולי נישה או בגידולים מורכבים מבחינה טכנולוגית נדרשים יותר חקלאים בהשוואה לגידולי שדה או למטעים. עם זאת, יש צורך להעמיד יעדים כמותיים ככלי הכוונה למדיניות ומדד המאפשר מעקב אחר הישגים ומגמות לאורך זמן.

ננסה לענות על השאלה "כמה חקלאים חדשים צריך מדי שנה" מכמה כיוונים:  

  1. בהשוואה למקצועות אחרים שבהם נדרשת הכשרה מקצועית:
    • רופאים: יש בארץ כ-30,000 רופאים פעילים. מדי שנה עוברים כ-1,200 רופאים חדשים בחינות הסמכה ברפואה, כלומר 4% רופאים חדשים מתוך כלל הרופאים הפעילים.
    • אדריכלים: יש בארץ כ-11,000 אדריכלים רשומים, מתוכם כ-6,000 פעילים. מדי שנה נרשמים 400-300 אדריכלים חדשים, שהם כ-6.5% מתוך כלל האדריכלים הפעילים, וכ-3.5% מתוך כלל האדריכלים הרשומים.
    • מורים: יש בארץ כ-200,000 מורים. מדי שנה מסיימים תואר בהוראה כ-11,000 איש, כלומר 5.5% מורים חדשים בשנה מתוך כלל המורים הפעילים.

יש לסייג ולומר, כי ישנם גורמים משמעותיים המבחינים בין החקלאות למקצועות הללו. למשל, ההשקעות הנדרשות להקמת משק חקלאי הן גבוהות מאוד, הרבה מעבר לנדרש כדי לעבוד כרופא, אדריכל או מורה (אומנם ההשקעה בהכשרת רופא היא יקרה מאוד, הן במהלך הלימודים והן בהתמחות, אך המדינה נושאת בחלק ממנה). מצד שני, יש קווי דמיון בין רפואה, חינוך וחקלאות. מדובר במקצועות חיוניים (בריאות, חינוך, מזון), שלמדינה יש שליטה משמעותית על העיסוק בהם: ברפואה – דרך מחלקות הלימוד, מערך ההתמחות וכמעסיק העיקרי בתחום; בחינוך – דרך היותה המעסיק העיקרי; ובחקלאות – דרך הבעלות על אמצעי הייצור המרכזיים, קרקע ומים. גם ברפואה, כמו בחקלאות, יש בישראל כיום מחסור מחריף באנשי מקצוע, הנובע מחסמים רגולטיביים (היעדר מחלקות לימוד ומקומות התמחות). לפיכך, יש מן ההיגיון בהשוואה בין המקצועות הללו, על אף השונות והסייגים שיש לקחת בחשבון.

כיום ישנם כ-17,000 משקים חקלאיים בישראל. אם רוצים להגיע בחקלאות למצב הדומה לזה שקיים בענפים מקצועיים אחרים, כגון רופאים, אדריכלים או מורים, צריך להביא לכך שמדי שנה ייכנסו חקלאים חדשים בשיעור של 3.5%-5.5% מכלל החקלאים הפעילים, דהיינו 1,000-600 חקלאים חדשים מדי שנה.

  1. בדיקה תיאורטית מול הנחות יסוד סבירות: בהנחה שאורכה של קריירה ממוצעת של עובד מקצועי היא כ-40 שנה, ומספר העובדים בכל שנתון שעוסקים בענף מסוים הוא דומה, הרי שבכל שנתון יש בממוצע כ-2.5% מסך העובדים בענף הנבדק (100% לחלק ל-40 שנים). על מנת שהענף לא יקטן לאורך זמן, יש להביא לכך שמדי שנה ייכנסו עובדים חדשים במספר השווה לכל הפחות לכ-2.5% מסך העובדים בענף, וזאת במקביל לפרישתם של  כ-2.5% מהעובדים. בענפים צומחים נדרשים מדי שנה יותר עובדים, כלומר למעלה מ-2.5% מסך העובדים הקיימים. לפי שיטה זו, אם מסתפקים בתחלופה מינימלית של 2.5% בלבד בשנה (בהנחה שכל חקלאי שנכנס לתחום יתמיד במשך 40 שנות עבודה, ושהכוונה היא כי הענף רק ישמור על היקפו הנוכחי ולא יגדל), יש להביא לכך שמדי שנה יצטרפו כ-425 חקלאים חדשים.
  2. בדיקה למול צורכי בטחון המזון והמגמות בגידול האוכלוסייה בישראל: אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב גבוה, וכדי לספק לה מזון באופן יציב ובר-קיימא יש להגדיל את הייצור החקלאי הישראלי. הגדלת הייצור כוללת, בין היתר, הגדלת הפריון של שטחים חקלאיים קיימים, הגדלת השטחים החקלאיים המעובדים, הגדלת מספר המשקים החקלאיים והגדלת מספר החקלאים הפעילים. בעבודה שנערכה עבור משרד החקלאות ב-2021 נמצא, כי לשם מתן מענה לצורכי בטחון המזון של תושבי ישראל בשנת 2050 יהיה צורך בכ-5.7 מיליון דונם קרקע חקלאית מעובדת (וזאת בהשוואה לכ-4.2 מיליון דונם במצב הקיים כיום). בענפי בעלי החיים יש להגדיל את הייצור בכ-75% במהלך 30 השנים הבאות, בהתאם לצפי גידול האוכלוסייה. חישוב מספר החקלאים הנדרשים על מנת לעבד את הקרקע ולגדל בעלי חיים בהיקף הנדרש לטובת בטחון מזון מוצג בפירוט בנספח 1. הבדיקה מראה כי בשנת 2050 יהיה צורך בכ-21,900-19,200 משקים חקלאיים משפחתיים, וזאת בהשוואה לכ-17,200 משקים חקלאיים משפחתיים הקיימים כיום. אם רוצים להגיע לכך שבשנת 2050 יהיו 21,900-19,200 משקים משפחתיים, הנדרשים לספק בטחון מזון לאוכלוסייה הישראלית הגדלה, יש להוסיף מדי שנה 160-60 משקים משפחתיים מעבר לשיעור התחלופה, דהיינו לקלוט 585-485 חקלאים חדשים מדי שנה.
  3. בדיקה משווה מול הנתונים בארצות הברית ובאיחוד האירופי: בארה"ב, חקלאים מתחת לגיל 35 מהווים 9.4% מכלל החקלאים, כאשר בשנים 2017-2012 חלה עלייה של 2% בשיעור החקלאים הצעירים הודות למדיניות תומכת של הממשלה. באיחוד האירופי, 5.2% מהחקלאים הם מתחת לגיל 35, ומספר החקלאים הצעירים הולך ופוחת, למרות תוכניות סיוע לחקלאים צעירים. לא נמצאו נתונים בדבר מספר החקלאים החדשים הנכנסים לענף החקלאות מדי שנה במדינות אחרות. אם רוצים ששיעור החקלאים הצעירים בישראל ידמה לזה של ארה"ב או האיחוד האירופי, צריכים להיות בישראל 1,600-880 חקלאים מתחת לגיל 35.

סיכום ההערכות בדבר מספר החקלאים החדשים שיש לקלוט מדי שנה מוצג בטבלה 2.

מספר החקלאים החדשים שנדרש לקלוט מדי שנה על פי שיטות הערכה שונות

ראוי לציין כי ענף החקלאות מאופיין בהתייעלות מרשימה, כך שהמגמה ארוכת הטווח היא שמספר הולך וקטן של חקלאים מייצר כמות הולכת וגדלה של תוצרת. מצד שני, בעשור האחרון אנו עדים בישראל לירידה בפריון החקלאי לשעת עבודה (ראו איור 4). בקביעת יעדים לקליטת דור חקלאי חדש יש לקחת בחשבון מגמות וצפי עתידי להתייעלות או לפגיעה בהתייעלות הענף, בין היתר בשל השפעת שינויי האקלים הפוגעים בפריון החקלאי. עובדה נוספת שיש לקחת בחשבון היא שכיום ישנם חקלאים רבים בישראל שעברו את גיל 67, כלומר צפויים לצאת לגמלאות בתקופה הקרובה. בשנים הקרובות יהיה צורך להביא לכניסתם של חקלאים חדשים רבים, מעבר לשיעור התחלופה הרגיל, כדי לפצות על הפרישה הצפויה של חקלאים מבוגרים רבים.

ממוצע שיטות ההערכה מצביע על צורך לקלוט כ-750 חקלאים חדשים מדי שנה.

הפער בין מספר החקלאים החדשים הנדרש למצב הקיים הוא גדול מאוד. כאמור, כיום פחות מ-300 איש מסיימים לימודים אקדמיים בתחום החקלאות בשנה, וחלק ניכר מהם אינם הופכים לחקלאים או לבעלי משקים, אלא נקלטים כשכירים בתאגידים שונים בתחום החקלאות או האגריטק. פער זה מדגיש את הצורך לפעול לשינוי המצב.

מהם מאפייניו של החקלאי החדש? 

כחלק מכתיבת הנייר הנוכחי ערכנו שיחות עם מדגם קטן אך מגוון של חקלאים חדשים. נציג כאן בקצרה את המאפיינים ואת קורות החיים המקוצרים של חמשת החקלאים שאיתם שוחחנו, על מנת להמחיש את מגוון המאפיינים של הדור החדש בחקלאות:

  • י', בן 26, גר ביישוב עירוני, אך עובד ומנהל, יחד עם אביו, את המשק החקלאי של סבו, הנמצא במושב סמוך. המשק עוסק בגידול ירקות.
  • ר', בת 46, חקלאית חדשה שלא גדלה במשפחה חקלאית. קיבלה נחלה חדשה במושב ותיק בערבה. בוגרת קורסים חקלאיים שונים, מקימה משק של מטעים וירקות.
  • א', בן 37, קיבל נחלה חדשה במושב ותיק בגולן. גדל במשפחה חקלאית, להוריו יש נחלה באותו מושב. בוגר קורסים חקלאיים שונים, מגדל מטעים.
  • א', בן 40, בן ממשיך ברפת ובמשק פלחה של ההורים, במושב בעמק יזרעאל. למד קורסים מקצועיים בחקלאות.
  • ע', בן 21, עובד מגיל צעיר במשק של סבו, במושב במרכז הארץ. הוריו אינם חקלאים, מתגוררים במושב בהרחבה קהילתית. המשק עוסק בגידול מטעים וירקות. ללא הכשרה פורמלית בחקלאות, צובר ניסיון מעשי בחקלאות תוך כדי עבודה.

מהראיונות שערכנו עם חקלאים אלה ועם נציגי מוסדות לימוד חקלאיים עולה, כי המוטיבציה העיקרית לעיסוק בחקלאות היא אורח החיים, אהבה לעבודה פיזית באוויר הפתוח ורצון להיות בקשר עם הטבע, "לא להיות כל היום ליד המחשב". בנוסף, גילוי עניין בחקלאות אתגרית  ומתוחכמת ובאגריטק, או בחקלאות אורגנית, ממותגת, או קשורה לתיירות חקלאית.

ישנם מעט מאוד מחקרים על הדור הצעיר בחקלאות הישראלית ועל המוטיבציות של בני משפחות חקלאיות להמשיך לעסוק בחקלאות. במחקר שנערך ב-2001 נמצא כי בקרב חקלאים מושביים בני פחות מ-40, הגורמים המנבאים את ההישארות בחקלאות הם:

  1. משקים גדולים יחסית (100 דונם ויותר);
  2. תקופה ארוכה יחסית שבה המשק בבעלות המשפחה;
  3. תקופה ארוכה יחסית שראש המשפחה חי במושב.

באותו מחקר נשאלו החקלאים מה הם הגורמים שיעודדו אותם לעסוק בחקלאות, ובפרט כמקור הכנסה מרכזי. התשובות נגעו בעיקר לרווחיות מחקלאות, לשיפור מחירי התוצרת ולייצוב המחירים. גורם נוסף שצוין הוא האפשרות למקור הכנסה נוסף, לא חקלאי, בצד החקלאות (כולל עבודה לא חקלאית בשכר, למשל עבודה של בת הזוג כשכירה, המאפשרת לבן הזוג לעבוד בחקלאות).

בסתיו 2020 ערך משרד החקלאות סקר בקרב חקלאים חדשים. נמצא כי רק 9% מהחקלאים רכשו משקים, 14% מהם הם "חקלאים חוזרים" (בעלי משקים שלא עסקו בחקלאות בפועל בעבר), ואילו האחרים הם "חקלאים חדשים", שקיבלו את הקרקע בהסדרים אחרים. כמחצית מהחקלאים החדשים בסקר היו בגילאי 40-31, כלומר צעירים יחסית, בגילאי הפריון העיקריים. כמחצית מהמשתתפים בסקר היו מאזור הדרום (אזור שבו שווקו בעשור האחרון נחלות חדשות במושבים, בעיקר בערבה ובפתחת ניצנה), וכרבע מהם מאזור המרכז. נתון זה מפתיע ומעיד על מידת המשיכה של העיסוק בחקלאות גם באזור שבו מגוון חלופות הפרנסה והעיסוק רחב ורכישת משק היא יקרה.

מאפייני החקלאים החדשים

ומהם מאפייניהם של הרוכשים השכלה חקלאית פורמלית? רוב הסטודנטים הלומדים בפקולטה לחקלאות ברחובות מגיעים מיישובים חקלאיים, בעיקר מקיבוצים. מרבית הלומדים הם גברים וצעירים בגילם. במסלול לחקלאות במכללת תל חי, כ-15% מהבוגרים הם במקורם מקיבוצים, כ-20% ממושבים והשאר ללא רקע חקלאי.

בין משתתפי קורס ההכשרה "עתידים לחקלאות" של משרד החקלאות (שה"מ): בנים ממשיכים במשקים; חקלאים חדשים, למשל בגולן ובערבה; "חקלאים חוזרים"; וחקלאים פעילים שרוצים לעדכן את הידע המקצועי שלהם. כ-50% מהמשתתפים הם צעירים, בנים ממשיכים או חקלאים חדשים, והשאר הם חקלאים פעילים או חקלאים חוזרים. כמחצית מהמשתתפים הן נשים.

הביקוש לעיסוק בחקלאות: לא זו הבעיה

בניגוד לדעה הרווחת, יש ביקוש רב לעיסוק בחקלאות, כולל מצד אנשים שלא גדלו במגזר החקלאי. ישנם מקורות רבים ושונים לביסוס טענה זו:

  • במקומות שבהם משווקים נחלות חקלאיות חדשות (אשכול, רמת הנגב, גולן, הערבה התיכונה) הביקוש גבוה מאוד. לדוגמה, בשנים 2015-2005 נקלטו במושבי הערבה כ-100 משפחות חקלאיות, שהקימו משקים חדשים בקרקעות שלא עובדו לפני כן. ברמת הגולן, משנת 2012 ועד היום נקלטו כ-736 משפחות בנחלות חקלאיות חדשות, חלקן בקרקעות שלא עובדו לפני כן, וחלקן בקרקעות חקלאיות של קיבוצים ששינו את הגדרתם למושבים (נטור ומיצר), כך ששווקו בהם משקים משפחתיים. מרבית המשפחות החקלאיות החדשות הן מבני ההתיישבות החקלאית, ומקצתן של אנשים שאינם ממשפחות חקלאיות.
  • בלימודים אקדמיים בחקלאות ובקורסים מקצועיים של משרד החקלאות ומשרד העבודה והרווחה משתתפים מאות סטודנטים מדי שנה. במהלך חמש השנים האחרונות חלה עלייה של כ-30% במספר הסטודנטים לחקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות. במסלול לחקלאות במכללת תל חי, שהוקם לפני עשר שנים בלבד, לומדים מדי שנה 40-30 סטודנטים.
  • כ-300 איש השלימו בעשור האחרון הכשרה אינטנסיבית במסגרת בקורס "עתידים לחקלאות" של משרד החקלאות (שה"מ). לדברי מארגני הקורס, כ-50% מהמשתתפים היו צעירים (בנים ממשיכים או חקלאים חדשים), שרצו לעסוק בחקלאות באופן מעשי.
  • מאות צעירים משתתפים מדי שנה בהכשרות מקצועיות בתחום החקלאות של ארגונים חקלאיים שונים. כ-12 ארגוני הכשרה חקלאית פועלים כיום בישראל, ולאחרונה מתגבש מערך שיתוף פעולה ביניהם. משיחה עם מתאם ההכשרות של ארגון "השומר החדש", אחד מארגוני ההכשרה החקלאית הגדולים הפועלים כיום, עולה כי מבין משתתפי הקורס לחקלאות אקולוגית של "השומר החדש", כמחצית מעוניינים לעסוק בחקלאות בפועל. חלקם הקימו משקים ביו"ש, שם ניתן לקבל תמיכות כלכליות משמעותיות בהקמת המשק מתנועת "אמנה", וכן ליווי מקצועי ועסקי, במיוחד בענפי המרעה, מצד ארגון מגדלים הפעיל באזור.
  • כ-1,600 איש מתנדבים באופן קבוע בחקלאות מדי שנה ומקדישים, כל אחד, לפחות 200 שעות בשנה להתנדבות בחקלאות. משרד החקלאות תומך מדי שנה בפעילות התנדבותית בחקלאות בהיקף של 1.3-1.2 מיליון שעות, מגמה המצביעה על העניין הרב שמגלים אנשים מהציבור הישראלי בעבודה החקלאית ועל ההערכה הציבורית לענף. המתנדבים הללו כוללים צעירים רבים בשנת שירות, שייתכן כי ניתן היה לרתום אותם לעבודה בחקלאות כמשלח יד ומקור פרנסה.
  • בסקר שנערך על ידי "דה מרקר" בפברואר 2020 נמצא, כי חקלאי הוא המקצוע המוערך ביותר על ידי צעירים בני 29-18, במקום השני לאחר רופא (איור 7)

החקלאי הוא מקצוע מוערך בישראל, בעיקר על ידי אנשים צעירים

יש ביקוש משמעותי לעיסוק בחקלאות גם מצד אנשים שאינם בני המגזר החקלאי. לשם המחשה, 25%-30% מהמשתתפים בקורס "עתידים לחקלאות" של שה"מ הם חקלאים חדשים שאינם בנים ממשיכים; כ-20% מהפניות ל"קול קורא" לליווי חקלאים צעירים, שפורסם על ידי "השומר החדש" במחצית העשור הקודם, היו של צעירים שאינם בנים ממשיכים; ב"קולות קוראים" של מועצת החלב שפורסמו בעשור האחרון למכסות חלב צאן לחקלאים חדשים, הביקוש עלה על מספר המכסות ביחס של 1:3–1:10.

לסיכום, ניתן לומר כי הביקוש לעיסוק בחקלאות בקרב הציבור הישראלי הוא גבוה, ולכן זו אינה הבעיה בכניסת דור חדש של חקלאים. בהינתן מסגרות תמיכה מתאימות לחקלאי החדש והסרת החסמים, הצורך בחקלאים חדשים צפוי להיענות על ידי אנשים המעוניינים בחקלאות כעיסוק וכאורח חיים.

מה אם כן מונע מאנשים רבים להפוך לחקלאים? בנייר הנוכחי נבחן את ארבעת התחומים שבהם קיימים כיום חסמים, אך בטיפול נכון יכולים להפוך למנופים לשינוי המצב: מיעוט מסגרות להכשרה מעשית, להשמה ולליווי החקלאים החדשים בשנים הראשונות, עד לביסוס המשק; הצורך בהשקעות הון נכבדות להקמת משק או לחידוש משק קיים; מגבלות מוסדיות, כלכליות ורגשיות להעברה בין-דורית של משק משפחתי לדור ההמשך; והנגישות המוגבלת לקרקע חקלאית עבור חקלאים חדשים שאינם בן/בת ממשיכים.

מעל מכלול הגורמים הללו מרחפת בעיית חוסר היציבות בחקלאות: רמות הסיכון הגבוהות בהשוואה לרווחיות הצפויה והיעדר ביטחון בהכנסה מחקלאות. בעיה זו מקשה על אנשים צעירים להחליט על החקלאות כקריירה לטווח ארוך. בעיה זו היא רחבה מאוד, והכלים להתמודדות איתה רבים ומגוונים, אך הנייר הנוכחי אינו עוסק בה. ניירות מדיניות אחרים של מכון יסודות מוקדשים להיבטים שונים של הבעיה ולכלי ההתמודדות האפשריים עמה: ביטוח הכנסות בחקלאות, התארגנויות חקלאים, עידוד המו"פ החקלאי ועוד.

עוצמת האתגרים בביסוס דור חדש בחקלאות גדולה יותר עבור משקים חקלאיים משפחתיים בהשוואה למשקים הקיבוציים, אם כי גם בקיבוצים ישנם אתגרים בגיוס חברים שיעבדו וינהלו את ענפי החקלאות לאורך זמן. עיקר הבעיות בקיבוצים מתרכזות בגיוס חברים לעבודה בענפי החקלאות, הכשרתם ויצירת מסלול להתקדמות בקריירה בענף. במשקים המשפחתיים החסמים כוללים, בנוסף, גם את האתגרים בהעברת המשק מדור ההורים לבנים/בנות ממשיכים, נגישות לקרקע חקלאית וגיוס השקעות הון.

1.2 המדיניות הקיימת וחסמים לכניסת דור חדש לחקלאות

הכשרה מקצועית, השמה, חונכות וליווי

מה הבעיה?

החקלאות המודרנית היא מקצוע מורכב, הדורש הכשרה מקצועית ומעשית. החקלאות הופכת יותר ויותר לחקלאות מדייקת, המתבססת על מכשור מתוחכם ומערכות מידע ואגריטק, המחייבים התמקצעות כתנאי להצלחה בענף. הדבר נכון במיוחד במשק משפחתי קטן. חדשנות ותחכום הם תנאי לאפשרות להתפרנס מנחלה בגודל 80-60 דונם בלבד.

יתר על כן, תחכום והייטק מזוהים כדבר שאותו "צעירים מחפשים" במקצוע שהם בוחרים לעצמם. כך, ככל שהחקלאות תהיה מתוחכמת יותר ותתבסס על הכשרה מקצועית מעמיקה יותר, היא תוכל למשוך צעירים לבחור בה כעיסוק עיקרי.

הכשרתו המקצועית של חקלאי איננה מסתיימת במוסד הלימוד. לאורך כל חייו המקצועיים, ובמיוחד בשנים הראשונות, הוא נזקק לליווי ולהדרכה יומיומית בסוגיות השוטפות במשק, הן בנושאי הייצור החקלאי והן בתחומי מעטפת, כגון שיווק, רכש ותמחור. הנושא של הדרכה וליווי בשנים הראשונות להקמת המשק זוהה על ידי החקלאים החדשים שראיינו כאחד הנושאים שיכולים לחזק את ההתמדה בחקלאות. חלקם אמרו, כי "יש הנחת בסיס מצד המדינה שכל מי שרוצה להיות חקלאי מגיע עם ידע", וזאת על אף שחלק מהחקלאים החדשים לא גדלו במשפחה חקלאית, וזקוקים להשכלה ולהכשרה לפני הקמת המשק ולליווי והדרכה אינטנסיביים בשנים הראשונות.

סוגיית ההכשרה המקצועית רלוונטית לשלוש אוכלוסיות החקלאים החדשים שזיהינו: דור החקלאים החדש בקיבוצים; דור המשך במשק חקלאי משפחתי קיים; וחקלאים המעוניינים להקים משק חקלאי חדש. עבור חקלאי המקים משק חדש ישנו חסם משמעותי ספציפי בהשמה המקצועית: כיצד לעבור משלב היותו בוגר השכלה חקלאית לשלב שבו הוא בעלים של משק חקלאי, תוך פתרון האתגרים הכרוכים במציאת קרקע, הקצאת מים, השקעות בהקמת המשק, היקלטות ביישוב חקלאי והתבססות בפעילות החקלאית בשנים הראשונות לאחר הקמת המשק.

מה קיים?

ישנם בישראל שני מוסדות המעניקים תואר אקדמי בחקלאות:

  • הפקולטה לחקלאות ברחובות, מוסד ותיק ומבוסס, השייך לאוניברסיטה העברית. בשנים האחרונות התחילו את לימודיהם כ-240 סטודנטים בממוצע מדי שנה במחלקות השונות של תואר ראשון בחקלאות. הלימודים כוללים רכישת ידע בסיסי וקורסים יישומיים. ישנן מלגות לימודים, בפרט לתארים מתקדמים, הניתנות על ידי שולחנות מגדלים, במטרה להכשיר אנשי מקצוע בגידולים מוגדרים.
  • המכללה האקדמית תל חי. המסלול לחקלאות הוקם לפני כ-10 שנים, ביוזמת חקלאי הצפון ומיגל – מכון למחקר מדעי בגליל, במטרה לתת מענה אזורי לצורך בחקלאים מקצועיים. במכללת תל חי מסיימים מדי שנה 40-30 סטודנטים תואר ראשון בחקלאות. לדברי מנהל התוכנית, היא הביאה לכך שאנשים רבים יותר נשארים לגור בצפון ולעסוק בחקלאות במרחב.

בעבר פעלו מסלולים להכשרת הנדסאי חקלאות במקצועות שונים (קרקע ומים, רפת) במכללת רופין, אך הם נסגרו לפני כמה שנים. גם המחלקה להנדסה חקלאית בטכניון נסגרה לפני כשני עשורים והוטמעה במחלקה להנדסה אזרחית וסביבתית.

בישראל כיום, כ-280 בוגרים מסיימים מדי שנה לימודים אקדמיים בחקלאות במסלולים שפורטו לעיל. לדברי נציגי החוג לחקלאות במכללת תל חי, מרבית הבוגרים של המסלול עובדים בחקלאות כבעלי משקים משפחתיים, כמרכזי ענפים בקיבוצים וכאנשי מקצוע בחברות חקלאיות ובחברות אגריטק, והתחושה היא שיש ביקוש רב לבוגרים, העולה על ההיצע.

בשני המוסדות האקדמיים, הלימודים כוללים חשיפה לחקלאות הישראלית, סיורים במשקים ופגישות עם חקלאים, אך לא התנסות מעשית בעבודה חקלאית. כמו כן, לא קיימת הכשרה מעשית בהיבטים העסקיים של הקמה ותפעול משק חקלאי. לא קיים כיום מערך השמה בחקלאות לבוגרי לימודים אקדמיים, דהיינו, סיוע באיתור קרקע להקמת משקים או ליווי החקלאים הצעירים בשנים הראשונות.

בתחילת שנות ה-2000 פעלה במסגרת הפקולטה לחקלאות ברחובות תוכנית "נצ"ח" (ניהול צעיר בחקלאות). התוכנית כוונה להיות "יחידת עילית" של הדור הבא החקלאות, וכללה תהליך מיון קפדני, אשר שם דגש על התאמת המועמדים לניהול, לימודים לתואר ראשון בחקלאות, תהליכי גיבוש וחשיפה לעולם החקלאות המתקדם דרך פגישות שבועיות של תלמידי התוכנית, מפגשים עם אנשים בתעשייה החקלאית ומפגשי העשרה והעמקה נוספים. התוכנית מומנה על ידי הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות וקודמה על ידי ארגוני המגדלים האזוריים, אשר תמכו כלכלית וארגונית וסייעו באיתור מועמדים מתאימים ובהשמת הבוגרים בסיום תהליך ההכשרה. משיחות עם בוגרי התוכנית ומנהלת התוכנית לשעבר עולה שהתוכנית הייתה מוערכת מאוד, הקנתה כישורים איכותיים והובילה את הבוגרים לעצב את דרכם המקצועית בחקלאות במשך שנים רבות. הלימודים כללו מלגות לימודים, והתקציב הגבוה שנדרש הוביל לסגירת התוכנית לאחר ארבע שנים.

בנוסף ללימודים אקדמיים בחקלאות, ישנם כמה מסלולי לימוד קצרים יותר:

  • קורס "עתידים בחקלאות", הנערך על ידי שה"מ במשרד החקלאות. הקורס כולל 30 ימי לימוד מלאים, במהלך שנה. הקורס ניתן החל משנת 2012, במקומות שונים בארץ (בבית דגן, בגולן, בנגב ובאוניברסיטת אריאל). עד כה נערכו חמישה מחזורים, שבהם השתתפו 60-50 איש בכל מחזור. הקורס אינו מעניק הסמכה רשמית או תעודת מקצוע. הקורס מתרכז בגידולים חקלאיים צמחיים (לא בעלי חיים), ועוסק גם בניהול הכלכלי של המשק. מרבית המשתתפים הם חקלאים פעילים, בנים ממשיכים  ו"חקלאים חוזרים" (בעלי נחלות החוזרים לחקלאות כקריירה שנייה).
  • תוכנית "אקו-חקלאות" של משרד העבודה, המעניקה תעודת מקצוע. התוכנית כוללת לימודים במשך שנה (164 שעות עיוניות ו-176 שעות מעשיות). התוכנית פועלת משנת 2018 בשני מקומות במקביל: מכללת ספיר (עד כה התקיימו שלושה מחזורים), ומכללת אוהלו (שני מחזורים). בכל מחזור היו עד כה כ-20 סטודנטים. התוכנית כוללת לימודי תשתית חקלאיים ואקולוגיים ומקצועות ליבה של גידול צמחים ובעלי חיים. כחלק מהתוכנית היו הסטודנטים אמורים להתנסות בעבודה מעשית במשקים חקלאיים, אבל בשל קושי לאתר משקים קולטים, שלב זה לא בוצע בפועל. להערכת מנהל התוכנית במכללת אוהלו, רק כ-20% מהמשתתפים הם בני קיבוצים ומושבים והשאר מתעניינים שאינם מהמגזר. מנהלי התוכנית אינם בטוחים אם תמשיך בשנת 2022.

בנוסף ל"עתידים בחקלאות", שה"מ במשרד החקלאות עורך קורסים קצרים ומעשיים במקצועות החקלאות השונים. מדובר בכ-20 קורסים בשנה, שבהם משתתפים מאות משתתפים, ובנוסף, כ-50 סדנאות יומיות, שבהן משתתפים אלפי איש מדי שנה. הקורסים עוסקים בהיבטים מוגדרים של גידול צמחים או בעלי חיים ומסובסדים על ידי המדינה. הביקוש לקורסים הללו גדול. בנוסף, שה"מ מפעיל מערך מדריכים מקצועיים, המגיעים למשקים לטובת ייעוץ פרטני בבעיות הייחודיות למשק.

ארגונים נוספים המציעים קורסים ממוקדים בחקלאות הם מרכזי המו"פ החקלאי האזוריים (המופעלים בתמיכת משרד החקלאות, קק"ל, המועצות האזוריות ו/או החקלאים), וגם אלה זוכים לביקוש גבוה מאוד. בחלק מהמקומות (למשל, עמק יזרעאל והגולן), הוועדה החקלאית במועצה האזורית מפעילה קורסי הכשרה בהיבטים שונים של החקלאות.

ישנן מסגרות הכשרה בחקלאות המופעלות על ידי ארגונים חוץ-ממשלתיים שונים. למשל, ארגון "השומר החדש" מפעיל את התוכנית "מאהל ומגדל", תוכנית הכשרה בחקלאות לצעירים לאחר שירות צבאי. בתוכנית משתתפים כ-200 איש במחזור, שמשכו 12-9 חודשים. במהלך התוכנית הצעירים עובדים בחקלאות במשקים ברחבי הארץ, כאשר הארגון מלווה אותם ומעניק להם פעילות העשרה ומסגרת קהילתית. אומנם לא מדובר בתוכנית הכשרה מקצועית, אלא בתוכנית עבודה מעשית עם מסגרת מלווה, אך לדברי מנהלי התוכנית, חלק מהמשתתפים ממשיכים בחקלאות כמקצוע. בנוסף, ארגון "השומר החדש" מקיים קורס מקצועי לחקלאות אקולוגית, הנמשך כשנה, ועד כה השתתפו בו כ-90 איש בשלושה מחזורים.

ארגון "אדמה חיה" מציע תוכנית הכשרה שנתית בחקלאות אורגנית של 120 שעות לימוד. התוכנית מתקיימת כבר שבע שנים וקולטת 15-10 תלמידים בשנה. בשנתה השמינית התוכנית מכוונת לצמוח למסלול מבוסס עבודה מעשית במשקים חקלאיים. בנוסף לשעות הלימוד, התוכנית מציעה מפגשים לבוגרים (לאחר סיום הלימודים), מפגשי שיתוף ידע בין חקלאים בוגרים בארץ ובחו"ל והדרכה מקצועית למשקים בהקמה.

חברות חקלאיות עסקיות מציעות גם הן קורסים בחקלאות, בהקשר של שימוש בטכנולוגיות או בתשומות שהן משווקות. חברות עיבוד ושיווק תוצרת חקלאית (למשל יקבים) נותנות גם הן הדרכות בתחומי פעילותן.

עבור בני נוער, פועלים בתי ספר תיכוניים חקלאיים, הנמצאים בפיקוח המִנהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך. בנוסף, משרד העבודה מפקח על כארבעה בתי ספר תיכוניים, אשר מציעים לימודים בתוכנית "אקו-חקלאות" (בדומה למבוגרים), המקנה תעודת מקצוע. חלק מהמרואיינים שאיתם דיברנו כחלק מהכנת הנייר הנוכחי סיפרו כי מבחינתם הקשר לחקלאות התחיל בלימודי חקלאות בתקופת נעוריהם, ואמרו כי חיבור לחקלאות בגיל הנעורים יכול להשפיע על רצונם של צעירים לבחור בחקלאות כעיסוק וכמקצוע, ומכאן חשיבותם של בתי הספר החקלאיים.

באשר לצד העסקי של הפעלת משק חקלאי, מעוף (הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים) במשרד הכלכלה מעניקה ייעוץ מקצועי להקמת עסקים, כולל משקים חקלאיים. הייעוץ של מעוף כולל מיפוי של צורכי המשק, ליווי אישי, סיוע בקבלת הלוואות בערבות המדינה, שיווק (כולל ברשתות חברתיות) ועוד. מעוף גם מפעילה מגוון קורסים והדרכות בהיבטים עסקיים שונים: מערכות מידע ומחשוב, חדשנות, שיווק, תפעול, ניהול, רישוי, רשתות חברתיות ושיתופי פעולה ועוד. ברמת הגולן ישנה תוכנית ליווי לחקלאים חדשים דרך מעוף, שמוכיחה את עצמה כמוצלחת ותורמת.

ישנם ארגוני חברה אזרחית שמפעילים תוכניות ליווי לחקלאים חדשים. לדוגמה, "השומר החדש" פרסם באמצע העשור האחרון "קול קורא" לליווי חקלאים חדשים, שלו ענו כ-480 חקלאים חדשים, מתוכם כ-90 אנשים שאינם ממשפחות חקלאיות.

חלק מארגוני החקלאות מנהלים קבוצות ורשתות חברתיות של חקלאים חדשים. לדוגמה, פורום חקלאים צעירים של הוועדה החקלאית המרחבית שדות נגב-מרחבים-בני שמעון, הכולל כ-40 חברים; פורום רפתנים צעירים, המרוכז על ידי רפתן מעמק יזרעאל וכולל כ-120 חברים; וארגון "מגדלי הדרום", שקיים בעבר תוכנית לדור חדש בחקלאות (שלא הצליחה והופסקה).

מה הבעיה עם מה שקיים?

מסקירת מסגרות ההשכלה, ההכשרה והחונכות של חקלאים נוצר רושם כי ישנן מסגרות רבות, אך מבט מעמיק מגלה כי למעשה הן חלקיות, מכשירות מספר קטן של אנשים, חלקן ספציפיות מדי, והן אינן מהוות מעטפת שלמה, המלווה את החקלאי מרכישת המקצוע ועד מימוש הידע בהקמת משק חקלאי מצליח.

קיימות שתי מסגרות בלבד המעניקות הכשרה אקדמית בחקלאות, הפקולטה לחקלאות ברחובות ומכללת תל חי, והן מכשירות כ-280 בוגרים בלבד בשנה (לעומת כ-750 חקלאים חדשים הנדרשים להערכתנו מדי שנה, ראו לעיל, טבלה 2). אין מסגרות אקדמיות ללימודי חקלאות בנגב או בערבה, שהם אזורים חקלאיים מרכזיים, שגם קולטים בעשור האחרון חקלאים חדשים כחלק ממהלך לתוספת שטחים חקלאיים ונחלות ביישובי האזור. התחושה בקרב אנשי מקצוע היא כי ההכשרה במסגרות האקדמיות אינה מספקת מבחינת אוריינטציה מקצועית מעשית, ובוגרי התואר לא רוכשים די כלים מעשיים שיאפשרו להם להיות חקלאים.

מסגרות הכשרה אחרות ממוקדות בהיבט מוגדר של פעילות חקלאית (ענף מסוים, טכנולוגיה מסוימת). יש בכך יתרונות רבים של התמקצעות בענף או בהיבט חקלאי, אך גם חיסרון בהיעדר הכשרה בסיסית רחבה, המאפשרת לחקלאי להתפתח בניהול המשק החקלאי במשך הזמן ולשנות את תחומי פעילותו בהתאם לתנאי השוק.

המקצועות טכנאי חקלאות והנדסאי חקלאות אינם מקבלים כלל מענה בישראל כיום. בנוסף, ישנם מקצועות חקלאיים מורכבים יחסית, הדורשים השכלה מסודרת ורחבה, גם אם לא ברמה של תואר ראשון (מפעיל קומביין, תזונאי רפת, פקח הגנת צומח וכדומה), שגם להם אין הכשרה מתאימה בארץ. כיום עוסקים במקצועות הללו אנשים ללא השכלה פורמלית בתחום, עובדה הפוגעת בהתמקצעות.

קורסים מקצועיים יכולים להקנות הכשרה מעשית לחקלאים, התמחות וניסיון מעשי, אך גם כאן קיים מחסור. הקורס "עתידים לחקלאות" ניתן רק אחת לשנתיים, והקורס של משרד העבודה נתקל בקשיים וייתכן שייסגר.

לא קיימת כיום תוכנית להתמחות מעשית בחקלאות עבור סטודנטים ישראליים. לסטודנטים זרים, לעומת זאת, יש תוכנית מצליחה של השתלמות מעשית בחקלאות, הפועלת מזה כמה שנים ומושכת מדי שנה מאות סטודנטים מרחבי העולם (בעיקר ממדינות מתפתחות). התוכנית נמשכת שנת לימודים אחת, וכוללת ארבעה ימי עבודה מעשית במשקים בשבוע ויום לימודים אחד במוסד להשכלה גבוהה. לא קיים מסלול דומה עבור סטודנטים ישראלים.

בישראל לא קיים מסלול הכולל בצד הלימודים העיוניים גם הכשרה מעשית ו"השמה" במשקים חקלאיים. כלומר, מסגרת שמלווה את החקלאי הצעיר מרכישת המקצוע ועד הקמת המשק, תוך סיוע בנושאי מקרקעין (קבלה או רכישה של קרקע להקמת המשק), השקעות, היקלטות ביישוב חקלאי וכדומה. מורגש צורך במערך מתכלל של תמיכה בחקלאים חדשים, משלב הלימודים, דרך רכישת ניסיון מקצועי, הקמת המשק והשנים הראשונות, עד להתבססות מקצועית; מסגרת שתאפשר גם העברת ידע ועידוד חדשנות במשך כל שנות פעילותו של החקלאי. המסגרות הקיימות כיום נותנות מענה רק לכמה מהשלבים בתהליך כולו.

לצורך הקמה וניהול של משק יש צורך גם בידע כלכלי-עסקי, לצד הידע החקלאי-מקצועי. כיום, המסגרות שבהן נרכשים שני סוגי הידע מופרדות: משרד החקלאות והמוסדות להשכלה גבוהה מעניקים ידע חקלאי-מקצועי ומשרד הכלכלה אחראי על הידע העסקי. הפרדה זו מייצרת מורכבות בנגישות לידע מבחינת החקלאי החדש, שנדרש לאתר מקורות הדרכה שונים. יתר על כן, הידע העסקי הניתן על ידי משרד הכלכלה לא תמיד רלוונטי למי שעוסק בחקלאות, היות שלמשרד הכלכלה וליועצים המועסקים על ידו אין התמחות מקצועית בהיבטים הכלכליים והעסקיים של החקלאות.

סיכום

לסיכום, הבעיות העיקריות במצב הקיים הן: מיעוט מסגרות לימוד בחקלאות, במיוחד באזור הדרום והערבה; הפרדה בין מסגרות לימוד החקלאות להכשרה עסקית; והיעדר מערך השמה מתכלל עבור החקלאים החדשים, שילווה אותם מרכישת ההשכלה ועד הקמת המשק והתבססות בניהולו. ריבוי הגורמים המשפיעים על הקמת המשק וחוסר היכולת לקבל מידע וליווי מלאים ושלמים מול מכלול התיאומים הנדרשים וגורמי התמיכה הרלוונטיים מקשה על כניסתו של דור חקלאי חדש.

השקעות הון בהקמת משק ובחידוש משק קיים

מה הבעיה?

הקמת משק חקלאי חדש כרוכה בהשקעת הון רבה, במיוחד בענפים האינטנסיביים כגון מטעים, חממות וגידול בעלי חיים. אומנם נראה כי סוגיית ההשקעות רלוונטית בעיקר למסלול של הקמת משק חקלאי חדש, אך גם כאשר מדובר בחקלאי ממשיך במשק קיים, נדרשות בדרך כלל השקעות נרחבות בחידוש מבנים, רכישת ציוד והטמעת טכנולוגיות חדשניות.

בטבלאות 3 ו-4 ניתן לראות כי עלות ההשקעה להקמת משק חקלאי שיכול לפרנס משפחה (לפי ההכנסה הממוצעת למשפחה בישראל) נעה בין 1.3 מיליון ש"ח בגד"ש ועד 3.5-3.0 מיליון ש"ח בענפי בעלי החיים.

השקעות נדרשות להקמת משק חקלאי מפרנס - ענפי הצומח

השקעות נדרשות להקמת  משק חקלאי מפרנס – ענפי בעלי חיים

חקלאים חדשים מתקשים לגייס הון בהיקף הנדרש להקמת המשק וציודו עקב התנודתיות ורמת הסיכון הגבוהה בחקלאות, המקשים על היכולת לקבל הלוואות בשוק הפרטי ועל ביטחונו של החקלאי ביכולתו להחזיר אותן.

הצורך במענקים ובהלוואות המותאמות ליכולת ההחזר של משקים חקלאיים (למשל, משך הזמן עד תחילת הניבה של מטעים), ולצרכים של משקים קטנים יחסית, זוהה על ידי החקלאים שראיינו כרכיב מרכזי ביכולתו של החקלאי החדש להקים ולהפעיל משק מצליח. קשיים בקבלת מענקים והלוואות מביאים חלק מהחקלאים החדשים להשקיע במשק הון עצמי, שלא זמין לכולם.

מה קיים?

בשנים 2019-2018 הפעיל משרד החקלאות תוכנית לעידוד דור חדש בחקלאות. תקציב התוכנית היה 45 מיליון ש"ח, ובמסגרתה יכלו חקלאים חדשים לקבל מענק של עד 40% להשקעות במשקים, עד לגובה מצטבר של 1 מיליון ש"ח למשק. התוכנית כללה חקלאים חדשים (שעיסוקם בחקלאות התחיל בטווח של עד שנתיים וחצי לפני תחילת התוכנית) ו"חקלאים חוזרים" – בעלי משקים שלא עסקו בחקלאות שבע שנים או יותר וחזרו לחקלאות. תנאי נוסף בתוכנית היה שהקרקע במשק המבקש לא עובדה במשך שבע שנים או שעובדה בגידולי שדה בלבד. באוקטובר 2021 חודשה התוכנית לשנים 2022-2021.

סך הכול,  בשנים 2019-2018, אושרו במסגרת התוכנית 285 בקשות של חקלאים חדשים. כמחצית מהבקשות היו במחוז הנגב וכ-31% ממחוז גליל-גולן, שני אזורים שבהם שווקו נחלות חדשות בעשור האחרון. 65% מהבקשות היו בענף המטעים ו-24% בענף הירקות. 55% מהבקשות שאושרו היו לטובת תמיכה בנטיעות, כאשר נושאים אחרים שנתמכו היו (בסדר יורד של מספר הבקשות שאושרו): מיכון, בתי רשת, חממות ועוד.

בקשות מאושרות במסגרת תוכנית לעידוד הדור החדש בחקלאות

תוכנית אחרת לתמיכה בחקלאים חדשים, שפעלה בתחילת העשור האחרון, הייתה לתמיכה בהשקעות של "נקלטים חדשים" – מתיישבים חדשים ביישובים חקלאיים מתוכננים, שהוקצו עבורם אמצעי ייצור (קרקע ומים) בהתאם לפרוגרמה. התמיכה לנקלטים יכולה הייתה להגיע למושבים (לטובת הקמת משקים משפחתיים) או לקיבוץ (לטובת פיתוח החקלאות בקיבוץ שבו הנקלטים מתיישבים). בנוסף, בשנים פעלה 2018-2014 תוכנית ייעודית לתמיכה בהשקעות בגורמי ייצור עבור חקלאים חדשים שנקלטו בנחלות חדשות ביישובי רמת הגולן. תוכנית נוספת שפעלה בשנים 2018-2017 תמכה בהכשרת קרקע (דרכים חקלאיות, הולכת מים, סיקול הקרקע, ציפוי חול) לקליטת משפחות ביישובי פריפריה בהיקף של עשר נחלות חדשות בשנה.

מעוף (הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים) במשרד הכלכלה מפעילה תוכנית להלוואות בערבות המדינה למשקים חקלאיים משפחתיים קטנים (בעלי מחזור שנתי של עד חמישה מיליון ש"ח), קיימים וחדשים. ניתן לקבל הלוואה בערבות המדינה בגובה של עד 750,000 ש"ח, בפריסת תשלומים של עד עשר שנים, למשקים העוסקים בגידולי צומח בלבד (לא למשקי בעלי חיים). ערבות המדינה היא בגובה של עד 85% מההלוואה, ועל הלווה להציג ביטחונות ל-10% בלבד מההלוואה. לפי נתוני משרד האוצר, בשנים 2019-2016 רק 4% מסך ההלוואות בערבות מדינה לעסקים קטנים ובינוניים ניתנו למשקים חקלאיים, כ-540 הלוואות בלבד בארבע שנים.

מה הבעיה עם מה שקיים?

בתחום השקעות ההון, הסוגיה המרכזית היא הצורך בתוכנית קבועה ומתמשכת לתמיכה בהשקעות הון במשקים חדשים. על התוכנית לכלול גם אפשרות לתמיכה בחידוש משקים קיימים על ידי דור ההמשך, ולהתבסס על תקציב שיאפשר תמיכה בכ-750 חקלאים חדשים בשנה. התוכנית שהופעלה בשנים 2019-2018 (וחודשה בשנים 2021-2022) תמכה בפחות מ-300 בקשות בלבד בשנתיים. כלומר, פחות מ-150 חקלאים חדשים בשנה, כ-20% בלבד מהצורך.

תנאי הסף של התוכנית שפעלה בשנים 2019-2018 העמידו אתגרים בפני החקלאים החדשים. לדוגמה, משך הזמן שנדרש להקמת משק חדש, עד להתבססותו, הוא כשבע שנים (מטעים מגיעים לניבה מלאה לא לפני השנה השישית), וייתכן שכדאי להגדיר חקלאי חדש כמי שהחל לעסוק בחקלאות, או חזר לעסוק בה, בשבע השנים הקודמות לתוכנית, ולא שנתיים וחצי בלבד. כמו כן, התנאי בדבר היות הקרקע במשק לא מעובדת הוא מצב שכמעט אינו קיים בישראל, והתנאי הקובע כי המענק יינתן רק למשק שבו הקרקע מעובדת בגד"ש ומבקשים לגדל בה מטעים משאיר מחוץ לתוכנית בנים ממשיכים במשקי מטעים,  הנזקקים למענקים לטובת שנטוע מטעים ותיקים או מעבר לגידולי מטעים רווחיים יותר. כמו כן, קיים קושי בכך ששני משרדים ממשלתיים (משרד החקלאות ומשרד הכלכלה) מציעים תוכניות לתמיכה במשקים חקלאיים, מכיוון שכך עלול החקלאי החדש ליפול בסבך הבירוקרטיה.

העברה בין-דורית של משק בתוך המשפחה

מה הבעיה?

חסם זה אופייני למשקים חקלאיים משפחתיים, ואינו קיים במשקים קיבוציים, שבהם המשק שייך לקהילה השיתופית ולא למשק בית מסוים.

לחקלאי חדש שהוא בן/בת ממשיכים במשק משפחתי קל יחסית להיכנס לחקלאות במשק ההורים. המשק קיים ופעיל, החקלאי מכיר את המשק ואת העבודה החקלאית, ומסלול הנגישות לקבלת קרקע חקלאית מוסדר. עם זאת, גם במסלול זה ישנם אתגרים. בשיחות שערכנו במסגרת כתיבת הנייר הנוכחי הזכירו חקלאים ממשיכים את ההורים כ"חסם": ההורים חוששים משינוי הפעילות במשק, מהכנסת טכנולוגיות חדשות ומלקיחת סיכונים.

מבחינה ציבורית, האינטרס הוא שההורים יפרשו מניהול המשק בגיל שאינו מבוגר מדי, וכך יאפשרו תהליכי התחדשות וצמיחה בהובלת דור ההמשך, ותימנע תקופה של דעיכה בפריון המשק בערוב ימיהם של ההורים. את האתגרים למימוש מצב זה ניתן לחלק לשני סוגים: כלכליים ורגשיים.

האתגרים הכלכליים הם הצורך במקורות פרנסה בתקופת החפיפה, שבה ההורים והבן/בת הממשיכים עובדים יחד במשק, שלא תמיד מסוגל לפרנס שתי משפחות, כאשר דווקא בתקופה זו, עם כניסת הדור החדש, המשק נדרש להון גדול יחסית כדי לממש את הרעיונות של הדור החדש בהתייעלות, גיוון ענפי, יישום טכנולוגיות חדשות וכו'; הבטחת הכנסה להורים כחלק משותפות בין-דורית במשק, כאשר לחלק מהחקלאים הוותיקים אין חסכונות פנסיוניים ופרנסתם תלויה בהכנסות מהמשק; ופיצוי האחים על הבחירה בבן ממשיך אחד להורשת המשק, שהוא בדרך כלל הנכס המרכזי של המשפחה.

אתגר נוסף הוא "הבזבוז" של ההון האנושי של הצאצאים שאינם בן/בת ממשיכים. אנשים שגדלו במשק חקלאי הם המתאימים ביותר להמשיך לעסוק בחקלאות, לאור הידע והניסיון שרכשו בעבודה יומיומית במשק במשך כל חייהם. בישראל, לצאצאים שאינם בן/בת ממשיכים אין נגישות לקרקע להקמת משק משל עצמם והם נאלצים לעסוק במקצועות אחרים. כך הולך לאיבוד פוטנציאל להרחבת הדור החדש בחקלאות על בסיס אנשים ש"גדלו במקצוע".

האתגרים הרגשיים הם פועל יוצא של היות המשק עסק משפחתי וכל הכרוך באמון ובמערכת היחסים בין הורים לילדיהם: עד כמה מוכנים ההורים נפשית "לשחרר" את הניהול לדור הצעיר; עד כמה הם בוטחים ותומכים בדור הצעיר; האם הם תופסים את הורשת המשק ככרוכה בסיכון גבוה (תפיסה שלא תמיד תואמת את המציאות, ואף על פי כן יש לה השפעה רבה על מה שיתרחש בפועל); מחויבות הבן/הבת לדאוג להורים בזקנתם ועוד. העברת המשק מההורים לבן/בת ממשיכים חושפת את ההורים לתלות רבה בבן/בת, שלא כל ההורים מסוגלים להסכין לה.

מה קיים?

היבטים כלכליים: אין בישראל תמיכה כלכלית לשלב החפיפה בין ההורים לבן/בת ממשיכים, או תמריצים כלכליים שיעודדו את ההורים לפרוש בגיל צעיר יחסית ולהעביר את המשק לילדיהם בעודם בחייהם.

באשר להורשה, במשטר הנחלות בישראל מותר להוריש נחלה לבן/בת ממשיך אחד בלבד ואין לפצל את הנחלה בין יורשים. לעומת זאת, בקרקעות חקלאיות פרטיות בישראל, במיוחד במגזר הערבי, קיים נוהג של פיצול הקרקע בין יורשים, דבר המביא לחוסר יעילות משמעותי בעיבוד החקלאי. במשפחות חקלאיות רבות המשק החקלאי הוא הנכס העיקרי של המשפחה, וחוסר היכולת לפצל אותו (שהוא הכרחי לשמירת היעילות החקלאית) מקשה על חלוקה שווה והוגנת של נכסי המשפחה בין הצאצאים. ישנה אפשרות לפצל יחידת דיור מתוך הנחלה ולהעבירה לאחד הבנים/בנות שאינם בן/בת ממשיכים כחלקם בירושה.

במקרה שבו הוגדר רשמית (מול רשות מקרקעי ישראל) בן/בת ממשיכים בנחלה, המדינה אינה גובה אגרות או מיסי ירושה.

באשר לקליטה לחקלאות של בנים שאינם בן/בת ממשיכים, לאחרונה מקדם משרד החקלאות "מסלול ירוק" ליצירת שותפויות לפי חוק ההתיישבות עבור בנים אלה, שייתכן שיסייע להתמודד עם אתגר זה.

היבטים רגשיים: ישנם מרכזי מחקר ויועצים פרטיים בעלי יכולת ללוות את התהליך בצורה תורמת, אך אין תמריץ ממשלתי לקבלת שירות זה.

מה הבעיה עם מה שקיים?

ככלל, המערכת המנהלית הקיימת "עיוורת" לחסמים הקיימים בפני בנים/בנות ממשיכים, המבקשים להיכנס לפעילות במשקים. מקובל לחשוב כי החוסר בדור ממשיך נובע רק מנטיית הלב של הבנים/בנות ("לא רוצים להיכנס לחקלאות"), אך נראה כי קיימים חסמים מהותיים, כלכליים ורגשיים, המונעים מבנים/בנות המעוניינים בעבודה חקלאית לקחת על עצמם את המשק של ההורים.

היבטים כלכליים: לתקופת החפיפה בין הורים וילדיהם בניהול המשק יתרונות כלכליים ברמה הציבורית, שכן היא מאפשרת לימוד והתמקצעות עבור הבן/בת ממשיכים, ואת העברת המשק כעסק פעיל עם פריון גבוה, וללא תקופת דעיכה בערוב ימיהם של ההורים. למרות זאת, לעת עתה לא קיים מנגנון פיצוי מצד המדינה שיכול לסייע להתמודדות הכלכלית בתקופה זו (במגוון ענפים כלכליים ומסגרות אחרות המדינה מסבסדת הכשרה מקצועית ותקופת התמחות, למשל סבסוד לימודים והתמחות ברפואה).

לאחר תקופה מוגדרת של חפיפה, האינטרס הציבורי הוא שההורים יעבירו את המשק לבן/בת הממשיכים ויפרשו מניהול המשק. גם בשלב זה אין תמריץ ממשלתי כלשהו להעברת המשק לדור ההמשך או הבטחת הכנסה להורים (מעבר למסגרות המינימליות, כגון קצבת זקנה, כמקובל לכל אזרחי המדינה). במצב זה ההורים לוחצים על דור ההמשך שלא להשקיע, להתנסות טכנולוגית או לקחת סיכונים אחרים במשק, שכן הם תלויים בו לחלוטין לפרנסתם. גם מצב זה גורם לחוסר יעילות עבור הציבור הכללי.

באשר להורשה לאחר מות ההורים, פיצול הקרקע החקלאית נחשב לאחד החסמים המשמעותיים במודרניזציה ובצמיחה חקלאית, וכדי להימנע ממנו חשוב לשמור על עקרון הירושה לממשיך אחד בלבד. עם זאת, עיקרון זה מעמיד אתגרים בפני דור ההמשך. המשק החקלאי מהווה בדרך כלל את חלק הארי של נכסי ההורים, ולפיכך הבן/בת הממשיכים נדרשים, בדרך כלל על ידי אחיהם, לפצות אותם על קבלת המשק. בישראל כיום, במיוחד באזור המרכז, הערך של נחלה חקלאית הוא גבוה ויכול להגיע למיליוני שקלים, ואף לעשרות מיליוני שקלים, בעיקר כפועל יוצא של זכויות הבנייה למגורים בנחלה. במצב כזה יש קושי משמעותי לפצות באופן הולם את האחים שאינם ממשיכים במשק, ולעיתים המשקים נמכרים כפועל יוצא מכך, גם אם יש בהם בן/בת המעוניינים להמשיך בחקלאות. הפתרון הקיים של פיצול יחידת דיור אחת מהנחלה מקטין את האתגר של פיצוי הצאצאים האחרים.

היבטים רגשיים: מחקרים מראים כי שיתוף פעולה בין הדורות הכרחי לצמיחה ולביסוס כלכלי של המשק, אך במגזר החקלאי משפחתי בישראל לא נעשה שימוש בידע הרב שנצבר בארץ ובעולם על העברה בין-דורית של עסקים משפחתיים. משפחות חקלאיות נאבקות בכוחות עצמן בשאלת ההורשה הבין-דורית של המשק, כולל ההיבטים המשפטיים, הכלכליים והפסיכולוגיים המורכבים הכרוכים בכך.

מה הבעיה עם מה שקיים? 

ככלל, המערכת המנהלית הקיימת "עיוורת" לחסמים הקיימים בפני בנים/בנות ממשיכים, המבקשים להיכנס לפעילות במשקים. מקובל לחשוב כי החוסר בדור ממשיך נובע רק מנטיית הלב של הבנים/בנות ("לא רוצים להיכנס לחקלאות"), אך נראה כי קיימים חסמים מהותיים, כלכליים ורגשיים, המונעים מבנים/בנות המעוניינים בעבודה חקלאית לקחת על עצמם את המשק של ההורים.

היבטים כלכליים: לתקופת החפיפה בין הורים וילדיהם בניהול המשק יתרונות כלכליים ברמה הציבורית, שכן היא מאפשרת לימוד והתמקצעות עבור הבן/בת ממשיכים, ואת העברת המשק כעסק פעיל עם פריון גבוה, וללא תקופת דעיכה בערוב ימיהם של ההורים. למרות זאת, לעת עתה לא קיים מנגנון פיצוי מצד המדינה שיכול לסייע להתמודדות הכלכלית בתקופה זו (במגוון ענפים כלכליים ומסגרות אחרות המדינה מסבסדת הכשרה מקצועית ותקופת התמחות, למשל סבסוד לימודים והתמחות ברפואה).

לאחר תקופה מוגדרת של חפיפה, האינטרס הציבורי הוא שההורים יעבירו את המשק לבן/בת הממשיכים ויפרשו מניהול המשק. גם בשלב זה אין תמריץ ממשלתי כלשהו להעברת המשק לדור ההמשך או הבטחת הכנסה להורים (מעבר למסגרות המינימליות, כגון קצבת זקנה, כמקובל לכל אזרחי המדינה). במצב זה ההורים לוחצים על דור ההמשך שלא להשקיע, להתנסות טכנולוגית או לקחת סיכונים אחרים במשק, שכן הם תלויים בו לחלוטין לפרנסתם. גם מצב זה גורם לחוסר יעילות עבור הציבור הכללי.

באשר להורשה לאחר מות ההורים, פיצול הקרקע החקלאית נחשב לאחד החסמים המשמעותיים במודרניזציה ובצמיחה חקלאית, וכדי להימנע ממנו חשוב לשמור על עקרון הירושה לממשיך אחד בלבד. עם זאת, עיקרון זה מעמיד אתגרים בפני דור ההמשך. המשק החקלאי מהווה בדרך כלל את חלק הארי של נכסי ההורים, ולפיכך הבן/בת הממשיכים נדרשים, בדרך כלל על ידי אחיהם, לפצות אותם על קבלת המשק. בישראל כיום, במיוחד באזור המרכז, הערך של נחלה חקלאית הוא גבוה ויכול להגיע למיליוני שקלים, ואף לעשרות מיליוני שקלים, בעיקר כפועל יוצא של זכויות הבנייה למגורים בנחלה. במצב כזה יש קושי משמעותי לפצות באופן הולם את האחים שאינם ממשיכים במשק, ולעיתים המשקים נמכרים כפועל יוצא מכך, גם אם יש בהם בן/בת המעוניינים להמשיך בחקלאות. הפתרון הקיים של פיצול יחידת דיור אחת מהנחלה מקטין את האתגר של פיצוי הצאצאים האחרים.

היבטים רגשיים: מחקרים מראים כי שיתוף פעולה בין הדורות הכרחי לצמיחה ולביסוס כלכלי של המשק, אך במגזר החקלאי משפחתי בישראל לא נעשה שימוש בידע הרב שנצבר בארץ ובעולם על העברה בין-דורית של עסקים משפחתיים. משפחות חקלאיות נאבקות בכוחות עצמן בשאלת ההורשה הבין-דורית של המשק, כולל ההיבטים המשפטיים, הכלכליים והפסיכולוגיים המורכבים הכרוכים בכך.

נגישות לקרקע חקלאית למי שאינם בן/בת ממשיכים

מה הבעיה?

כפי שהראינו בפרקי הפתיחה, יש ביקוש רב לעיסוק בחקלאות גם בקרב אנשים שאינם בני משפחות חקלאיות, אך החסמים העומדים בפניהם, ובפרט הקושי להשיג קרקע חקלאית להקמת המשק, הם משמעותיים ביותר. ולראיה, ל"קול קורא" שפרסם ארגון "השומר החדש" באמצע העשור האחרון ענו, בין היתר, כ-90 אנשים שאינם ממשפחות חקלאיות; בסופו של התהליך הצליחו רק ארבעה מהם להקים משק חקלאי העוסק בגידול בעלי חיים, כלומר משק שאינו דורש קרקע חקלאית נרחבת.

סוגיית הנגישות לקרקע רלוונטית עבור מי שמעוניין לעסוק בחקלאות כבעל משק אך אינו בן/בת ממשיכים במשק משפחתי. גם סוגיה זו אופיינית למשקים המשפחתיים ולא לקיבוצים (בקיבוצים, הקרקע החקלאית משויכת לקיבוץ, ולכן לחבר הרוצה לעבוד בענפי החקלאות אין בעיה של נגישות לקרקע).

מה קיים?

ישנם כמה מסלולים שדרכם יכול חקלאי חדש שאינו בן/בת ממשיכים להשיג קרקע להקמת המשק. ככלל, קרקעות מדינה מועברות לחקלאים כ"נחלות" המהוות סל זכויות: מגורים, פעילות לא חקלאית (פל"ח) וחקלאות. לא ניתן להפריד בין רכיבי הנחלה השונים ולקנות או  לשכור את הקרקע החקלאית בלבד. מרבית הקרקעות החקלאיות בישראל (קרקעות מדינה) אינן מוצר סחיר; לא ניתן לקנות קרקע חקלאית, אלא כחלק מנחלה הכוללת רכיבים לא-חקלאיים. כדי להקים משק יכול החקלאי החדש לרכוש נחלה במחירי השוק, מהלך הכולל גם תשלום אגרות והיטלים למדינה.

ברבות השנים, ובהשפעת הגדלת זכויות הבנייה למגורים בנחלות, עלו מחירי הנחלות באופן חד. לדוגמה, מעיון בלוח יד2 עולה, כי נחלות במרכז הארץ נמכרות במחיר של 10 מיליון ש"ח ומעלה. ביישובים פריפריאליים מאוד, למשל בעמק הירדן, נמכרות נחלות בכ-2 מיליון ש"ח. יש להדגיש כי העלות הגבוהה של הנחלות קשורה בזכויות המגורים בהן, ולאו דווקא בערכה של הקרקע מבחינה חקלאית-יצרנית.

ברכישת נחלה, גובה המדינה מיסים והיטלים מהסוגים הבאים:

  • דמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל;
  • מס שבח, בגין העלייה של ערך הנחלה אל מול מחיר הרכישה המקורי שלה;
  • היטל השבחה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בגין זכויות בנייה שהתווספו בנחלה (פל"ח, יחידה שלישית בנחלה).

מיסים והיטלים אלו יכולים להגיע לכדי 50% מערך המכירה של הנחלה, ומביאים אף הם לעליית מחירי הנחלות.

ישנם מקומות מסוימים בארץ (בגולן, בערבה ובגבול מצרים) שבהם מקימים יישובים חקלאיים חדשים או מכשירים נחלות חדשות. נחלות אלו נגישות יותר מבחינה כלכלית. לדוגמה, בערבה, התשלום על הכשרת הקרקע, רישום הנחלה מול רשות מקרקעי ישראל, מיסים שונים ודמי חברות ראשוניים למושב הוא כ-700,000 ש"ח. עם זאת, לעיתים ישנם קשיים בקבלת הקרקע, כאשר החקלאים החדשים מקבלים רק חלק מהקרקעות עם הצטרפות ליישובם, ולוח הזמנים לקבלת הנחלה כולה ארוך. כמו כן, לעיתים ישנה העדפה לבני היישוב על פני חקלאים חדשים בקליטה לנחלות החדשות. מדי שנה נערכת בישראל כולה הכשרת קרקע חקלאית חדשה בהיקף ממוצע של כ-6,000 דונם, אך אין העדפה בהקצאתה לחקלאים חדשים.

מסלול אחר להקמת משק חקלאי חדש הוא כניסה כשותף למשק קיים (ללא קבלת זכויות מקרקעין בנחלה), בהתאם לכללים של "חוק ההתיישבות". מסלול נוסף להשגת קרקע חקלאית, שפותח לאחרונה, הוא הקצאת קרקע חקלאית ב"חוזה לעיבוד יעיל". במסגרת חוזה זה ניתן לחכור קרקע מדינה ל-21 שנים, שלא כנחלה (כלומר כקרקע חקלאית בלבד, ללא סל הזכויות, הכולל מגורים ושימושים נוספים).

מה הבעיה עם מה שקיים?

העלות הנוכחית של נחלות היא מחוץ להישג ידם של מרבית הצעירים בארץ, ובפרט אלה המתכננים להתפרנס מחקלאות. יש לזכור כי החקלאות היא מקצוע שבו ההכנסות נמוכות ורמת הסיכון גבוהה, כך שלא רצוי לקחת הלוואות גדולות לטווח ארוך. ואכן, בסקר חקלאים חדשים שנערך על ידי משרד החקלאות בנובמבר 2020 נמצא, כי רק 9% מהחקלאים החדשים רכשו משקים, והשאר הקימו משקים חקלאיים בהסדרים אחרים.

בישראל לא ניתן לשכור קרקעות מדינה חקלאיות, לתקופות קצובות, בתשלום שנתי בר-השגה. החקלאי החדש נדרש לרכוש נחלה, כלומר לשלם את מלוא ערכה כבר עם תחילת פעילותו. ראוי לציין, כי במגזרים כלכליים רבים אחרים, בעלים של עסק בדרך כלל אינו קונה את הנדל"ן שבו העסק פועל, אלא שוכר אותו בתמורה לתשלום חודשי (משרדים, חנויות, מסעדות וכדומה). אילו מי שמקים עסק חדש היה מחויב לקנות את הנדל"ן שבו העסק פועל, ניתן להניח כי עסקים רבים לא היו קמים בשל חוסר היכולת לקחת הלוואה גדולה לרכישת הנדל"ן הנדרש, היעדר ביטחונות ורמת הסיכון הכרוכה בהשקעה גדולה כל כך בתחילת הדרך העסקית.

המדינה גובה אגרות והיטלים גבוהים במכירת נחלה, דבר המייקר עוד יותר את מחירה.

באשר למסלולי השגת הקרקע האחרים, כאשר חקלאי חדש מצטרף כשותף לבעל נחלה ותיק, הוא שותף במעמד נחות, ללא זכויות במקרקעין, ואם בעל הנחלה הולך לעולמו אין לחקלאי החדש מעמד במשק. כמו כן, אין מנגנונים מוסדרים שבאמצעותם יכולים חקלאים ותיקים לייצר שותפויות עם חקלאים חדשים בדרך המקובלת בחוק ההתיישבות (למשל, באמצעות מאגר מידע של חקלאים ותיקים המחפשים שותפים).

באשר להסכמי "עיבוד יעיל", נהלים מקצועיים לשיווק קרקע חקלאית בהסכמי "עיבוד יעיל" נמצאים בפיתוח וטרם הושלמו. לעת עתה אין מנגנון שקוף המציג מידע בדבר קרקעות חקלאיות זמינות להסכם "עיבוד יעיל".

סיכום הבעיות במצב הקיים?

ממכלול הדברים שהוצגו לעיל עולה, כי ישנם מסלולים שונים לכניסת דור חדש לחקלאות, מסגרות הכשרה שונות, תוכניות תמיכה ואפשרויות שונות לקבלת קרקע ולהיקלטות ביישובים חקלאיים. בכל אחד מהרכיבים הללו, ההכרחיים לקליטת דור חקלאי חדש, ישנם חסמים אך גם אפשרויות. אחד הקשיים העומדים בפני המבקשים להיכנס לחקלאות הוא המורכבות הבירוקרטית וריבוי המסגרות, המנוהלות כל אחת על ידי רשות ציבורית אחרת (משרד החקלאות, משרד הכלכלה, רשות מקרקעי ישראל ועוד), כאשר בחלקן הנהלים שקופים וברורים, ובאחרות פחות. מתוך השיחות שניהלנו עם חקלאים חדשים כחלק מהעבודה על הכנת נייר זה עלה, שהחקלאי החדש מתקשה לאתר את תוכניות הסיוע השונות, ולעיתים מסתבך מול הבירוקרטיה ונופל בין הכיסאות. מצב זה שכיח במיוחד כאשר מדובר בחקלאים חדשים שאינם בני ההתיישבות החקלאית, שהקשיים שהם חווים בהשגת הקרקע ובהקמת משק מאפס הם מורכבים במיוחד.

פרק 2: מה רוצים להשיג?

מטרת המדיניות המוצעת

מטרת המדיניות המוצעת בנייר זה היא לקדם את החקלאים בישראל ככוח עבודה משכיל, מיומן ומקצועי, בעל שיעור תחלופה המתאים לצורכי הענף; לדאוג לכניסת חקלאים חדשים, בהיקף מתאים וברמת מיומנות גבוהה, כאחת מהתשתיות לחיזוק החקלאות, לטובת הבטחת בטחון מזון וההתיישבות החקלאית, על תועלותיה הישירות והעקיפות; ולטפח וללוות את החקלאים הצעירים ולשמור על כך שיתמידו במקצוע לאורך זמן, באופן המחזק את הדור הוותיק ואת ההתיישבות החקלאית בכל רחבי הארץ; ליצור כלים ומסגרות לעידוד הדור החדש בחקלאות, הן הדור הממשיך של חקלאים ותיקים והן חקלאים חדשים שאינם בני המגזר החקלאי, במשקים משפחתיים וקיבוציים.

יעדי המדיניות:

  • לדאוג לקיומם של חקלאים מקצועיים, בעלי הכשרה עדכנית ויישומית, שתאפשר להם לתפעל משק באופן יעיל ולעבור לענפים אחרים לפי דרישות השוק; לקדם את יכולתם של חקלאים צעירים לממש את השכלתם החקלאית בהקמת משק בצורה נגישה ופשוטה, כך שלא יתבזבזו משאבי הציבור שהושקעו בהכשרתם.
  • לקדם משקים חקלאיים יעילים ובעלי פריון גבוה, הפועלים בטכנולוגיות המודרניות ביותר; ובפרט, לקדם משקים הנמצאים בבעלות חקלאים צעירים, שיוכלו לממש את ההכשרה העדכנית שרכשו באמצעות טכנולוגיה והשקעות הון מיטביות במשך שנות פריון מקצועי ארוכות.

לעודד את דור ההורים להעביר את המשקים החקלאיים לדור ההמשך בתזמון מתאים, שימנע תקופה של דעיכה בפריון בערוב ימיהם; להביא לכך שלבן/לבת הממשיכים תהיה תקופת חפיפה מוגדרת של עבודה במשק לצד הוריהם (6-5 שנים), ולאחר מכן הם ייקחו על עצמם את ניהולו בגיל צעיר יחסית (40-30), כך שיוכלו להשקיע בו את שנות הפריון העיקריות שלהם ולהיות חופשיים להניע תהליכי חידוש, השקעות ואימוץ טכנולוגיות חדשניות.

פרק 3: מה אפשר לעשות?

א. מה עושים במקומות אחרים?

הזדקנות החקלאים והצורך לעודד ולקדם את הדור החדש בחקלאות הם אתגרים הקיימים במדינות רבות, כולל במדינות מפותחות וחזקות כלכלית. באיחוד האירופי ובארצות הברית, עידוד דור החקלאים החדש הוא סוגיית מפתח במדיניות החקלאית, והמדינות משקיעות בה תקציבים ומאמצים ניכרים. לכן, כחלק מהעבודה על הנייר הנוכחי בחנו בפירוט את הנעשה באיחוד האירופי ובארצות הברית בתחומים אלה, והחלופות שאנו מציעים בנייר זה נשענות, במידה רבה, על הנעשה בעולם.

האיחוד האירופי וממשלת ארצות הברית מקדישים תקציבים גדולים לתמיכה בדור החדש. בשנים 2020-2007 הוקדשו באיחוד האירופי כ-18 מיליארד אירו לעידוד חקלאים צעירים. בארה"ב, תקציבים ניכרים מוקדשים להשקעה במשקים חדשים, כאשר משק חקלאי חדש זכאי להלוואות מסובסדות בערבות המדינה עד לגובה של 1.8 מיליון דולר למשק.

במדינות רבות בעולם, הסיוע לדור החקלאי החדש מוענק על ידי ארגונים ממשלתיים, כולל רשויות ייעודיות לדור החדש (למשל, במשרד החקלאות האמריקאי פועלת ועדה מייעצת ייעודית לתמיכה בחקלאים חדשים). בצד ארגונים ממשלתיים, התמיכה בדור החדש נעשית על ידי מגוון ארגוני חברה אזרחית, שחלקם מתוקצבים על ידי הממשלות. במדינות רבות פועלים ארגוני חקלאים צעירים, המייצגים את החקלאים החדשים מול מוסדות המדינה ומפעילים תוכניות סיוע.

האמצעים העיקריים שבהם נעשה שימוש בארצות הברית ובאיחוד האירופי לטובת עידוד הדור החקלאי החדש הם:

  1. מענקים והלוואות מסובסדות לחקלאים חדשים לרכישת קרקע ולהשקעות במשק.
  2. העדפת חקלאים חדשים בהקצאת אמצעי התמיכה הכלכליים בחקלאות. למשל, באיחוד האירופי, חקלאים חדשים מקבלים תשלום ישיר גבוה יותר ליחידת קרקע חקלאית מעובדת, בהשוואה לחקלאים ותיקים.
  3. הכשרות מקצועיות מתכללות – מסלולים מקצועיים מובנים, המלווים את החקלאי הצעיר מתחילת הלימודים האקדמיים, דרך התמחות מקצועית (תוכניות הכוללות יום לימודים שבועי לצד ימי עבודה מעשית במשקים), סיוע ברכישת קרקע ובהקמת המשק, וחונכות בתפעול המשק בשנים הראשונות, עד הגעה לרווחיות. השלבים במסלול מותנים זה בזה. כלומר, מי שהשלים שלבים קודמים (למשל, הכשרה מקצועית) זכאי להטבות בשלבים מתקדמים (למשל, מענק לרכישת קרקע ולהשקעות במשק). באיחוד האירופי קיימים כ-1,000 מרכזי הכשרה חקלאיים הפועלים על פי מתכונת זו.
  4. הנגשת מידע וייעוץ באמצעות מרכזי מידע ושירות ממשלתיים בפריסה גיאוגרפית רחבה, או באמצעות ארגוני חברה אזרחית, הנתמכים על ידי המדינה.
  5. תמיכה בהשגת קרקע להקמת משק על ידי חקלאים חדשים. במדינות רבות בעולם, השגת קרקע להקמת משק היא פשוטה יחסית בהשוואה לישראל, שכן הקרקע החקלאית היא מוצר פרטי ושכיר, וניתן לרכוש או לשכור אותה ללא מגבלות. בעולם, שכירת קרקע חקלאית לתקופת זמן מוגדרת ובתשלום שנתי לבעלים היא מנגנון מרכזי להשגת קרקע חקלאית. לדוגמה, באיחוד האירופי, כ-40% מהקרקע החקלאית מוחזקת בהשכרה על ידי החקלאים, ורק 60% מעובדת על ידי הבעלים. לשכירת קרקע חקלאית יש יתרון עבור החקלאי החדש: גמישות ועלויות עסקה נמוכות המורידות את רמת הסיכון בהקמת המשק. שכירת קרקע בתשלום שנתי לא גבוה מאפשרת לחקלאי החדש להשקיע את חלק הארי של ההון שלו בהשקעות, בטכנולוגיה ובתפעול המשק, ולא ברכישת הקרקע. בישראל, האפשרות של שכירת קרקע חקלאית כמעט שלא קיימת.

על אף שבמרבית המדינות אין מגבלות חוקיות להעברה של זכויות בקרקע חקלאית, בפועל קיימים חסמים שונים להשגת קרקע על ידי חקלאים חדשים. כלי ההתמודדות עם נושא זה הם:

  • הקמת מאגרי מידע על קרקעות חקלאיות זמינות, ו"שידוך" בין בעלי קרקעות או חקלאים ותיקים לחקלאים חדשים, המעוניינים לשכור או לרכוש קרקע או לייצר שותפויות עם חקלאים ותיקים.
  • רכישת קרקע חקלאית על ידי "קרנות קרקע" פרטיות, והעברתה לחקלאים חדשים בתנאים מועדפים.
  • הלוואות או מענקים ממשלתיים לרכישת קרקע חקלאית.
  • תוכניות קליטה של חקלאי צעיר במשק ותיק, המאפשרות לו להפוך ל"רוכש מועדף" (כעין יורש) של המשק, כאשר הממשלה מוותרת על מיסי ירושה או אגרות אחרות הקיימות במכירת משק לאדם שאינו חקלאי חדש.
  • תוכניות ליווי לחקלאים ותיקים בתהליך העברת המשק לחקלאי צעיר, כולל העברה לדור הממשיך בתוך המשפחה.
  1. ליווי וסיוע להעברה בין-דורית של משקים בתוך משפחות חקלאיות. כמו בישראל, ישנן מדינות רבות בעולם שבהן אוסר החוק על פיצול משק חקלאי בהורשה, וזאת במטרה לשמור על יחידות חקלאיות בגודל סביר ולמנוע את אי-היעילות הנובעת ממשקים קטנים מדי, שאינם יכולים להצדיק מודרניזציה ומיכון. גם במדינות שבהן החוק אינו מגביל את פיצול המשק החקלאי, בפועל נמנעים החקלאים מלפצל את המשקים בהורשה, מתוך הבנה של אי-היעילות שתיווצר. כפועל יוצא, נוצרים אתגרים בבחירת בן/בת ממשיכים מתוך כל הצאצאים ובהעברת המשק לדור ההמשך. הפתרונות שאומצו במדינות שונות בעולם הם הפעלת תוכניות ליווי קהילתי להעברת המשקים בתוך המשפחה, בעיקר באמצעות ארגוני חברה אזרחית, המאתרים משפחות רלוונטיות, נפגשים עם בני המשפחה ומייצרים "אמנה משפחתית" להעברת המשק לדור החדש, תוך קביעת התחייבויות הדור הוותיק והחדש זה כלפי זה.

יש לציין, כי במדינות רבות, הסיוע לדור החקלאי החדש כרוך בסיוע משלים לדור הוותיק, כך שהעדפת החקלאים החדשים אינה באה על חשבון הוותיקים, וכל הדורות מרוויחים מהמהלך. לדוגמה, תוכניות ההתמחות לחקלאים חדשים מהוות גם תוכניות "רענון ידע" לחקלאים ותיקים ומודרניזציה למשקים הוותיקים: החקלאים החדשים עובדים במשקים ותיקים, מעבירים לדור הוותיק את הידע שרכשו בלימודיהם, ומטמיעים במשקים טכנולוגיה חדשה. ודוגמא נוספת: כחלק מתוכניות ליווי חקלאים צעירים באיתור קרקע למשק, נערך ליווי לחקלאים הוותיקים, המאפשר להם "לשחרר" קרקע לדור החדש מבלי לסכן את מצבם הכלכלי, וכך שני הדורות יוצאים נשכרים.

ב. מה אפשר לעשות בישראל?

3.1 בחינת חלופות לאתגרי הדור החדש

כדי לקדם דור חדש של חקלאים יש לקדם כלי מדיניות בארבעת התחומים שזיהינו כמשפיעים על כניסת דור חדש לחקלאות:  הכשרה מקצועית בחקלאות והשמה; השקעות הון בהקמת משק ובחידוש משק קיים; העברה בין-דורית של משק משפחתי; ונגישות לקרקע עבור חקלאים שאינם בן/בת ממשיכים. בכל אחד מארבעה תחומים אלה בחנו כמה חלופות אפשריות, שיפורטו להלן.

חלופות להכשרה מקצועית בחקלאות ולהשמה

  1. המשך המצב הקיים: שמירה על המספר הקיים, והמצומצם, של מוסדות שבהם ניתן לרכוש השכלה מקצועית ואקדמית בחקלאות; היעדר תוכניות או תמיכה ממשלתית לשלבים האחרים בתהליך: התמחות, השמה וחונכות בשנים הראשונות להפעלת המשק.
  2. קידום ההשכלה המקצועית וכלים לקידום ההכשרה המעשית: טיוב האפשרויות לרכישת השכלה מקצועית בחקלאות ופיתוח כלים לקידום שלבי הכשרה נוספים – התמחות מקצועית, השמה וחונכות בשנים הראשונות במשק. חלק מהשלבים יכולים וצריכים להיות חופפים זה לזה, למשל התמחות מקצועית לצד רכישת השכלה.
  3. פיתוח תוכנית מתכללת – "קו הזינוק לחקלאות": ליווי החקלאי החדש לאורך כל שלבי ההכשרה. במשקים משפחתיים, התוכנית תביא לכך שהחקלאי יקבל או ירכוש משק חקלאי בתנאים מועדפים, ותלווה אותו בשנים הראשונות לתפעול המשק. במשקים קיבוציים, התוכנית תביא לכך שהחקלאי החדש יעבוד במשך שנים מספר בענפי החקלאות בקיבוץ, תוך כדי בניית תוכנית קריירה והתקדמות לתפקידי ניהול בחקלאות.

הבעיות הכרוכות בחלופה 1 תוארו קודם לכן, במסגרת תיאור המצב הקיים והמדיניות הקיימת. להלן פירוט האפשרויות בחלופות 2 ו-3.

חלוה 2: קידום ההשכלה וכלים לקידום ההכשרה המעשית

א. שיפור מסלולי ההשכלה המקצועית הקיימים

  • פיתוח מרכז הכשרה מעשית בחקלאות באזור הדרום, בדגש על קורסים יישומיים בענפים הנפוצים באזור, וכן מקצועות תמך כגון השקיה, הפעלת רחפנים ועוד.
  • שיפור תוכניות הלימודים הקיימות בחקלאות במוסדות אקדמיים, תוך הדגשת האוריינטציה המעשית ואטרקטיביות ענף החקלאות כבעל ערכים מוספים (חדשנות, אקולוגיה, קשר לתיירות חקלאית וכו').
  • שילוב השכלה עסקית בלימודי החקלאות, מתוך הבנה שבעל משק חקלאי צריך להיות גם מנהל עסקי, בעל יכולות בתחומי השיווק, מיתוג, תמחור, ניהול כוח אדם וכו'. לחלופין, לפעול לשילוב חקלאים חדשים בהכשרות עסקיות שאליהן מגיעים משתתפים ממגוון תחומים עסקיים, כדרך לחשיבה "מחוץ לקופסה" והעשרת המחשבה העסקית.
  • שיפור המוטיבציה ללימודי חקלאות באמצעות מלגות מדינה לסטודנטים לחקלאות.
  • פיתוח מסלול לימודים לתואר הנדסאי/טכנאי חקלאות, שאינו קיים כיום בישראל, אך נפוץ מאוד כהכשרה בחקלאות בעולם.
  • חיזוק והרחבה של ההשכלה הלא אקדמית בחקלאות באמצעות קורסים מקצועיים רחבים או ממוקדים של משרד החקלאות, משרד הכלכלה או משרד העבודה. מוצע גם לקדם קורסים משותפים של כל המשרדים הללו יחד.
  • חיזוק לימודי החקלאות בבתי הספר התיכוניים, במיוחד באזורים הכפריים, כדרך לחשוף, לעניין ולמשוך צעירים למקצוע.
  • שיתוף נציגי החקלאים, ארגונים חקלאיים ותנועות התיישבות בפיתוח תוכניות לימודי החקלאות, על מנת להטמיע דגשים מקצועיים וצרכים העולים מהשטח.

 

הצעות נוספות בתחום זה:

  • הפעלת חלק מהקורסים במשקים חקלאיים או במו"פים חקלאיים אזוריים, כך שבית הספר יגיע אל החקלאים (ולא החקלאים אל בית הספר).
  • שילוב בהכשרה החקלאית תכנים עסקיים, כגון שיווק, מכירות ותמחור, ומיומנויות דוגמת משא ומתן, שהן חלק בלתי נפרד מהצלחתו של החקלאי.
  • שילוב בין שלב ההשכלה לשלבים המתקדמים יותר של ההכשרה, למשל: משרדי נציגויות של ארגונים מלווים להתמחות מקצועית או השמה במשקים שימוקמו באוניברסיטאות, ירידי חשיפה באוניברסיטאות להתמחות או קליטה במשקים ועוד.

ב. פיתוח תוכנית מובנית להתמחות בחקלאות

על מנת להפוך את הסטודנטים לחקלאים, יש צורך להקים מסגרות להתנסות מעשית בעבודה חקלאית, מסגרות שלא קיימות כיום בישראל. להלן כלי מדיניות אפשריים בתחום זה.  

  • התנסות מעשית כחלק מתוכנית השכלה אקדמית או מקצועית בחקלאות. בנוסף להשכלה "בכיתה" יחויבו הסטודנטים להשתתף בהתמחות מעשית, בדומה לתוכניות התמחות הקיימות במקצועות רבים אחרים. מוצע לבחון את האפשרות לנהל את הלימודים כתוכנית משולבת, הכוללת שניים-שלושה ימי עבודה במשק לצד שניים-שלושה ימי לימודים בשבוע.  לחלופין, לקבוע תקופה (18-8 חודשים) של התמחות מעשית בעבודה במשקים, שאותה הסטודנט יהיה מחויב לעבור.
  • בניית תוכנית ההתמחות תכלול הגדרת משקים קולטים למתמחים, כך שבמסגרת ההתמחות יועסק המתמחה בעבודה חקלאית המאפשרת הכרת שיטות עבודה וטכנולוגיות מתקדמות בחקלאות, ויצירת קשר עם מרכז השכלה חקלאית, שיפעיל את תוכנית הלימודים שבה משולבת תוכנית ההתמחות. תוכנית ההשתלמות בחקלאות לסטודנטים מחו"ל, שפועלת בישראל מזה כמה שנים, יכולה להוות מודל לתוכנית התמחות מסוג זה.
  • פיתוח תוכנית מגוונת של "חקלאי חדש נודד" כמסלול המאפשר לחקלאים חדשים להתנסות בעבודה חקלאית במגוון אזורים וענפים בארץ, וכך לאפשר חילופי ידע גם בין משקים וענפים שונים. תוכנית כזו מופעלת בהצלחה רבה במדינות האיחוד האירופאי ומשפרת העברת ידע חקלאי יישומי בין מדינות ואזורים שונים.
  • תמיכות מטעם המדינה לחקלאים מתמחים ו/או למשקים הקולטים מתמחים, שיאפשרו לבעל המשק לשלם משכורת למתמחה. למשקים חקלאיים רבים אין יכולת לשלם לחקלאי חדש המצטרף למשק כחלק מההכשרה (בעיה זו קיימת גם כאשר החקלאי החדש הוא בן/בת של החקלאי הוותיק, והמשק אינו יכול לפרנס שתי משפחות). מתן תמיכות מטעם המדינה למתמחה ו/או לחקלאי הוותיק ש"סופג" את שעות ההתמחות הנדרשות, יכול לפתור בעיה זו.

ג. פיתוח מסלולים מובנים לשלב ההשמה

לאחר תום שלב ההתמחות, החקלאי נדרש להקים משק. שלב זה קשה במיוחד לחקלאים שאינם "בנים ממשיכים", כלומר אינם מיועדים לרשת משק קיים, אלא נדרשים להקים משק חדש. שני האתגרים המרכזיים הם איתור קרקע חקלאית וגיוס ההון הנדרש להקמת המשק. ישנם מסלולים שונים להקמת משק חדש, אך הם מורכבים וחלקם אינם שקופים, ולכן יש צורך בגוף שילווה את תהליך ההשמה של חקלאים חדשים למשקים חקלאיים. גוף זה יעזור לחקלאי לעתיד לאתר קרקע מתאימה להקמת המשק, ילווה אותו בכל שלבי הקמת המשק, יסייע בהגשת הבקשות הנדרשות לקבלת הקרקע, למענקים ולהלוואות ויסייע בתהליך הקליטה ביישוב החקלאי. גוף זה גם ירכז מאגר מידע על קרקעות חקלאיות פנויות להקמת משקים  ועל חקלאים ותיקים המחפשים שותפים למשק, ויסייע "לשדך" אותם לחקלאים חדשים.

להלן חלופות אפשרויות לגוף מלווה בהשמה:

  • מחלקה במועצות האזוריות – למשל, מחלקות הקליטה, העוסקות כיום בקליטת תושבים להרחבות ביישובים הכפריים, יכולות להרחיב את תחומי פעילותן לקליטת חקלאים חדשים; או הוועדה החקלאית, שיכולה לקחת על עצמה ליווי חקלאים חדשים.
  • רפרנטים במשרד החקלאות – רפרנטים ייעודים לקידום חקלאים חדשים במחוזות משרד החקלאות.
  • ארגון חברה אזרחית – שייקח על עצמו את משימת ההשמה של חקלאים חדשים במשקים (בדומה לארגונים דומים הפועלים במדינות שונות בעולם).

 

יש צורך לקשר בין מוסדות ההכשרה בחקלאות (אקדמיים ואחרים) ובין תהליך ההשמה לחקלאות, למשל באמצעות ירידי השמה או פעילות של נציג הגוף המלווה בקמפוס. כך, אדם המסיים את לימודי החקלאות יוכל לקבל מידע על האפשרויות להקמת המשק, קרקעות חקלאיות זמינות, סיוע כלכלי ועוד.

ד. פיתוח מסלולי חונכות בשנים הראשונות לאחר הקמת המשק (או קבלתו בירושה)

השנים הראשונות להקמת משק או לחידוש משק קיים הן מאתגרות במיוחד, שכן כעת מתמודד החקלאי החדש עם המעבר בין התיאוריה למציאות, או עובר ממעמד של מתמחה למעמד של עצמאי המתפרנס ממשקו. החקלאים החדשים שראיינו הצביעו על קושי בהתמודדות עם התנאים המשתנים בשטח ועם האתגרים היומיומיים בשנים הראשונות, ללא הדרכה או כתובת לשאלות שעולות. כדי להתמודד עם אתגר זה, מוצע לקדם תוכנית "חונכות" לחקלאים חדשים. להלן שתי חלופות לביצוע תוכנית "חונכות".

  • חונכות חקלאי ותיק: חקלאי ותיק "ייקח תחת חסותו" חקלאי חדש, מאותו מושב או מהאזור הסמוך, וילווה אותו ברמה היומיומית והשוטפת. מוצע כי החקלאי הוותיק יקבל תשלום מוגדר תמורת התחייבות להקדיש מסגרת שעות מוגדרת לחניכת החקלאי החדש. כך יתקבל מצב של win-win: החקלאי הוותיק ירוויח מקור הכנסה נוסף, והחקלאי החדש ירוויח חונך אישי. בנוסף, תהיינה גם תועלות קהילתיות בחיזוק הקשר בין אוכלוסיות ותיקות וחדשות ביישובים החקלאיים.
  • חונכות באמצעות האגודה החקלאית: חונכות זו תיעשה כחלק מתהליך של קליטת חקלאים חדשים לאגודות ותיקות. מסגרת החונכות תהיה דומה לחונכות חקלאי ותיק, אך האגודה היא שתקבל את התשלום עבור החניכה ותמנה לחקלאי החדש חונך או כמה חונכים. האגודה היא שתהיה אחראית על הקשר בין החקלאים הוותיקים לחדשים, ותוכל לוודא שהם תורמים מניסיונם לחניכה של הדור החדש בהיכרות עם האזור, הגידולים, מערכי השיווק ועוד. ייתכן שחניכה באמצעות כמה חקלאים, המאורגנים תחת האגודה, תיתן לחקלאי החדש ראייה רחבה וסל פתרונות מגוון למצבים משתנים.

ה. פיתוח מערך ההדרכה החקלאית

מוצע לפתח את מערך ההדרכה החקלאית (שה"מ), כך שיהיו אנשי מקצוע שיוכלו להכשיר ולהדריך את החקלאים החדשים בכל המסלולים המוצעים.

חלופה 3: פיתוח תוכנית מתכללת - "קו הזינוק לחקלאות"

חלופה 3 מציעה לקשר בין כל שלבי ההכשרה לכדי תוכנית רציפה וארוכת טווח אחת, "קו הזינוק לחקלאות", שתהווה מערך מתכלל של השכלה, התמחות, השמה וחונכות בשנים הראשונות להפעלת המשק. על מנת "לייצר" חקלאי חדש, נדרש לעבור את כל השלבים שפורטו לעיל, והתמקדות בשלב כזה או אחר בנפרד לא תקדם את המטרה. יתר על כן, ככל שהחקלאי החדש יידרש למצוא לבדו את דרכו בין שלב אחד לאחר, כך יגדל הסיכוי לאבד בדרך אנשים מוכשרים שייפנו למקצועות אחרים. לפיכך, נדרש לייצר מערך מתכלל עבור החקלאי החדש, שילווה אותו דרך רכישת ההשכלה, ההתמחות המקצועית, הקמת המשק והתבססות בתפעולו ובניהולו.

מוצע לקדם תוכנית "קו הזינוק לחקלאות", שתהווה מסלול מובנה לחקלאי החדש, הכולל לימודים מקצועיים (אקדמיים או בקורסים מקצועיים בחסות ממשלתית); התמחות תוך כדי עבודה במשקים חקלאיים ותיקים; והקמת משק (במגזר המשפחתי) או מסלול קריירה לעבודה והתקדמות בתפקידי ניהול בחקלאות (במגזר הקיבוצי).

במגזר המשפחתי, לאחר רכישת השכלה והתמחות מקצועית, יהיה תהליך השמה מובנה של קבלת קרקע חקלאית להקמת משק חדש או סיוע ביצירת שותפות עם חקלאי ותיק; קבלת הלוואות ומענקים להקמת משק חקלאי חדש או לשדרוג משק קיים; ליווי וחונכות בשנים הראשונות להפעלת המשק; ופטור מהיטלים ברכישת נחלה עם פרישתו או מותו של החקלאי הוותיק (כמקובל במקרה של הורשה לצאצא ביולוגי). ההטבות בשלבים המאוחרים של המסלול יינתנו לחקלאים שהשלימו את השלבים הראשונים. כלומר, חקלאי חדש יקבל הטבות ומענקים להשקעות במשק בכפוף להשלמת השכלתו והתמחות מעשית במשק ותיק; חקלאי חדש יקבל פטור מהיטלים ברכישת הנחלה שבה עבד במשך כמה שנים כמתמחה או שותף של בעל משק ותיק.

במגזר הקיבוצי, מוצע להקים צוות בתנועה הקיבוצית לפיתוח מסלולים יישומיים מובנים לבני/בנות משק היכולים ומעוניינים לפתח קריירה בחקלאות המשקית, או, לחלופין, לקליטת אנשי מקצוע חקלאיים לקיבוצים הנדרשים לכך. המסלולים יעסקו במגוון היבטים של הכשרה, התפתחות מקצועית ואתגרים אופייניים נוספים.

במקצועות אחרים ישנן כיום תוכניות הכשרה ארוכות טווח, הכוללות לימודים אקדמיים בצד השמה מקצועית. התוכניות הללו נחשבות יוקרתיות והביקוש להן גבוה. ייתכן שניתן לייצר באופן דומה תוכנית יוקרתית לחקלאים חדשים וליצור עתודה מקצועית לחקלאות. ישנם גם ארגוני חברה אזרחית המקיימים תוכניות הכשרה ארוכות טווח, למשל למנהיגות מקומית באזורי פריפריה. יתכן שניתן לעניין ארגונים כאלה ליצור או לתמוך בתוכנית "קו הזינוק לחקלאות".

התוכנית תבוסס על מלגות מדינה, שיכללו מימון ללימודים ולשנות ההתמחות המקצועית במשקים, וזאת מכיוון שמשקים חקלאיים קטנים אינם מסוגלים בדרך כלל לשלם שכר למתמחה.

כחלק מהמסלול חשוב לייצר רשת עמיתים של החקלאים החדשים המשתתפים בתוכנית, לטובת לימוד הדדי, תמיכה נפשית, יצירת קשרים עסקיים וחיזוק התארגנויות לשיווק ולרכישת תשומות.

בנוסף, יש להקים יחידה ממשלתית שתפקידה יהיה ללוות ולתכלל את תהליך ההכשרה המקצועית בחקלאות, בהתאמה למדיניות וליעדים של החקלאות בישראל, תוך מתן שיקול דעת לנושאים של בטחון מזון, התיישבות בפריפריה, שמירת שטחים פתוחים וערכי מורשת  ועוד. היחידה תלווה מוסדות אקדמיים וארגונים ממשלתיים וחוץ ממשלתיים העוסקים בהכשרה לחקלאות, ותרכז ותנגיש לחקלאים חדשים פוטנציאליים מידע על תוכניות הכשרה, מלגות לימודים, אפשרויות השמה וסיוע בהתבססות במשק.

חלופות לתמיכה בהשקעות הון בהקמת משק או בחידוש משק קיים

  1. המשך המצב הקיים: הלוואות בערבות המדינה דרך משרד הכלכלה.
  2. תוכנית מענקים קבועה לחקלאי חדש, בנוסף להלוואות מדינה, או הפיכת שיעור מוגדר מההלוואה למענק אחרי התמדה של שמונה שנים במשק. יש צורך לקבוע את תנאי קבלת ההלוואות באופן התואם את הפעילות החקלאית ואת מגוון מאפייני החקלאים החדשים:
  • לאפשר מתן מענקים והלוואות גם לבן/בת ממשיכים בעת קבלת המשק מדור ההורים, ולא רק לחקלאים חדשים בקרקע חדשה (בכפוף להגדרה רשמית של בן/בת ממשיכים והעברת ניהול המשק מההורים אל הבן/ת הממשיכים).
  • לאפשר מתן מענקים והלוואות גם לטובת חידוש משקי מטעים וחממות קיימים, ולא רק לטובת הסבת משקי גד"ש לגידולים צמחיים אינטנסיביים יותר. לאפשר מתן מענקים והלוואות למשקי בעלי חיים.
  • לקבוע כי חקלאי חדש הוא חקלאי שהחל לעסוק בחקלאות עד שבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה, שכן נדרשות לפחות שבע שנים להתבססות משק חקלאי חדש (מטעים מגיעים לניבה בשנה השישית לאחר הנטיעה).
  • לקבוע כי החזר ההלוואה יחל שבע שנים ממועד קבלת ההלוואה, כי רק אז המשק מתחיל להניב.
  • לשפר את חשיפת התוכנית למשתתפים פוטנציאליים, למשל באמצעות מדריכי משרד החקלאות, נציגי מחוזות משרד החקלאות, ועדות חקלאיות במועצות אזוריות, חשיפה לסטודנטים לחקלאות ועוד.

ניתן לשפר את הסיוע באמצעות תמיכה בחקלאים חדשים דרך מערכות המיסוי, כלומר הקלות מס לחקלאים בשנים הראשונות, עד להתייצבות המשק. כמו כן, ניתן לשקול מתן תמיכות ישירות בהכנסותיהם של חקלאים חדשים, עד לשלב התבססות המשק החקלאי.

  1. הקמת מרכזי טיפוח יזמות והשקעות בחקלאות, שייתנו מענה וסיוע בהשקעות הנדרשות להקמת משק או לחידוש משק קיים. ריכוז הצגת מסלולי התמיכה הקיימים בדף מידע אחד (באתר אינטרנט או במדיה אחרת) וסיוע בהגשת בקשות באמצעות מרכזים אזוריים בתפרוסת ארצית, שבהם יוכל החקלאי החדש לקבל סיוע במימוש התמריצים להקמה ולתפעול המשק (בדומה למודל מרכזי טיפוח יזמות, מט"י).

חלופות לתמיכה בהעברה בין-דורית של משק משפחתי

  1. המשך מצב קיים.
  2. יישום כלים כלכליים לקידום שותפות בין-דורית במשק: הענקת תמיכות לתקופת החפיפה בין הבן/הבת הממשיכים להורים במשקים חקלאיים קטנים, המתקשים לפרנס שתי משפחות בו-זמנית; הלוואות ומענקים להשקעות הון במשקים שיבוצעו על ידי בן/בת ממשיכים; הסדרים להבטחת הכנסת ההורים בצורה שאינה מונעת לקיחת סיכונים במשק על ידי הדור הצעיר; מסלולים לפיצוי האחים ולקליטתם בחקלאות.

תמיכה לבן/בת ממשיכים לתקופת החפיפה עם ההורים תאפשר להם להיקלט לעבודה במשק למספר מוגדר של שנים, בצד ההורים, תוך כדי לימוד מעשי של העבודה. התמיכה תינתן בכפוף לכך שההורים יתחייבו להעביר את המשק לבן/בת הממשיכים בתום תקופת חניכה מוגדרת ומוגבלת, והבן/בת יתחייבו לפרנס את ההורים בשנות זקנתם. הלוואות ומענקים מועדפים להשקעות במשק על ידי בנים ממשיכים יעודדו את החקלאי הוותיק להעביר את המשק לדור החדש כדי להביא להתחדשות הציוד, המבנים והטכנולוגיה.

בנוגע לפיצוי האחים בהורשה, ניתן לשקול את האפשרות לפצל את חלקת המגורים בנחלה, כך שייגרעו ממנה 2.5 יחידות דיור שיועברו לפיצוי האחים, ורק יחידה אחת תוסיף להיות מוצמדת לנחלה החקלאית. כמו כן, ייתכן שעידוד קליטת האחים כשותפים במשק החקלאי תהווה פיצוי משמעותי.

  1. יישום כלים לליווי רגשי-קהילתי: שעות ייעוץ שיופעלו על ידי מחלקת הקהילה או ועדה חקלאית במועצה האזורית, בסיוע מומחים מקצועיים או ארגון חברה אזרחית מלווה. חלופה זו תכלול, בין היתר, פיתוח "חבילות סיוע" לחקלאים בגילאים מתקדמים (בני 60 ומעלה), שיכינו אותם לפרישה ויסייעו להם לפתח שותפות בין-דורית עם חקלאי חדש. מוצע כי המחלקות הרלוונטיות במועצות האזוריות יאספו מידע על אוכלוסיות החקלאים הוותיקים ויציעו את הסיוע באופן פרו-אקטיבי לחקלאים בגילאים הרלוונטיים. ייתכן שאפשר יהיה לייצר תהליך כלל-יישובי לעידוד חילופי הדורות, כדי להפחית חששות פרטניים ולייצר תמיכה הדדית מצד משפחות שכנות.

מוצע לבצע תהליכים משפחתיים-ארגוניים, לעודד תקשורת בין-דורית, חניכה של הדור הממשיך וליווי דור ההורים. מוצע לעודד עריכת "אמנה משפחתית" במשק, תהליך שבו בני המשפחה מגדירים יחד את החזון של המשק המשפחתי, את לוח הזמנים לשותפות ולהורשה, את התחומים שבהם הדור החדש נכנס (ואף מוביל) ואת התחומים שבהם הדור הוותיק ממשיך להיות דומיננטי. כל זאת ניתן לערוך באמצעות סיוע וייעוץ חיצוניים, מפגשים משפחתיים ותיאום ציפיות. מוצע כי המדינה תסבסד שעות ייעוץ אלו, ותפעיל אותן דרך המחלקות הקהילתיות במועצות האזוריות או דרך ארגון חברה אזרחית מתמחה (כפי שקיים במקומות רבים בעולם).

חשוב לומר: אומנם קל יחסית להכניס בן ממשיך, שגדל במשק חקלאי, מכיר את המשק  והוכשר לחקלאות כל חייו, לעבודה החקלאית ולאורח החיים של בעל משק חקלאי. עם זאת, אין זה אומר שיש להתרכז רק בקידום הבנים הממשיכים כעתודה היחידה של הדור החקלאי החדש. ה"מאגר" הגדול של חקלאים חדשים מגיע מהציבור הכללי, ויש לעשות מאמץ להכניס גם אותם לחקלאות. האתגר המרכזי מבחינת הציבור הכללי הוא הנגישות לקרקע חקלאית.

חלופות לחיזוק הנגישות לקרקע

להלן כמה דוגמאות לכלי מדיניות אפשריים לחיזוק הנגישות לקרקע עבור חקלאים חדשים שאינם בנים ממשיכים.

  1. העדפת חקלאים חדשים בהקצאת קרקע במסלול "עיבוד יעיל" או בהקצאת קרקעות חקלאיות חדשות (קרקעות שלא עובדו בעבר ועברו הכשרה לחקלאות). פרסום "קול קורא" לקרקעות חקלאיות זמינות ובתנאים המעדיפים חקלאים חדשים, וזאת על בסיס תוכנית חקלאית-עסקית, שתשקף שהחקלאי החדש מתכנן להתפרנס מחקלאות ומתחייב לעסוק בחקלאות.
  2. קידום שותפויות בין חקלאים ותיקים לחדשים, תושבי אותו יישוב, למשל בין חקלאי ותיק לילדיו שאינם בן/בת ממשיכים, או בין חקלאים ותיקים לתושבי ההרחבה הקהילתית באותו יישוב. אישור שותפויות אלה ב"מסלול ירוק" לפי חוק ההתיישבות. פיתוח מאגר מידע שיאפשר לחקלאים ותיקים לאתר חקלאים חדשים כשותפים למשק, כעין לוח יד2 לחיפוש שותפים למשקים.
  3. הקלות במיסים ובאגרות לחקלאי חדש שרוכש נחלה כחלק ממסלול "קו הזינוק לחקלאות", כלומר לאחר שהחקלאי עבר הכשרה והתמחות מעשית במשק, או לאחר כמה שנים של שותפות עם חקלאי ותיק. חקלאי כזה יקבל את כל ההקלות המקובלות במקרה של הורשת משק לבן/בת ממשיכים. הקלות אלה אמורות לצמצם בצורה משמעותית (עד כדי 50%) את עלות הנחלה. כלי זה יהיה אפקטיבי בעיקר באזורי פריפריה, שבהם ויתור על האגרות יכול להפוך את הנחלה לנגישה כלכלית (באזור המרכז הנחלה עדיין תהיה יקרה מאוד, כפועל יוצא של זכויות הבנייה למגורים), ומוצע לשקול להפעיל אותו במיוחד באזורי עדיפות לאומית.
  4. עידוד קליטת חקלאים חדשים לחברות באגודות חקלאיות במושבים, גם ללא נחלה, תוך מתן אפשרות להקמת משק בקרקעות האגודה או ליצירת שותפות עם חקלאים ותיקים. יצירת תמריצים לאגודה לקליטת חקלאים חדשים, כולל אפשרות לקליטת חקלאי חדש שנכנס לשותפות עם חקלאי ותיק (לאחר כמה שנות שותפות). חלופה זו רלוונטית במיוחד למושבים שבהם החקלאות איננה מיטבית (מרבית השטחים הם גידולי שדה, מיעוטם חקלאות אינטנסיבית יותר), או שבהם האגודה חלשה וחבריה מזדקנים ותוכל להרוויח מכניסת "דם חקלאי חדש".
  5. קביעת מכסה של משקים שיועברו לחקלאים חדשים (שאינם בנים של חברי האגודה) בכל מקרה של תוספת נחלות או פיצול נחלות ביישוב קיים. הנחלות הללו ישווקו על ידי רשות מקרקעי ישראל לחקלאים חדשים באמצעות "קול קורא".
  6. ייצור אפשרויות תעסוקה חקלאיות עבור תושבי יישובים עירוניים, בדגש על יישובי פריפריה. כיום, כ-13% מהקרקעות החקלאיות בישראל נמצאות ביישובים עירוניים (בעיקר יישובים שהיו חקלאיים בעברם, גדלו והפכו ליישובים עירוניים, כולל במגזר הערבי; או יישובים שבהם יוצרו בשנים האחרונות אפשרויות תעסוקה חקלאיות, למשל מצפה רמון).

יש להקים צוות מקצועי שיבחן את הכלים האפשריים שפורטו לעיל, את משמעויותיהם והשלכותיהם. הכלים הללו אינם חלופות בהכרח, וניתן לקדם את כולם במקביל זה לזה.

ישנן כמה חלופות שונות לגוף שיכול לקדם את נושא הנגשת קרקע לחקלאים צעירים:

  • המועצות האזוריות, דרך מחלקת הקליטה או הוועדה החקלאית.
  • רפרנטים לחקלאים צעירים במשרד החקלאות או ברשות מקרקעי ישראל.
  • ארגון חברה אזרחית מלווה, שיעסוק ב"שידוך" בין חקלאים ותיקים לחקלאים חדשים לטובת יצירת שותפויות במשק החקלאי, או בין חקלאים חדשים למושבים ותיקים היכולים לקלוט אותם, או יסייע לחקלאים חדשים לאתר קרקעות חקלאיות זמינות לחוזה "עיבוד יעיל".

3.2 הקריטריונים לבחינת החלופות

  1. אפקטיביות – בהשגת המטרה של כניסת חקלאים חדשים לענף במספר המתאים לצורכי פיתוח הענף; חקלאים מוכשרים ומקצועיים, שיתמידו בעבודה החקלאית לאורך זמן
  2. תרומה לדור החקלאים הוותיק – קליטת החקלאים החדשים באופן שמחזק את החקלאים הוותיקים, כלומר win-win  למכלול החקלאים.
  3. תרומה להתיישבות החקלאית – קליטת החקלאים החדשים באופן המחזק את היישובים החקלאיים, במיוחד את יישובי פריפריה, את האגודות החקלאיות-שיתופיות ואת הלכידות הקהילתית ביישובים.
  4. ישימות מנהלית – עד כמה החלופה תואמת מדיניות קיימת או מתבססת על כלים קיימים; כלומר, עד כמה החלופה ישימה מבחינת המערכות הארגוניות הקיימות.
  5. ישימות חברתית במגזר החקלאי – עד כמה צפוי שהחלופה תזכה בתמיכה פנימית במגזר החקלאי.
  6. ישימות פוליטית – עד כמה תזכה החלופה לתמיכה מצד הציבור הכללי, מקבלי ההחלטות בממשלה וגופי השלטון השונים.
  7. יעילות – עד כמה החלופה יכולה לקדם השגת המטרות רצויות בהשקעה הגיונית של משאבים ציבוריים.

לשבעת הקריטריונים ניתן משקל שווה, מכיוון שנראה כי חשיבותם בקביעת סדרי העדיפויות בין החלופות דומה.

3.3 ניתוח החלופות והערכתן

חלופות להכשרה מקצועית בחקלאות ולהשמה

  1. המשך המצב הקיים: משמעותו תועלת מעטה לקידום דור חקלאי חדש, שכן מסלולי הלימוד הקיימים למקצוע החקלאות מעטים ואינם קולטים מספיק סטודנטים בהשוואה לצרכים החקלאיים; אין אפשרות להתמחות או לקבל סיוע בהשמה למשקים (השגת קרקע להקמת משק) או ליווי בשנים הראשונות להפעלת המשק. המצב הקיים אינו תורם לדור החקלאי הוותיק או להתיישבות הקיימת, שכן אין עידוד ליצירת קשר ממשי בין הסטודנטים לחקלאות למשקים וליישובים הקיימים. הישימות החברתית במגזר החקלאי נמוכה; מורגש צורך בשינוי המצב ובעידוד דור חקלאי חדש. מבחינה ציבורית רחבה, ישנו ביקוש רב לעיסוק בחקלאות, שאינו יכול להתממש בשל מיעוט מסגרות ההכשרה. היעילות של המשך המצב הקיים נמוכה, שכן משאבי ציבור מושקעים בהשכלה במקצוע החקלאות, אך הם אינם מתממשים לכדי הקמת משקים חקלאיים חדשים. הישימות המנהלית של חלופה זו גבוהה, מכיוון שאין צורך לשנות דבר במצב הקיים.  
  2. קידום ההשכלה המקצועית בחקלאות וכלים לקידום ההכשרה המעשית: חלופה זו יכולה לתרום בצורה אפקטיבית לקידום דור חקלאי חדש, שכן מספר הסטודנטים הלומדים חקלאות יתאם לנדרש על פי הצרכים החקלאיים. פיתוח תוכניות מובנות להתמחות, השמה וחונכות בשנים הראשונות להפעלת המשק יתמוך בהתמקצעות החקלאית ויתרום למימוש ההשכלה שנרכשה לטובת הקמת משקים חקלאיים. קליטת חקלאים חדשים להתמחות מקצועית יכולה לסייע למשקים ותיקים, שיקבלו כוח אדם צעיר ומשכיל, שעלות העסקתו נמוכה יחסית. השמה באמצעות עידוד שותפות בין חקלאים ותיקים לחקלאים חדשים תתרום למשקים הוותיקים, וכך גם האפשרות להכיר חקלאי חדש, שבעתיד ניתן יהיה למכור לו את המשק בתנאים מועדפים, מעין "בן ממשיך חיצוני". עבודתם של החקלאים הצעירים במשקים ותיקים תסייע גם בהעברת ידע עדכני מהסטודנטים הצעירים לחקלאים הוותיקים. במסגרת מסלול ההתמחות וההשמה, ייתכן שחלק מהחקלאים החדשים ייקלטו ביישובים חקלאיים ותיקים וכך יחזקו את ההתיישבות. על אף התועלות למשקים וליישובים הוותיקים, ייתכן שאנשי המגזר החקלאי יתקשו להתמודד עם הרעיון של קליטת חקלאים חדשים מחוץ למגזר. מבחינה מנהלית מדובר בצורך להקים מסלולי הכשרה והשמה, שלא בטוח שהרשויות ערוכות להתמודד איתו. הישימות הפוליטית של החלופה גבוהה, שכן היא תאפשר את מימוש רצונם של  אנשים רבים בציבור הכללי להפוך לחקלאים. העלות של החלופה  (תמיכות להתמחות וחונכות ויועצים לליווי ההשמה) נמוכה בהשוואה לתועלות הצפויות מעידוד הדור החקלאי החדש.
  3. פיתוח תוכנית מתכללת – "קו הזינוק לחקלאות": התכלול בין שלבי ההכשרה השונים יתרום לכך שאדם צעיר שיתחיל את תוכנית יגיע לסופה כאשר הוא בעלים של משק חקלאי רווחי ויציב. התוכנית צפויה להיות יוקרתית ולמשוך אנשים איכותיים למקצוע החקלאות, על אף האתגרים המובנים הכרוכים במקצוע. כתוצאה מכך, לחלופה זו  אפקטיביות גבוהה לקידום המטרה של עידוד הדור החדש בחקלאות, יצירת עתודת חקלאים איכותית במיוחד ושדרוג כללי של הדימוי הציבורי של החקלאות והחקלאים. במשקים קיבוציים, לפיתוח מסלול הכשרה מובנה תהיה תרומה רבה בשמירה על הזיקה החקלאית בקיבוץ, כך שחברי הקיבוץ יוכשרו לחקלאות ויתמידו בקריירה בענף. יתרון נוסף הוא ההיבט המנהלי. השתתפות בתוכנית המתכללת "קו הזינוק לחקלאות" יכולה לסייע לפקידות במיון בקשות להקצאת קרקע או לסיוע בהשקעות במשקים, שכן היא תהווה מעין "תעודת רצינות" והוכחת מקצועיות של החקלאי החדש. כך גם בנוגע לאגודות חקלאיות במושבים, המעוניינות לקלוט חקלאים צעירים: סביר להניח שחקלאי שרכש השכלה בחקלאות והתמחה מקצועית במשק, גם יעשה שימוש חקלאי נכון ומצליח בקרקע שתימסר לידיו. מצד שני, ייתכן כי גם הפקידות וגם המגזר החקלאי הוותיק יתקשו להתחייב להקצות קרקע חקלאית למשתתפים בתוכנית או להתחייב להלוואות להקמת משק מצד משרד האוצר ומשרד החקלאות, מה שיקשה על הישימות המנהלית של החלופה.

חלופות לתמיכה בהשקעות הון במשק או בחידוש משק קיים

  1. המשך המצב הקיים אינו אפקטיבי לקידום הדור החקלאי החדש, שכן אין תוכנית קבועה למענקים לחקלאי חדש, תוכנית ההלוואות בערבות המדינה אינה מכוונת לחקלאים חדשים דווקא והחקלאים כמעט שאינם עושים בה שימוש. המשך המצב הקיים נוח אומנם מבחינה מנהלית ואינו מעורר התנגדות פוליטית, אך הוא אינו יעיל בקידום הדור החקלאי החדש. הוא גם אינו תורם לדור החקלאים הוותיק או להתיישבות החקלאית הקיימת, ואינו נהנה מתמיכה במגזר החקלאי (ולראיה, חקלאים מעטים בלבד לוקחים הלוואות בערבות המדינה במסלול הקיים). מצד שני, אין כלפיו ביקורת מצד הציבור הכללי, העלות לקופה הציבורית נמוכה, אך אין הרבה תועלת.
  2.  תוכנית מענקים קבועה לחקלאי חדש: תוכנית מענקים והלוואות, תוך שיפור תנאי הסף לקבלת הלוואות והתנאים להחזרתן וקביעת חלק מההלוואה כמענק המותנה בהתמדה במשק, יכולה להביא לכך שחקלאים חדשים יקבלו את הסיוע הנדרש להם להקמת משקים או לחידוש משקים קיימים. חלופה זו תשרת גם יעד ציבורי של חידוש, העלאת הפריון ומודרניזציה טכנולוגית של המשקים החקלאיים. האפשרות לקבל הלוואה או מענק לבן/בת ממשיכים תעודד את ההורים, החקלאים הוותיקים, להעביר את המשק לדור ההמשך בתזמון נכון, שכן כך הם יוכלו לממש סיוע בהשקעות לחידוש המשק. מדובר בכלים שקיימים מבחינה מנהלית (לא צריך "להמציא" כלי חדש), אך יש לשפר אותם ולתקצב אותם כך שאפשר יהיה לקלוט כ-750 חקלאים חדשים מדי שנה. מדובר בכלי שעלותו הציבורית גבוהה יחסית, אך נדמה שקשה מאוד לקדם את הדור החקלאי החדש בלעדיו. בנייה נכונה של תוכנית הלוואות, שילוב נכון בין הלוואות ומענקים או קשירה ביניהם (כך שחלק מההלוואה יהפוך למענק לאחר כמה שנות התמדה במשק) יכול להקטין את העלות הציבורית ולשפר את האפקטיביות (משאבי ציבור לא יתבזבזו על חקלאים שלא התמידו במשק).
  3. מרכזי טיפוח יזמות והשקעות בחקלאות, שיסייעו לחקלאים לקבל מידע ולהגיש בקשות לקבלת סיוע ממשלתי, יכולים לשפר עוד יותר את האפקטיביות של כלי הסיוע באמצעות פישוט הבירוקרטיה עבור החקלאי החדש ופינוי משאבי הזמן שלו לטובת קידום המשק. מרכזי יזמות כאלה יכולים לסייע גם לחקלאים הוותיקים ולהתיישבות החקלאית הוותיקה, במקרים שבהם החקלאים החדשים ייקלטו כשותפים במשקים ותיקים או לאגודות ביישובים הוותיקים. מודל מרכזי טיפוח יזמות קיים בענפים כלכליים אחרים, כלומר זהו מודל מוכר ומקובל מבחינה מנהלית. מבחינת המגזר החקלאי, וכן מבחינה ציבורית כללית, מודל זה צפוי להתקבל בברכה. הכלי כרוך בעלות ציבורית קטנה (הפעלת מרכזי התמיכה והיועצים) אך תרומתו גדולה: שיפור נגישות החקלאים לתמיכות מדינה ושימוש מיטבי בהן.

חלופות לתמיכה בעברה בין דורית של משק משפחתי

  1. המשך המצב הקיים משמעותו חסמים רבים להעברת משקים לדור ההמשך בזמן המתאים. כך מתממש התרחיש הגרוע ביותר מבחינה ציבורית: בן/בת ממשיכים, שלא עבדו במשק, יורשים משק מהורים מבוגרים מאוד, שלא השקיעו במשק מזה עשור או יותר. כך, עליהם ללמוד את המקצוע ולהשקיע רבות במשק שפריונו התדרדר, וזאת בזמן שהם עצמם כבר מבוגרים יחסית (בני 60-50). במצב הנוכחי אין תרומה לדור הוותיק, שכן משק המתדרדר והולך מקנה הכנסה קטנה והולכת דווקא בשנות החיים המאוחרות, שבהן החקלאי הוותיק זקוק להכנסה יציבה; נגרם נזק להתיישבות בשל החסמים בקליטת בני היישוב שגדלו בו והם חלק ממרקם החיים האורגני שלו; והמגזר החקלאי מתקשה להביא לכך שבני המגזר ימשיכו בחקלאות. מבחינת העמדה הציבורית, מעבר בין-דורי של משק בתוך המשפחה הוא מצב שאמור "לקרות מעצמו", ולכן עצם זה שהמדינה לא מקדמת מעבר זה באופן אקטיבי נתפס כמצב הדברים הטבעי, שאין צורך לשנותו. במצב הנוכחי אין עלויות לקופה הציבורית, אבל היעילות החקלאית נפגעת בשל תקופת הדעיכה הנוצרת במשקים בהתעכבות חילופי הדורות.
  2. יישום כלים כלכליים לעידוד שותפות בין-דורית במשק: חלופה זו תעודד את ההורים להעביר את המשק לדור ההמשך כאשר הם צעירים יחסית ודור ההמשך בתחילת שנות הפריון העיקריות שלו. כך תיווצר המשכיות בפעילות במשק ובהשקעות בו, ותושג המטרה הציבורית של רציפות הפריון החקלאי. חלופה זו תתרום לדור הוותיק של החקלאים ביצירת אופק ארוך טווח להשקעות במשק ושמירת פעילות משקית אינטנסיבית, שתפרנס את ההורים בזקנתם. החלופה תחזק את ההתיישבות הוותיקה באמצעות הסרת חסמים לקליטת בני היישוב בחקלאות ושמירת גרעין של בני היישוב הפעילים בחקלאות, צביון היישוב וזיקתו לחקלאות. החלופה תהיה רצויה ומקובלת על המגזר החקלאי, אך מבחינה מנהלית מדובר בכלים חדשים, שייתכן שייתקלו בהתנגדות לנוכח המחשבה המקובלת, לפיה אין צורך בתמיכה פעילה לקידום העברה בין-דורית במשק משפחתי. תיתכן גם ביקורת ציבורית על הסיוע לבנים ממשיכים, שעלול להיתפס כהטבה שאינה מתיישבת עם "צדק חלוקתי". מצד שני, מדובר בכלים שעלותם נמוכה (תמיכה שתאפשר קליטת הבן/בת הממשיכים לעבודה לצד ההורים), אך התועלת שלהם גדולה מאוד.
  3. כלים לליווי רגשי-קהילתי: לכלים מסוג זה יכולה להיות אפקטיביות רבה בעידוד העברה בין-דורית של משק משפחתי. אלו הם כלים שעלותם נמוכה (שעות ייעוץ של מומחים ארגוניים וקהילתיים) ואילו התועלת הצפויה מהם גבוהה. ייתכן שהם יהיו מקובלים יותר על הציבור בהשוואה לתמיכה כלכלית במעבר בין-דורי במשק. הכלים יהיו מקובלים על המגזר החקלאי, אך יש לקחת בחשבון שקידום כלים מסוג זה הוא קשה במיוחד במערכת המנהלית, ש"מעדיפה" קידום כלים כלכליים על פני "כניסה" לחיים של משפחות ולתהליכים המתרחשים בהן.

חלופות לחזוק הנגישות רקע:

  1. העדפת חקלאים חדשים במסלול עיבוד יעיל או בהקצאת קרקעות חדשות: היתרון של חלופה זו הוא הישימות הגבוהה שלה, היות שהמסלול קיים ומאושר בהחלטות רשות מקרקעי ישראל, והכשרה של קרקעות חקלאיות חדשות מתקיימת בהיקפים של כ-6,000 דונם בשנה. יש לטייב את הכלים הללו כדי להפוך אותם לשקופים לחקלאים חדשים. החיסרון הוא שמדובר בחקלאי חדש, שמקים משק חדש לגמרי, כך שהאתגר הוא כפול. ניתן להניח כי בשנים הראשונות תהיה הרווחיות הכלכלית של המשק נמוכה מאוד, וכי חלק מהחקלאים החדשים יתייאשו ולא יתמידו לאורך זמן. כמו כן, חלופה זו אינה תורמת לחקלאים ותיקים או להתיישבות החקלאית, שכן מדובר בקרקעות חדשות, שאינן קשורות ליישובים ותיקים. ייתכן שיישובים ותיקים אף יתנגדו להעדפת חקלאים חדשים במסלול זה, שכן הם יעדיפו לקבל את הקרקעות לעצמם.
  2. קידום שותפויות בין חקלאים ותיקים לחדשים: היתרון של חלופה זו הוא שהחקלאי נקלט במשק קיים ופעיל, ביישוב קיים ויציב ובמסגרת שותפות עם חקלאי ותיק ומנוסה. חלופה זו גם קיימת מבחינה מנהלית (אישור שותפות לפי חוק ההתיישבות), ויש ניסיון בהפעלתה. החיסרון העיקרי הוא שהחקלאי החדש הוא שותף במעמד נחות בהשוואה לבעל הנחלה הוותיק, ולא ברור כיצד הוא עובר למעמד של בעלים של משק חקלאי, כולל זכויות בקרקע. החקלאים החדשים גם אינם נקלטים ביישובים הוותיקים, וגם מבחינה זו התועלת של החלופה קטנה.
  3. הקלות במיסים ובאגרות לחקלאי חדש שרוכש נחלה כחלק ממסלול "קו הזינוק לחקלאות" או לאחר כמה שנים של שותפות עם בעל משק ותיק: היתרונות המרכזיים של חלופה זו הם שהחקלאי נקלט במשק קיים ופעיל וביישוב חקלאי, ויש לו מעמד וזכויות בקרקע. המסלול המוצע מאפשר לחקלאי החדש להתמקצע ולצבור ניסיון כחלק ממסלול ההכשרה, וכן לצבור הון התחלתי שיאפשר לו לרכוש את המשק, תוך מיתון רמת הסיכון. עבור החקלאי הוותיק, חלופה זו מאפשרת יצירת אופק ארוך טווח להשקעות במשק והמשכיות בפעילות המשק, גם כאשר אין לו דור המשך, המעוניין או מסוגל לקחת את ניהול המשק. החסרונות הם שעל אף ההקלות המוצעות, מרבית הנחלות הן עדיין יקרות מאוד ובלתי נגישות כלכלית למרבית החקלאים החדשים (כפועל יוצא של זכויות הבנייה למגורים בנחלות), והמורכבות המנהלית ביצירת כלי רגולטיבי חדש, הנותן הנחות משמעותיות באגרות, עבור נכס (נחלה) שעשוי להוות גם יחידה נדל"נית. גם מבחינה ציבורית עלולה חלופה זו להיתקל בביקורת אם רכישת הנחלות תיתפס כמהלך נדל"ני ולאו דווקא חקלאי.
  4. עידוד קליטת חקלאים חדשים לחברות באגודות חקלאיות במושבים: חלופה זו מאפשרת לחקלאי החדש להיקלט ביישוב ותיק, לקבל קרקע שעובדה בעבר (מתוך "חלקות ג" שבבעלות האגודה), ולקבל תמיכה מחקלאים שכנים, החברים באותה אגודה. מבחינה מנהלית קיים, מצד אחד, הצורך לפתח כלי שיאפשר קליטת חקלאים לאגודות ללא העלות של נחלה; ומצד שני, ברגע שהחקלאי נקלט לחברות באגודה, הוא יכול לקבל קרקע חקלאית מתוך קרקעות האגודה, ללא צורך באישור מיוחד מצד הממונה על חוק ההתיישבות. יש כאן הקלה מנהלית משמעותית. פתיחת אגודות המושבים לקליטת חקלאים חדשים צפויה להיתפס כמהלך נכון מבחינת דעת הקהל הציבורית, אך עלולה להיתקל בהתנגדות חברי האגודות הוותיקים, במיוחד באגודות מבוססות בעלות נכסים כלכליים. במושבים פחות מבוססים עשויה קליטה של חקלאים חדשים לתרום לאגודה, ליישוב ולחקלאים הוותיקים בהוספת "דם חדש", שיכול להוביל לתהליכי צמיחה חשובים.
  5. קביעת מכסה של משקים שיועברו לחקלאים חדשים, במסגרת תהליכי תוספת נחלות, יכולה גם היא להניע תהליכים של צמיחה והתחדשות ביישובים ותיקים. מבחינה מנהלית, הכלי של תוספת נחלות קיים, אך עושים בו שימוש במקומות מעטים בלבד לאור מיעוט הקרקע החקלאית שניתן להוסיף ליישובים. כלומר, כלי זה אינו יכול לייצר מספר רב של משקים חדשים, שיתרום משמעותית לחקלאות. בפועל, במקרים רבים, הנחלות החדשות נשמרות לבני היישוב. כלומר, כלי המחייב הקצאה של נחלות חדשות לחקלאים חדשים עלול להיתקל בהתנגדות מצד בני המגזר החקלאי.
  6. ייצור אפשרויות תעסוקה חקלאית עבור תושבי יישובים עירוניים, בעיקר בפריפריה, יכולה להביא לקליטת חקלאים חדשים וליצירת מקורות פרנסה ביישובים עירוניים מרוחקים. גם כלי זה נמצא בשימוש, אך במשורה ובמקרים פרטניים בלבד (למשל בירוחם או במצפה רמון). התועלת של חלופה זו מוגבלת, שכן מדובר בחקלאים חדשים, המקבלים קרקע חדשה, ללא תמיכה מצד חקלאים ותיקים או יישוב חקלאי ותיק. לא בטוח עד כמה יכול חקלאי חדש לשרוד בתנאים המאתגרים הללו.

 

פרק 4: מה כדאי לעשות?

4.1 המדיניות המומלצת

המדיניות המומלצת מורכבת מקידום כלי מדיניות בארבעת התחומים שזיהינו כמשפיעים על כניסת דור חדש לחקלאות: הכשרה מקצועית והשמה, השקעות הון בהקמת משק ובחידוש משק קיים, תמיכה בהעברה בין-דורית של משק משפחתי והנגישות לקרקע.

בנוגע להכשרה מקצועית והשמה, החלופה המומלצת היא הקמת תוכנית "קו הזינוק לחקלאות", שתתכלל את ארבעת שלבי הכשרתו של החקלאי: לימודים, התמחות מעשית, השמה במשק וליווי בשנים הראשונות. כלי מדיניות שונים (סיוע בהשקעות, הנגשת קרקע ועוד) ישולבו במסלול זה במועד שבו החקלאי החדש מסיים את לימודיו והתמחותו ומקים משק משל עצמו. בנוסף להקמת מסלול הכשרה מתכלל, יש צורך לשפר את ההכשרה המקצועית הקיימת בחקלאות (באמצעות הוספת מרכז לימוד מעשי בדרום הארץ; מערך התמחות במשקים; תכנים עסקיים לתוכנית הלימודים וכו'), כך שחקלאים חדשים יוכלו לקבל הכשרה ברמה גבוהה, כחלק ממסלול מתכלל או בקורסים או מסלולי התמחות פרטניים. קשירה בין שלבי ההכשרה החקלאית לכדי מסלול אחד תאפשר למקסם את התועלות ולוודא כי אדם שרכש השכלה חקלאית אכן יוכל להקים ולהפעיל משק משגשג, ולא "ייפול בדרך" בשל הקשיים לעבור משלב אחד לשלב הבא. תוכנית  יוקרתית גם תשפר את הדימוי של המקצוע ואת איכות העוסקים בו. מצד שני, ייתכן כי יש קושי לקדם תוכנית מלאה כזו, ובמיוחד לקשור אליה הטבות בתחום השגת קרקע להקמת משק או מענקים להשקעה במשק, ולכן בשלב ראשון ניתן להתרכז בשיפור רכיבים נבחרים בהכשרה החקלאית, שלאחר מכן ייקשרו לתוכנית שלמה.

באשר לרמת ההשכלה החקלאית שנדרש לקדם, מוצע לקדם את כל רמות ההשכלה החקלאית במקביל: מסלולים אקדמיים, מסלול טכנאי/הנדסאי, הכשרה מקצועית, קורסים מקצועיים לא-אקדמיים ולימודי חקלאות בבתי ספר תיכוניים, במיוחד במועצות אזוריות. סוגים שונים של השכלה מתאימים לאוכלוסיות שונות של חקלאים חדשים. חקלאים שהם בנים ממשיכים, כאלה שגדלו במשק חקלאי או שרכשו משק ועוסקים בחקלאות, יתקשו להקדיש זמן ללימודים אקדמיים במסלול מלא. עבורם יש לקיים קורסים מקצועיים קצרים וממוקדים, היכולים, במצטבר ולאורך זמן, להיות שווי-ערך להשכלה אקדמית מלאה. חקלאים חדשים שלא גדלו במגזר החקלאי ואינם עובדים בחקלאות יפיקו תועלת רבה ממסלול לימודים אקדמי המתמשך לאורך כמה שנים ומאפשר השכלה בסיסית ורחבה בתחום. מוצע כי חלק ממסלולי ההכשרה יתקיימו במשקים החקלאיים עצמם או בחוות של המו"פים החקלאיים האזוריים. על מנת לממש את כל מסלולי ההדרכה, יש לפתח את מערך ההדרכה החקלאית עצמו (שה"מ), כך שיהיו אנשי מקצוע שיוכלו להדריך את החקלאים החדשים.

בנוגע לתמיכה בהשקעות, החלופה הנבחרת היא מיסוד תוכנית הלוואות ומענקים קבועה לחקלאים חדשים, תוך התאמת תנאי הסף לצרכים החקלאיים, וליווי התוכנית בהקמת רשת "מרכזי טיפוח חקלאות", שינגישו מידע ויסייעו לחקלאים להגיש בקשות לסיוע (שתי החלופות קיבלו ציון זהה). מתן הלוואות ומענקים לחקלאים חדשים משרת את היעד הציבורי של מודרניזציה והעלאת הפריון ורמת הטכנולוגיה בחקלאות, תוך העדפת מתן תמיכה לאנשים צעירים, ששנות הפריון העיקריות עוד לפניהם. יתרון נוסף הוא עידוד דור ההורים להעביר את המשק לדור הממשיך, כדרך לקבלת הלוואה ומענק במסלול מועדף. הנגשת המידע וסיוע לחקלאים בהגשת בקשות הם הכרחיים, שכן כיום החקלאים אינם מנצלים את תוכנית ההלוואות הקיימת ואינם פנויים להתמודד עם המורכבות הבירוקרטית של הגשת בקשות סיוע.

באשר לעידוד העברה בין-דורית של משק משפחתי, החלופה של קידום כלים רגשיים קיבלה את הציון הגבוה ביותר, אך יש לקדם אותה בשילוב עם תמיכה כלכלית. מדובר בכלים שעלותם הציבורית קטנה, אך התועלת הצפויה מהם גבוהה, שכן הם ימנעו תקופת מעבר ממושכת, שבה צפויה דעיכה בפריון המשקים, שלה השלכות כלכליות והשלכות בהיבטי בטחון מזון למשק כולו. מוצע לפתח תוכנית שתאפשר למדריכים מקצועיים לסייע למשפחות חקלאיות בהעברה בין-דורית. מדריכים אלו ימפו את הבעיות והצרכים של כל פרט במשפחה, ויסייעו בייעוץ ובהכוונה נכונה להורים בהעברת הנחלה לדור הממשיך. המדריכים יהיו בעלי ידע בהיבט הכלכלי של ההורשה, הבטחת הכנסת ההורים בערוב ימיהם והפיצוי שיינתן לאחים/אחיות שלא יקבלו את המשק.

בנוגע להנגשת קרקע חקלאית, נבחנו שש חלופות לחיזוק האפשרות של חקלאי חדש, שאינו בן/בת ממשיכים, לקבל קרקע חקלאית להקמת המשק. לכולן יתרונות וחסרונות. נמצאו שתי חלופות מומלצות: הקלות לחקלאי חדש ברכישת נחלה כחלק ממסלול "קו הזינוק לחקלאות", ועידוד קליטת חקלאים חדשים לחברות באגודות מושבים. היתרון המרכזי של שתי החלופות הללו הוא קליטת החקלאים החדשים ליישובים ותיקים ולמשקים קיימים, כך שהחקלאים החדשים יוכלו להישען על תשתיות חקלאיות קיימות במשק מתפקד ועל תמיכת עמיתים מהיישוב הוותיק. עם זאת, יש לחלופות הללו חסמים מוסדיים משמעותיים, ומסלולים אחרים, למשל העדפת חקלאי חדש בהקצאת קרקע בדרך של חוזה "עיבוד יעיל", הם פשוטים יותר מבחינה מוסדית. מכיוון שמשאבי הקרקע החקלאית בישראל מוגבלים מאוד, והשגת קרקע לחקלאי חדש היא מגבלה משמעותית ביותר, מומלץ בנושא זה להתקדם בכל הערוצים במקביל.

תחומי התערבות מסוימים רלוונטיים יותר לאוכלוסיות מסוימות של חקלאים חדשים. לדוגמה, עבור בן/בת ממשיכים במשקים משפחתיים חשובים במיוחד כלים להשקעה בחידוש המשקים ולעידוד העברה בין-דורית; עבור חקלאים חדשים בקיבוצים חשובים בעיקר כלים של הכשרה מקצועית, תכנון ובניית קריירה בענף; ועבור חקלאים חדשים במשקים משפחתיים, שאינם בן/בת ממשיכים, חשובים בעיקר כלים של הנגשת קרקעות חקלאיות. לכן, יש "לתפור חליפה" עבור כל אוכלוסייה של חקלאים חדשים, תוך הכרה בצרכים השונים ומבלי לוותר על אף קבוצה. המחסור בחקלאים חדשים הוא גדול מאוד, ולכן יש לפעול מול כל האוכלוסיות הרלוונטיות של חקלאים חדשים. איור 9 מציג את המדיניות המומלצת.

: דור חקלאי חדש – המדיניות המומלצת

4.2 תכלול כלי הסיוע לחקלאים חדשים

חשוב ביותר לייצר מסגרות מתכללות של כלי התמיכה בדור חדש בחקלאות. בחלק מהתחומים שבהם נדרשת התערבות ישנם כיום כלים מתאימים, שמאפשרים לקדם את הדור החדש, אבל הם מבוזרים, נמצאים כל אחד במשרד ממשלתי אחר או רשות ציבורית אחרת ואינם שקופים או פשוטים. אדם צעיר המעוניין להיות חקלאי מתקשה להשיג מידע ולהתמודד מול הרשויות השונות.

מוצע לייצר מסגרות מתכללות, שיהוו one stop shop לחקלאי חדש. להלן אפשרויות למסגרות מעין אלה:

  • תוכנית "קו הזינוק לחקלאות", הכוללת השכלה, התמחות מקצועית, הטבות להשגת קרקע חקלאית והשקעות בהקמת המשק וליווי בשנים הראשונות להפעלת המשק, עד להתייצבות כלכלית.
  • "פורטל לחקלאי החדש", אתר אינטרנט שבו מרוכז מידע על כל התמיכות וערוצי הסיוע הקיימים ועל הדרך לגשת אליהם.
  • מרכזי טיפוח יזמות והשקעות בחקלאות בפריסה ארצית, שיוכלו לתת מידע ולסייע לחקלאים חדשים להגיש בקשות בכל מסלולי הסיוע הקיימים. ייתכן שמרכזים אלה הם  שיפעילו את ה"פורטל לחקלאי החדש".
  • ארגון של חקלאים צעירים, בחסותה של התאחדות חקלאי ישראל או של ארגון חברה אזרחית אחר. הארגון יהווה רשת חברתית לחקלאים חדשים וייצג את האינטרסים שלהם מול קובעי המדיניות.
  • פעילות המועצות האזוריות, דרך הוועדות החקלאיות. למועצות האזוריות יכולות להיות תרומות ייחודיות לקידום הדור החקלאי החדש, למשל בריכוז אנשי מקצוע מתחום הקהילה, החינוך הבלתי פורמלי, הקליטה ועוד. המנגנון המתכלל יכול להיות הוועדה החקלאית, הקיימת במועצות אזוריות רבות. יש לחזק ועדות אלה לצורך ביצוע המשימות הנדרשות בהקשר זה.
  • מיסוד קשר ארוך טווח בין תהליכי הקמת יישובים חקלאיים חדשים (כגון התהליכים הקיימים בעשור האחרון בפתחת ניצנה) או תוספת נחלות חקלאיות (תהליכים הקיימים בגולן ובערבה) להכשרה החקלאית, כך שהנקלטים יוכלו לקבל תוכניות הכשרה כחלק מהמעטפת התומכת בהקמת היישוב וקליטה בחקלאות. לחלופין, חלק מהנקלטים יהיו מתוך האנשים שעברו הכשרה חקלאית במסגרת תוכנית "קו הזינוק".

יש ללוות את יישום כלי המדיניות לעידוד הדור החדש בחקלאות באיסוף מידע, הערכה והתאמה לאורך זמן. יש לאסוף מידע מקיף על מאפייני החקלאים ועל מגמות בחילופי הדורות בחקלאות כפועל יוצא של הכלים שייושמו לעידוד הדור החדש. יש לבצע הערכה תקופתית של הכלים השונים, כולל התייעצות ושיתוף ציבור החקלאים החדשים והחקלאים בכלל, ולעדכן את התוכניות בהתאמה לממצאים. תהליכים אלה יאפשרו לשפר את האפקטיביות של הפעולות ולהשיג את יעדי החקלאות הישראלית בשיפור אספקת המזון, הבטחת בטחון מזון, התיישבות, שמירת שטחים פתוחים וערכי מורשת ועוד.

סיכום

האתגר שעמו התמודד הנייר הנוכחי הוא הקושי בכניסת דור חדש של חקלאים, דבר המביא לירידה במספר החקלאים הפעילים ולעלייה בגיל הממוצע של החקלאים בישראל. זו בעיה מהותית, שכן "אין חקלאות ללא חקלאים", והיא משפיעה על בטחון המזון בישראל, ההתיישבות בפריפריה (שבה החקלאות היא מקור פרנסה חשוב), פריון החקלאות, התחרותיות התלויה בקיום מספר גדול של יחידות ייצור חקלאיות ועוד.

מצאנו שעל מנת להשיג את מטרות החקלאות הישראלית ולפתח את הענף על פי יעדים לאומיים נדרשים יש לקלוט 750-425 חקלאים חדשים מדי שנה. זיהינו ארבעה תחומים עיקריים שיכולים להוות מנוף לקליטת דור חקלאי חדש – ההכשרה החקלאית וההשמה, השקעות ההון הנדרשות להקמת משק או לחידוש משק קיים, תמיכה קהילתית בהעברה בין-דורית של משקים משפחתיים וחיזוק הנגישות לקרקע חקלאית – ובחנו את החלופות אפשריות בכל תחום.

החלופה המומלצת מורכבת מהקמת תוכנית "קו הזינוק לחקלאות", שתתכלל את ההכשרה החקלאית ותהליך ההשמה; מיסוד קבוע של הלוואות ומענקים בתנאים מועדפים לחקלאים חדשים; קידום כלים כלכליים וקהילתיים רגשיים להעברת משקים משפחתיים לדור ההמשך בעודו צעיר יחסית; וקידום מגוון מסלולים שיאפשרו לחקלאי חדש לקבל קרקע להקמת משק: העדפה בהקצאת קרקעות במסלול "עיבוד יעיל", קידום פרו-אקטיבי של שותפויות בין חקלאים ותיקים לחדשים, קליטת חקלאים חדשים לאגודות ותיקות במושבים ועוד. החלופה המומלצת מורכבת מכלים בעלי עלות נמוכה יחסית, תועלת גבוהה ואפקטיביות בהשגת המטרה של קידום הדור החדש בחקלאות, ומותאמים למערך הרגולטיבי הקיים ולעמדות הציבוריות המקובלות במגזר החקלאי.

מוצע לקדם קבלת החלטת ממשלה, שמעגנת את המשימה הלאומית הזאת באופן רשמי,  מעניקה סמכויות לכוח משימה לאומי לקידום הדור החקלאי החדש (מנהלת לאומית שתמוקם במשרד החקלאות) ומקצה תקציבים בהתאם.

על מנת לקדם קליטת 750-425 חקלאים חדשים מדי שנה, יש לקדם פעולות בטווח המיידי, בטווח הקצר ובטווח הבינוני. להלן הצעתנו לקידום הפעולות לפי סדר העדיפויות הבא: בטווח המיידי מוצע לקדם פעולות הדורשות תקציבים קטנים יחסית או שניתן לקדמן בתוך הסקטור החקלאי, ללא מעורבות אינטנסיבית של המדינה; בטווח הקצר מוצע לקדם פעולות שמורכב יותר לקדמן מבחינה מנהלית; ובטווח הבינוני –  פעולות שלביצוען נדרש תקציב משמעותי או  שינוי רגולטיבי משמעותי.

פעולות לקידום בטווח המיידי

  • יצירת "פורטל לחקלאי החדש" אתר אינטרנט שבו מרוכז מידע על כל התמיכות וערוצי הסיוע הקיימים ועל הדרך לגשת אליהם.
  • הגדלת המודעות לתוכנית ההלוואות בערבות המדינה הניתנת במשרד הכלכלה, בחינת הסיבות למימושה הנמוך והתאמתה לצורכי החקלאים.  
  • קידום פרו-אקטיבי של מימוש שותפויות בין חקלאים ותיקים לחקלאים חדשים, למשל באמצעות פיתוח מאגר מידע של חקלאים ותיקים המחפשים שותפים והנגשתו לחקלאים חדשים (למשל במסגרות ההכשרה).
  • מיסוד רגולטיבי של העדפת חקלאים חדשים בהקצאת קרקע חקלאית "חדשה" או ב"חוזה עיבוד יעיל" בקרקעות זמניות.
  • הקמת ארגון של חקלאים חדשים, כרשת עמיתים, המקדמת כלים לתמיכה בדור החקלאים החדש.
  • יצירת מסלול מתכלל לקריירה בחקלאות עבור בני קיבוץ או חברי קיבוץ חדשים, המעוניינים לעבוד בענפי החקלאות בקיבוץ ולנהל אותם. בניית מסלול קריירה וקידום  ומתן הטבות (בשכר, ברכישת בית המגורים וכו').
  • הקמת תוכנית מובנית להתמחות מעשית בחקלאות, הכוללת עבודה במשקים חקלאיים שייבחרו כחונכים (4-3 ימים בשבוע) ולימודים משלימים (2-1 ימים בשבוע). ניתן להתבסס על חלק מהתשתיות הקיימות בתוכנית המשתלמים הזרים בחקלאות. 
  • הקמת מערך מלווה של העברה בין-דורית של משקים חקלאיים, כחלק משירותי הקהילה או הוועדה החקלאית במועצה האזורית. איתור אקטיבי של משקים רלוונטיים וליווי יצירת "אמנה" בין בן/בת ממשיכים להוריהם, הכוללת הגדרת חזון למשק, התחייבויות ותועלות לשני הצדדים.

פעולות לקידום בטווח הקצר

  • הקמת מרכז הכשרה מעשית בחקלאות באחד מהמוסדות בדרום הארץ (מכון ערבה, מדרשת שדה בוקר, מכללת ספיר וכו'). המרכז יעביר קורסים מעשיים במקצועות החקלאות: קורסים בודדים, קורס הכשרה מקיף דוגמת "עתידים לחקלאות" ו/או לימודי הנדסאי/טכנאי חקלאות.
  • יצירת תמיכות מטעם המדינה לבן/בת ממשיכים, שיאפשרו קליטתם לעבודה במשק בצד ההורים, ייתכן כנגזרת של תוכנית ההתמחות לחקלאים חדשים.
  • יצירת מסלול חונכות מובנה חקלאי ותיק-חקלאי חדש בשנים הראשונות להקמת משק חקלאי חדש.
  • יצירת מסלול מובנה להשמת חקלאים חדשים במשקים. ריכוז מאגרי מידע על משקים וקרקעות חקלאיות זמינות לחקלאים חדשים והשמת בוגרי ההכשרה במשקים הללו.
  • ייסוד תוכנית "קו הזינוק לחקלאות", שתתכלל את כל שלבי ההכשרה וההשמה של חקלאי חדש.
  • יצירת מסלול לקליטת חקלאים חדשים לחברות באגודות במושבים, תוך מתן אפשרות לשימוש בקרקע חקלאית.

פעולות לקידום בטווח הבינוני

  • מיסוד תוכנית מענקים קבועה לחקלאים צעירים, כולל בן/בת ממשיכים במשק קיים, וקביעת תנאי סף והיקפי מענק שיאפשרו לקלוט 750 חקלאים חדשים בשנה. מיסוד תוכנית להפיכת חלק מההלוואות בערבות המדינה למענק לאחר התמדה של שנים מספר במשק ולהטבות מס לחקלאים חדשים.
  • שינוי רגולטיבי שיאפשר לחקלאים חדשים שעברו מסלול הכשרה מובנה ("קו הזינוק לחקלאות") לרכוש נחלה בתנאים מיטביים, הדומים לתנאים של בן/בת ממשיכים (דחיית תשלום אגרות והיטלים).
  • הקמת מרכזי טיפוח חקלאות, המיועדים בעיקר לחקלאים צעירים, בפריסה ארצית.

מבחינת הגוף האחראי על היישום, מוצע לקדם את הכלים השונים באמצעות כוח משימה לאומי במשרד החקלאות, שיפעל בשותפות מלאה עם ארגוני חברה אזרחית. בנוסף למשרד החקלאות, שיתכלל את המהלך, הרשויות הממשלתיות שיש לרתום לקידום המהלך הן:

  • רשות מקרקעי ישראל – לקידום מסלולי הקצאת קרקעות חקלאיות לחקלאים חדשים.
  • משרד הכלכלה והתעשייה – לקידום הלוואות ומענקים לחקלאים חדשים, הכשרות מקצועיות ומערך טיפוח יזמות חקלאית, יחד עם משרד החקלאות.
  • משרד האוצר – לקידום מענקים והלוואות לחקלאים חדשים.

פעולות נוספות נדרשות

יש לרתום את המועצות האזוריות לקידום מרכזי טיפוח יזמות חקלאית, תוכניות תמיכה קהילתית בהעברה בין-דורית של משקים משפחתיים וקליטת חקלאים חדשים ביישובים.

אשר לארגוני חברה אזרחית, בעולם פעילים ארגונים לא ממשלתיים רבים בקידום הדור החקלאי החדש. בישראל פועלים כ-12 ארגוני התנדבות שונים בהכשרה לחקלאות והתיישבות, ומוצע לרתום אותם לקידום חלק מהכלים המוצעים, במיוחד בהיבטים של הכשרה, השמה וליווי קהילתי להעברה בין-דורית של משקים משפחתיים, קליטת חקלאים חדשים ביישובים חקלאיים או באגודות חקלאיות, ויצירת רשתות חברתיות בין חקלאים חדשים, לתמיכה מקצועית ונפשית.

בנוסף לכסף ציבורי, ניתן לרתום למהלך גם קרנות ותורמים, למשל לתמיכה בתוכנית "קו הזינוק לחקלאות", כפי שקיים בתוכניות אחרות בישראל.

קידום הצעדים המוצעים בנייר הנוכחי יביא להתחדשות רחבה של החקלאות והחקלאים בישראל, ויתרום להתפתחותו של ענף החקלאות כענף משגשג, הנהנה מכוח אדם איכותי וצעיר וממשקים בעלי פריון גבוה ורמה טכנולוגית פורצת דרך, שיוכלו לממש את מגוון התועלות של החקלאות לחברה הישראלית, לשנים רבות קדימה.

לוח זמנים מוצע ליישום כלי המדיניות - הטווח המידי

: לוח זמנים מוצע ליישום כלי המדיניות – לטווח הקצר, 2024-2023

לוח זמנים מוצע ליישום כלי המדיניות – לטווח הבינוני, 2026-2025

נספחים

נספח 1: מספר חקלאים נדרשים לפי צורכי בטחון המזון של ישראל

אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב גבוה של כ-2% בשנה, וכדי לספק לה מזון באופן יציב ובר-קיימא יש להגדיל את הייצור החקלאי הישראלי. הגדלת הייצור כוללת, בין היתר, הגדלת הפריון של שטחים חקלאיים קיימים באמצעים טכנולוגיים; הגדלת השטחים החקלאיים המעובדים; והגדלת מספר המשקים בחקלאות הצמחית ובגידול בעלי חיים. מכאן נובע הצורך להגדיל את מספר החקלאים בישראל.

בעבודה שנערכה עבור משרד החקלאות ב-2021 נמצא, כי לשם מתן מענה לצורכי בטחון המזון של תושבי ישראל בשנת 2050, יהיה צורך בכ-5.7 מיליון דונם קרקע חקלאית מעובדת, כלומר, כ-1.5 מיליון דונם בנוסף לקיים כיום (4.2 מיליון דונם). שטח הקרקע הנדרש חושב ביחס לקבוצות מזון שונות מהצומח (תפוחי אדמה ועמילנים; פירות; ירקות; מספוא לענף החלב; צמחים עתירי חלבון כגון קטניות ואגוזים; דגנים; ושמנים מהצומח). בהתייחס לערכים הכלכליים השונים של קבוצות המזון הללו יכולה הקרקע החקלאית העתידית לפרנס כ-20,000 משפחות חקלאיות, בהתאם להכנסה הממוצעת למשק בית בישראל (או לתת כ-37,000 משכורות לחקלאים מנהלי המשקים, בהתאם למשכורת הממוצעת בישראל, וזאת בהנחה שרק אחד מבני הזוג עובד בחקלאות). בהנחה שכשליש מהקרקע החקלאית תהיה בקיבוצים (לפי השיעור כיום), מדובר על כ-13,500 משקים חקלאיים-משפחתיים שיעסקו בגידולי צומח.

ייתכן שיהיה קושי להגדיל את הקרקע החקלאית המעובדת בישראל. אם ניתן יהיה להגדיל את הקרקע החקלאית בכ-1.2 מיליון דונם (כ-80% ממה שנדרש לטובת בטחון מזון), ניתן יהיה לפרנס כ-12,800 משפחות חקלאיות העוסקות בגידולים צמחיים. אם ניתן יהיה להגדיל את הקרקע החקלאית המעובדת בישראל בכמיליון דונם בלבד (כ-60% ממה שנדרש לטובת בטחון מזון), ניתן יהיה לפרנס באופן מלא כ-12,200 משפחות חקלאיות העוסקות בגידולים צמחיים.

באשר לענפי בעלי החיים: כיום ישנם כ-4,800 משקים משפחתיים העוסקים בגידול בעלי חיים. בהנחה שיש צורך להגדיל את הייצור ואת מספר המשקים בהתאם לשיעור גידול האוכלוסייה הצפוי עד שנת 2050 (כ-75%, לפי הערכות הלמ"ס), יהיה צורך בשנה זו בכ-8,400 משקים חקלאיים העוסקים בגידול בעלי חיים. אם משקי בעלי החיים יהיו גדולים יותר בעתיד בהשוואה למצב הקיים, כך שהצורך במשקים משפחתיים יהיה נמוך בכ-10%, בשנת 2050 יהיה צורך בכ-7,600 משקים משפחתיים העוסקים בגידול בעלי חיים. אם הצורך יהיה נמוך בכ-20%, בשנת 2050 יהיה צורך בכ-7,000 משקים משפחתיים העוסקים בגידול בעלי חיים.

לפי חישוב זה, בשנת 2050 יידרשו 21,900-19,200  משקים המשפחתיים המגדלים גידולים צמחיים ובעלי חיים.

נספח 2: תוכניות, ארגונים ודרכי סיוע לדור חקלאי חדש בארה"ב

נספח 2

 

Printer Friendly, PDF & Email