1.1 אפיון הסוגיה
חילופי הדורות בחקלאות בישראל
אחד האתגרים המרכזיים של החקלאות הישראלית הוא מספרם הקטן והולך של החקלאים והמחסור בדור חקלאי חדש. ב-30 השנים האחרונות פחת מספר החקלאים בישראל באופן דרסטי, וכיום הוא הנמוך ביותר במדינות ה-OECD, כאחוז אחד בלבד מסך כל המועסקים במדינה. החקלאים הישראלים הם מבוגרים (בני 59 בממוצע), ורבים מהם על סף פרישה. מספר החקלאים החדשים, הממשיכים משקים קיימים או מקימים משקים חדשים, קטן ואינו עונה על התחלופה הנדרשת לשמירה על מספר העוסקים בענף (ראו נתונים בהמשך הפרק).
בנוסף למחסור בחקלאים להתחדשות המשקים, נציגי המגזר החקלאי, שרואיינו כחלק מהכנת הנייר הנוכחי, מצביעים על מחסור באנשי מקצוע בחקלאות, שיכולים לעבוד ולנהל את ענפי החקלאות של קיבוצים או תאגידים חקלאיים. חלק מהצעירים שמשלימים הכשרה אקדמית בחקלאות מעדיפים לעבוד במחקר או בחברות אגריטק, ולעיתים במדינות אחרות בעולם, ולאו דווקא לעסוק בפועל בחקלאות, בעיבוד האדמה ובייצור מזון. אחת הסיבות לכך היא רמות הסיכון הגבוהות, השכר הנמוך והרווחיות הנמוכה, המאפיינים כיום את העבודה החקלאית
ב-70 השנים האחרונות חלו בחקלאות הישראלית, כמו גם בזו העולמית, התייעלות מרשימה וצמיחה חדה בתפוקה ליחידת שטח. המשמעות של הישג אדיר זה היא, בין השאר, שנדרשים פחות ופחות חקלאים, ובפרט פחות פועלים חקלאיים לא מיומנים, לצורך ייצור אותה כמות של מזון. עם זאת, נשאלת השאלה, האם אין רף מינימום למספר החקלאים, אשר מתחתיו תלך החקלאות ותיעלם יחד עם העוסקים בה? אין חקלאות ללא חקלאים; הכנסת דור חדש לחקלאות היא אתגר אסטרטגי, וזאת בפרט לאור גילם המבוגר של החקלאים בישראל. כבר כיום נפגעות תשתיות ייצור המזון ארוכות הטווח של מדינת ישראל, מכיוון שחקלאים מבוגרים, ללא אופק של דור המשך או דור חדש, מתקשים לערוך השקעות או להטמיע טכנולוגיות חדשניות, אשר יבטיחו את המשך פעילותם המיטבית של משקיהם מעבר לטווח הקצר.
החקלאות מורכבת ממעגלים של דורות חקלאיים: הדור הוותיק, דור הביניים והדור החדש. הנייר הנוכחי מתמקד בדור החקלאי החדש, אך חשוב לזכור שאין להזניח גם את המעגלים האחרים, הפועלים ככוחות שלובים לחיזוק החקלאות. בכלי המדיניות ובחלופות השונות שנציג, נשאף לקידום תועלות גם לדור הוותיק, כך שגם החקלאים הוותיקים ירוויחו מכניסתם של חקלאים חדשים.
בעיית הדור החדש בחקלאות קיימת במדינות רבות ברחבי העולם והיא אתגר הולך ומחריף. אם בעבר עסקו תושבי המגזר הכפרי בחקלאות באין ברירה, לאור מיעוט אפשרויות הפרנסה האחרות, כיום החקלאות היא רק אחת מבין חלופות פרנסה רבות העומדות בפני הדור הצעיר, והיא לא תמיד עומדת בתחרות מול פרנסות אטרקטיביות אחרות. במדינות רבות בעולם המפותח מיישמים כלים לעידוד ולליווי כניסתם של חקלאים חדשים למקצוע כדרך לשמור על קיימות הענף לאורך זמן. גם בישראל קיימים כלים לעידוד הדור החדש, אך, כפי שנראה בנייר הנוכחי, הם אינם אפקטיביים דיים לנוכח חסמי הכניסה, שחלק משמעותי מהם נובע ממדיניות ממשלתית, שניתן וצריך לשנות.
דור המשך קיים בדרך כלל במשקים המצליחים כלכלית, או בכאלה העוברים מודרניזציה, מיכון והטמעת טכנולוגיות. יש כאן מעגל קסמים: אם המשק הוא חלש, לא יהיה בו דור המשך; העובדה שאין דור המשך מחלישה את המשק עוד יותר, כי עבור החקלאי הוותיק אין טעם לעשות השקעות ארוכות טווח; כך המשק שוקע עוד יותר, והמוטיבציה לאחד הצאצאים להיכנס אליו כמנהל עתידי קטנה עוד יותר. לעומת זאת, הצפי לקיומו של דור המשך במשק מחזק את המוטיבציה לפתח, להצמיח ולהשקיע במשק לאורך זמן, אך בו-בזמן הרווחיות הכלכלית היא תנאי בסיס לקיומו של דור המשך. מה יכולים לעשות המשקים החלשים יותר? האם דינם להיעלם? בנייר זה נבחן כלי מדיניות שונים וחלופות שונות, במטרה לבסס לאורך זמן את התחדשות הדורות בחקלאות.
האינטרס הציבורי בדור חדש בחקלאות
האינטרס הציבורי הוא שמירה על החקלאות הישראלית כאחד מעמודי התווך לאספקת מזון ולבטחון מזון; פיתוח אגריטק, חקלאות עתירת ידע, יעילה ומתוחכמת; יצירת קשרים בינלאומיים ענפים בזכות יצוא טכנולוגיות חקלאיות; קידום ההתיישבות בפריפריה, שמירה על שטחים פתוחים ומגוון התועלות הנלוות של החקלאות והמגזר החקלאי. מדיניות של חקלאות בת-קיימא היא מדיניות ארוכת טווח, השואפת להתחדשות ולצמיחה חקלאית לאורך זמן.
החקלאים מהווים אחד מגורמי הייצור של החקלאות, הון אנושי שבלעדיו לא יתקיים הענף. ללא התחדשות בין-דורית וצמיחתו של דור חדש של חקלאים עצמאים ויציבים, מספר החקלאים ילך ויקטן והחקלאות עלולה להצטמצם. גם אם נצליח להגיע למצב שבו היקף השטחים החקלאיים המעובדים לא יקטן, המשמעות של הירידה במספר החקלאים היא אובדן של משקים משפחתיים קטנים, על מכלול יתרונותיהם היחסיים: גידולים אינטנסיביים, שחלקם גידולי בסיס בסל המזון הישראלי ואחרים גידולי נישה התורמים למגוון באספקת המזון; שימוש בטכנולוגיה חקלאית מתקדמת ו"אתרי ניסוי" לאגריטק בשל הצורך לקדם את הפריון ליחידת שטח במשק קטן.
עצם קיומן של יחידות ייצור חקלאיות רבות הוא המפתח לתחרותיות בענף ולמניעת צמיחתם של תאגידים חקלאיים גדולים, המשפיעים לרעה על המחירים לצרכן. כיום, יש בישראל תאגידים גדולים בתחום שיווק המזון. קיומם של משקים משפחתיים קטנים ורבים היא הערובה לכך שהריכוזיות לא תזלוג גם למקטע הייצור של מוצרי מזון. שמירה על שיעור תחלופה סביר בחקלאות, כאשר דור חדש מחליף את החקלאים הפורשים לגמלאות, הכרחית לשמירה על מספר יחידות הייצור החקלאיות.
גם מבחינה כלכלית, האינטרס הציבורי הוא קידום חקלאות חדשנית, עתירת ידע ובעלת פריון גבוה. מטבע הדברים, חקלאות מסוג זה היא עתירת הון ודורשת אופק השקעה ארוך טווח. חקלאים שיש להם בן/בת ממשיכים נוטים להשקיע יותר במשק, ובפרט באמצעי מודרניזציה ואגריטק, וכך נשמרות היעילות והרווחיות הכלכלית גם בשנות החיים המבוגרות של ההורים. לעומת זאת, אוכלוסיית חקלאים מזדקנת, ללא דור המשך, נרתעת מהשקעות בחידוש המשק, שלא ברור מי ירוויח מפירותיהן. ייתכן שהירידה החדה בפריון החקלאי בישראל, שלה אנו עדים בעשור האחרון, קשורה בין היתר להיעדר תחלופה בין-דורית.
סוגיית הדור החדש בחקלאות היא אקוטית כבר כעת. החקלאי המבוגר מתקשה, כבר כיום, בעודו פעיל, להכיל שיקולים ארוכי טווח בפעילותו, כמו הטמעת טכנולוגיות חדשות, מיכון חדש, שדרוג משקי בעלי החיים, נטיעות חדשות, כניסה לענפים חדשים וכדומה. כל זאת מביא, בין היתר, לפגיעה בפריון החקלאי, בכושר הייצור החקלאי העתידי ובבטחון המזון.
בנוסף לכך, לדור החקלאים החדש חשיבות בכל הנוגע להתיישבות הכפרית-חקלאית, במיוחד באזורי פריפריה. באזורים אלה החקלאות היא מקור פרנסה חשוב וחלופות התעסוקה האחרות מצומצמות (ראו טבלה 1).
ככל שיצטמצם מספר החקלאים העצמאים, כך ילכו ויתחזקו מגמות התאגוד בחקלאות הישראלית והמעבר לעיבוד שטחים גדלים והולכים על ידי שכירים, שאין להם זיקת שייכות לקרקע. הקשרים בין אוכלוסיית הכפר לחקלאות ילכו ויתרופפו, ערכי המורשת של החקלאות כחלק מתרבות ואורח חיים ייפגעו, והחקלאות תהפוך מ-agri-culture ל-agri-business. תאגיד חקלאי, הפועל משיקולי רווח בלבד, עלול לצמצם את שטחי העיבוד בפריפריה (שעשויים להיות רווחיים פחות, בשל עלויות הובלת תוצרת או קושי באיתור עובדים), וכך יהיה קשה להבטיח את פיזור החקלאות בכל קצוות הארץ. בצד זאת, תקטן המוטיבציה למגורים ביישובי הפריפריה החקלאיים, שכן יקטן הקשר בין המתיישב לקרקע, וכך גם היכולת להתבסס על החקלאות כמקור פרנסה באזור פריפריאלי, שבו חלופות התעסוקה מצומצמות. ללא קליטה של דור חדש בחקלאות, יהיה קושי לחדש את אוכלוסיית המתיישבים באזורים הללו.
מהו דור חדש בחקלאות?
הדור החדש בחקלאות יוגדר בנייר זה כאנשים שמצטרפים לעבודה בחקלאות, בין אם כבעלים של משק חקלאי עצמאי, חברי קיבוץ או תושבים העובדים בחקלאות, או כשכירים מקצועיים בחקלאות. הדור החדש יהיה מורכב כנראה הן מאנשים שהם בנים ובנות למשפחות חקלאיות והן מכאלה שאין להם רקע משפחתי בחקלאות. אלו הם קהלים בעלי צרכים שונים ומיוחדים. עיקר ההבדל הוא בנגישות לקרקע חקלאית: לבנים ולבנות ממשיכים במשקים חקלאיים קיימים, הנגישות לקרקע פשוטה יחסית; לחקלאים חדשים, שאינם בנים/בנות ממשיכים, הנגישות לקרקע מורכבת מאוד.
מרבית האנשים שאיתם שוחחנו כחלק מהכנת הנייר הנוכחי מזהים את עיקר הבעיה של הדור החדש במושבים. עם זאת, משיחות עם נציגי הקיבוצים עולה, כי גם אצלם יש קושי גדל והולך להביא לכך שבני הקיבוץ יתמקצעו בחקלאות וייקחו על עצמם לנהל את הענפים החקלאיים, וכן קושי למצוא אנשי מקצוע בחקלאות. לתחושת נציגי הקיבוצים, האתגר גדול יותר באזור המרכז, שבו ישנן חלופות פרנסה נרחבות, בהשוואה לאזורי פריפריה, שבהם החקלאות היא ענף כלכלי מרכזי יותר.
בקיבוצים יש רצון להביא לכך שלפחות חלק מהעוסקים בחקלאות המשקית יהיו בני הקיבוץ או חברי הקיבוץ, וזאת במטרה לשמור ולחדד את הזיקה בין היישוב לחקלאות. בקיבוצים שבהם בני היישוב אינם עובדים בחקלאות, הרצון להשקיע בפיתוח ובייעול הענפים קטן יחסית, החקלאות עלולה להיתפס כמטרד, ובני היישוב עלולים להיות מעוניינים להרחיק אותה (למשל להוציא את הרפת ולהעביר אותה לקיבוץ אחר). ראוי לזכור, כי קיבוצים (ומושבים) הם יישובים שהם גם תאגידים כלכליים, שחלק מפעילותם, או עיקר פעילותם, היא חקלאות. במצב שבו מרבית חברי הקיבוץ עובדים מחוץ ליישוב, והחקלאות וענפים כלכליים אחרים של הקיבוץ מנוהלים על ידי שכירים, נוצר נתק בין הקיבוץ כיישוב ובין הקיבוץ כתאגיד כלכלי. מצב זה עומד בסתירה למורשת הקיבוצית, המבוססת על כך שהחברים מרגישים שהפעילות החקלאית והכלכלית היא נכס שלהם, המחובר לקיבוץ ולחבריו, ויש להם אינטרס מהותי בהצלחתו. מדובר על נושא יסודי ובסיסי בזהות ובמורשת ההתיישבותית בישראל, גם אם אין לו בהכרח ביטוי כלכלי ישיר.
בחרנו להשתמש בנייר זה במושג "דור חדש", ולא במושגים המקובלים "דור המשך" או "דור צעיר". המושג "דור המשך" מניח כי הדור החדש מורכב מצאצאים של חקלאים, ואילו בנייר הנוכחי אנחנו שואפים להרחיב את היריעה ולעסוק גם בחקלאים חדשים שלא גדלו במגזר החקלאי. יש לציין כי יש יתרונות לקידום דור ההמשך במשקים: החקלאי הוותיק מרגיש בטוח יותר להשקיע במשקו כאשר יש לו צאצא שימשיך את מפעל חייו ויקבל את המשק כ"עסק פעיל"; ולבן/בת הממשיכים יש ניסיון וידע שנרכש לאורך שנות נעוריהם במשק, מה שמשפר את סיכוייהם לפתח משק מצליח. ניתן להניח כי מרבית החקלאים החדשים יהיו בנים ובנות ממשיכים שגדלו במשקים (כך גם המצב במרבית מדינות העולם. מכירה של משקים חקלאיים היא נדירה, והדור החדש של החקלאים מורכב באופן דומיננטי מבנים ומבנות של החקלאים הוותיקים) . ניתן להניח כי ריכוז מאמצי מדיניות בדור ההמשך הוא המסלול הצפוי להניב את התועלת הגדולה יותר ביחס להשקעה הנדרשת. עם זאת, חשוב לזכור כי בעלי הנחלות מהווים כ-1.2% בלבד ממשקי הבית בישראל (כ-33,000 בעלי נחלות, מתוך כ-2.7 מיליון משקי בית), וייתכן שהסתמכות על קבוצה קטנה זו בלבד לאבטחת העתיד של החקלאות בישראל איננה מדיניות בת-קיימא לטווח הארוך.
המושג "דור צעיר" עלול להתפרש כ"גילנות", מה גם שישנה אוכלוסייה של אנשים מבוגרים יחסית המעוניינים להיכנס לעיסוק בחקלאות, בעיקר כ"חקלאים חוזרים". חשוב לציין, שייתכן שבענף החקלאות יש יתרונות מהותיים לאנשים צעירים. במרבית הענפים ההשקעות הן לטווח ארוך. לדוגמה, מטעים מגיעים בדרך כלל לניבה מלאה של הפירות שש שנים לאחר הנטיעה, והחזר ההשקעה הוא לאחר 15-10 שנים (על פי תחשיבי משרד החקלאות). כלומר, נדרש טווח השקעה ארוך כדי לקצור את הפירות, תרתי משמע. בנוסף, ככל שגיל החקלאי עולה, הנגישות למימון בסקטור העסקי הולכת ונעשית מוגבלת, ואיתה היכולת להשקיע בפיתוח המשק. מחקרים הראו כי רווחיות המשק עולה עם גיל החקלאי עד נקודה מסוימת, ואז מתחילה לרדת, כפועל יוצא של ירידה ביכולתו הפיזית של החקלאי, באופק ההשקעה הצפוי או ביכולתו להטמיע טכנולוגיות חדשות. גם בהיבט זה עדיף כי החקלאים החדשים יהיו בגיל כזה שבו הם טרם מיצו את יכולותיהם לקדם את פריון המשקים.
ניתן לזהות שלוש אוכלוסיות עיקריות של דור חדש בחקלאות:
1) בעלים של משק חקלאי עצמאי – דור חדש במשק קיים: בנים/בנות ממשיכים במשקים משפחתיים ותיקים. במקרה זה החקלאי החדש גדל במשפחה חקלאית, למד והתמקצע בתחום, בין היתר כחלק מניסיונו בעבודה משפחתית. חקלאי ממשיך אינו מתחיל מאפס, המשק המשפחתי כבר מצויד (גם אם בטכנולוגיה פחות עדכנית), מקושר לצינורות שיווק וכו'. גם נגישותו של החקלאי החדש לקרקע מוסדרת, כחלק מהיותו "בן ממשיך" בנחלה (גם במצב זה ישנם אתגרים, כפי שיפורט בהמשך).
2) בעלים של משק חקלאי עצמאי – חקלאי/ת חדשים המקימים משק חקלאי חדש: המשק החדש יכול להיות מוקם בקרקע חקלאית מעובדת או בקרקע חקלאית "חדשה", שלא עובדה בעבר והוכשרה לחקלאות. אוכלוסיית החקלאים החדשים היא המאותגרת ביותר בתנאי הפתיחה, שכן אין לה ניסיון רב שנים בעבודה חקלאית, ובנוסף עליה להקים עסק חדש מאפס, על ההשקעות הכרוכות בכך והצורך בפיתוח צינורות שיווק, קשרים עם ספקים, גיוס עובדים וכו'. גם הנגישות לקרקע לטובת הקמת משק חקלאי חדש מוגבלת מאוד, כפי שיוצג בהמשך.
3) עובדים שכירים מקצועיים כחלק מתאגיד חקלאי: כאן מדובר באנשים שרכשו השכלה חקלאית והתמקצעו בהיבטים שונים של העבודה החקלאית, ונקלטו כשכירים בעבודה חקלאית מקצועית בקיבוצים או בתאגידים חקלאיים. הם אינם מקימים משק חקלאי עצמאי, אלא עובדים כשכירים בעבודה מקצועית או במשרה ניהולית בארגון חקלאי. גם עובדים מקצועיים אלו הם חלק מהדור החדש בחקלאות, וגם בהם מורגש מחסור הולך ומחריף בשנים האחרונות.
כמה חקלאים חדשים צריך?
קביעת יעדים כמותיים מסייעת להכוונת פעולות רגולטיביות ולבדיקה האם המטרות שנקבעו הושגו לאורך זמן. קביעת יעדים בדבר מספר החקלאים החדשים שרצוי ונדרש לקלוט מדי שנה יכולה לסייע לזהות האם הכלים הקיימים נותנים מענה לצרכים, והאם נדרש להרחיב מסגרות הכשרה, מתן תמריצים, שיווק קרקעות חקלאיות וכדומה. יש להתייחס בזהירות לתשובות כמותיות, שכן מגוון הענפים החקלאיים גדול, ויש הבדל בין מספר החקלאים הנדרשים בענפים שונים, באזורי הארץ השונים וכו'. ייתכן שבגידולי נישה או בגידולים מורכבים מבחינה טכנולוגית נדרשים יותר חקלאים בהשוואה לגידולי שדה או למטעים. עם זאת, יש צורך להעמיד יעדים כמותיים ככלי הכוונה למדיניות ומדד המאפשר מעקב אחר הישגים ומגמות לאורך זמן.
ננסה לענות על השאלה "כמה חקלאים חדשים צריך מדי שנה" מכמה כיוונים:
- בהשוואה למקצועות אחרים שבהם נדרשת הכשרה מקצועית:
- רופאים: יש בארץ כ-30,000 רופאים פעילים. מדי שנה עוברים כ-1,200 רופאים חדשים בחינות הסמכה ברפואה, כלומר 4% רופאים חדשים מתוך כלל הרופאים הפעילים.
- אדריכלים: יש בארץ כ-11,000 אדריכלים רשומים, מתוכם כ-6,000 פעילים. מדי שנה נרשמים 400-300 אדריכלים חדשים, שהם כ-6.5% מתוך כלל האדריכלים הפעילים, וכ-3.5% מתוך כלל האדריכלים הרשומים.
- מורים: יש בארץ כ-200,000 מורים. מדי שנה מסיימים תואר בהוראה כ-11,000 איש, כלומר 5.5% מורים חדשים בשנה מתוך כלל המורים הפעילים.
יש לסייג ולומר, כי ישנם גורמים משמעותיים המבחינים בין החקלאות למקצועות הללו. למשל, ההשקעות הנדרשות להקמת משק חקלאי הן גבוהות מאוד, הרבה מעבר לנדרש כדי לעבוד כרופא, אדריכל או מורה (אומנם ההשקעה בהכשרת רופא היא יקרה מאוד, הן במהלך הלימודים והן בהתמחות, אך המדינה נושאת בחלק ממנה). מצד שני, יש קווי דמיון בין רפואה, חינוך וחקלאות. מדובר במקצועות חיוניים (בריאות, חינוך, מזון), שלמדינה יש שליטה משמעותית על העיסוק בהם: ברפואה – דרך מחלקות הלימוד, מערך ההתמחות וכמעסיק העיקרי בתחום; בחינוך – דרך היותה המעסיק העיקרי; ובחקלאות – דרך הבעלות על אמצעי הייצור המרכזיים, קרקע ומים. גם ברפואה, כמו בחקלאות, יש בישראל כיום מחסור מחריף באנשי מקצוע, הנובע מחסמים רגולטיביים (היעדר מחלקות לימוד ומקומות התמחות). לפיכך, יש מן ההיגיון בהשוואה בין המקצועות הללו, על אף השונות והסייגים שיש לקחת בחשבון.
כיום ישנם כ-17,000 משקים חקלאיים בישראל. אם רוצים להגיע בחקלאות למצב הדומה לזה שקיים בענפים מקצועיים אחרים, כגון רופאים, אדריכלים או מורים, צריך להביא לכך שמדי שנה ייכנסו חקלאים חדשים בשיעור של 3.5%-5.5% מכלל החקלאים הפעילים, דהיינו 1,000-600 חקלאים חדשים מדי שנה.
- בדיקה תיאורטית מול הנחות יסוד סבירות: בהנחה שאורכה של קריירה ממוצעת של עובד מקצועי היא כ-40 שנה, ומספר העובדים בכל שנתון שעוסקים בענף מסוים הוא דומה, הרי שבכל שנתון יש בממוצע כ-2.5% מסך העובדים בענף הנבדק (100% לחלק ל-40 שנים). על מנת שהענף לא יקטן לאורך זמן, יש להביא לכך שמדי שנה ייכנסו עובדים חדשים במספר השווה לכל הפחות לכ-2.5% מסך העובדים בענף, וזאת במקביל לפרישתם של כ-2.5% מהעובדים. בענפים צומחים נדרשים מדי שנה יותר עובדים, כלומר למעלה מ-2.5% מסך העובדים הקיימים. לפי שיטה זו, אם מסתפקים בתחלופה מינימלית של 2.5% בלבד בשנה (בהנחה שכל חקלאי שנכנס לתחום יתמיד במשך 40 שנות עבודה, ושהכוונה היא כי הענף רק ישמור על היקפו הנוכחי ולא יגדל), יש להביא לכך שמדי שנה יצטרפו כ-425 חקלאים חדשים.
- בדיקה למול צורכי בטחון המזון והמגמות בגידול האוכלוסייה בישראל: אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב גבוה, וכדי לספק לה מזון באופן יציב ובר-קיימא יש להגדיל את הייצור החקלאי הישראלי. הגדלת הייצור כוללת, בין היתר, הגדלת הפריון של שטחים חקלאיים קיימים, הגדלת השטחים החקלאיים המעובדים, הגדלת מספר המשקים החקלאיים והגדלת מספר החקלאים הפעילים. בעבודה שנערכה עבור משרד החקלאות ב-2021 נמצא, כי לשם מתן מענה לצורכי בטחון המזון של תושבי ישראל בשנת 2050 יהיה צורך בכ-5.7 מיליון דונם קרקע חקלאית מעובדת (וזאת בהשוואה לכ-4.2 מיליון דונם במצב הקיים כיום). בענפי בעלי החיים יש להגדיל את הייצור בכ-75% במהלך 30 השנים הבאות, בהתאם לצפי גידול האוכלוסייה. חישוב מספר החקלאים הנדרשים על מנת לעבד את הקרקע ולגדל בעלי חיים בהיקף הנדרש לטובת בטחון מזון מוצג בפירוט בנספח 1. הבדיקה מראה כי בשנת 2050 יהיה צורך בכ-21,900-19,200 משקים חקלאיים משפחתיים, וזאת בהשוואה לכ-17,200 משקים חקלאיים משפחתיים הקיימים כיום. אם רוצים להגיע לכך שבשנת 2050 יהיו 21,900-19,200 משקים משפחתיים, הנדרשים לספק בטחון מזון לאוכלוסייה הישראלית הגדלה, יש להוסיף מדי שנה 160-60 משקים משפחתיים מעבר לשיעור התחלופה, דהיינו לקלוט 585-485 חקלאים חדשים מדי שנה.
- בדיקה משווה מול הנתונים בארצות הברית ובאיחוד האירופי: בארה"ב, חקלאים מתחת לגיל 35 מהווים 9.4% מכלל החקלאים, כאשר בשנים 2017-2012 חלה עלייה של 2% בשיעור החקלאים הצעירים הודות למדיניות תומכת של הממשלה. באיחוד האירופי, 5.2% מהחקלאים הם מתחת לגיל 35, ומספר החקלאים הצעירים הולך ופוחת, למרות תוכניות סיוע לחקלאים צעירים. לא נמצאו נתונים בדבר מספר החקלאים החדשים הנכנסים לענף החקלאות מדי שנה במדינות אחרות. אם רוצים ששיעור החקלאים הצעירים בישראל ידמה לזה של ארה"ב או האיחוד האירופי, צריכים להיות בישראל 1,600-880 חקלאים מתחת לגיל 35.
סיכום ההערכות בדבר מספר החקלאים החדשים שיש לקלוט מדי שנה מוצג בטבלה 2.
ראוי לציין כי ענף החקלאות מאופיין בהתייעלות מרשימה, כך שהמגמה ארוכת הטווח היא שמספר הולך וקטן של חקלאים מייצר כמות הולכת וגדלה של תוצרת. מצד שני, בעשור האחרון אנו עדים בישראל לירידה בפריון החקלאי לשעת עבודה (ראו איור 4). בקביעת יעדים לקליטת דור חקלאי חדש יש לקחת בחשבון מגמות וצפי עתידי להתייעלות או לפגיעה בהתייעלות הענף, בין היתר בשל השפעת שינויי האקלים הפוגעים בפריון החקלאי. עובדה נוספת שיש לקחת בחשבון היא שכיום ישנם חקלאים רבים בישראל שעברו את גיל 67, כלומר צפויים לצאת לגמלאות בתקופה הקרובה. בשנים הקרובות יהיה צורך להביא לכניסתם של חקלאים חדשים רבים, מעבר לשיעור התחלופה הרגיל, כדי לפצות על הפרישה הצפויה של חקלאים מבוגרים רבים.
ממוצע שיטות ההערכה מצביע על צורך לקלוט כ-750 חקלאים חדשים מדי שנה.
הפער בין מספר החקלאים החדשים הנדרש למצב הקיים הוא גדול מאוד. כאמור, כיום פחות מ-300 איש מסיימים לימודים אקדמיים בתחום החקלאות בשנה, וחלק ניכר מהם אינם הופכים לחקלאים או לבעלי משקים, אלא נקלטים כשכירים בתאגידים שונים בתחום החקלאות או האגריטק. פער זה מדגיש את הצורך לפעול לשינוי המצב.
מהם מאפייניו של החקלאי החדש?
כחלק מכתיבת הנייר הנוכחי ערכנו שיחות עם מדגם קטן אך מגוון של חקלאים חדשים. נציג כאן בקצרה את המאפיינים ואת קורות החיים המקוצרים של חמשת החקלאים שאיתם שוחחנו, על מנת להמחיש את מגוון המאפיינים של הדור החדש בחקלאות:
- י', בן 26, גר ביישוב עירוני, אך עובד ומנהל, יחד עם אביו, את המשק החקלאי של סבו, הנמצא במושב סמוך. המשק עוסק בגידול ירקות.
- ר', בת 46, חקלאית חדשה שלא גדלה במשפחה חקלאית. קיבלה נחלה חדשה במושב ותיק בערבה. בוגרת קורסים חקלאיים שונים, מקימה משק של מטעים וירקות.
- א', בן 37, קיבל נחלה חדשה במושב ותיק בגולן. גדל במשפחה חקלאית, להוריו יש נחלה באותו מושב. בוגר קורסים חקלאיים שונים, מגדל מטעים.
- א', בן 40, בן ממשיך ברפת ובמשק פלחה של ההורים, במושב בעמק יזרעאל. למד קורסים מקצועיים בחקלאות.
- ע', בן 21, עובד מגיל צעיר במשק של סבו, במושב במרכז הארץ. הוריו אינם חקלאים, מתגוררים במושב בהרחבה קהילתית. המשק עוסק בגידול מטעים וירקות. ללא הכשרה פורמלית בחקלאות, צובר ניסיון מעשי בחקלאות תוך כדי עבודה.
מהראיונות שערכנו עם חקלאים אלה ועם נציגי מוסדות לימוד חקלאיים עולה, כי המוטיבציה העיקרית לעיסוק בחקלאות היא אורח החיים, אהבה לעבודה פיזית באוויר הפתוח ורצון להיות בקשר עם הטבע, "לא להיות כל היום ליד המחשב". בנוסף, גילוי עניין בחקלאות אתגרית ומתוחכמת ובאגריטק, או בחקלאות אורגנית, ממותגת, או קשורה לתיירות חקלאית.
ישנם מעט מאוד מחקרים על הדור הצעיר בחקלאות הישראלית ועל המוטיבציות של בני משפחות חקלאיות להמשיך לעסוק בחקלאות. במחקר שנערך ב-2001 נמצא כי בקרב חקלאים מושביים בני פחות מ-40, הגורמים המנבאים את ההישארות בחקלאות הם:
- משקים גדולים יחסית (100 דונם ויותר);
- תקופה ארוכה יחסית שבה המשק בבעלות המשפחה;
- תקופה ארוכה יחסית שראש המשפחה חי במושב.
באותו מחקר נשאלו החקלאים מה הם הגורמים שיעודדו אותם לעסוק בחקלאות, ובפרט כמקור הכנסה מרכזי. התשובות נגעו בעיקר לרווחיות מחקלאות, לשיפור מחירי התוצרת ולייצוב המחירים. גורם נוסף שצוין הוא האפשרות למקור הכנסה נוסף, לא חקלאי, בצד החקלאות (כולל עבודה לא חקלאית בשכר, למשל עבודה של בת הזוג כשכירה, המאפשרת לבן הזוג לעבוד בחקלאות).
בסתיו 2020 ערך משרד החקלאות סקר בקרב חקלאים חדשים. נמצא כי רק 9% מהחקלאים רכשו משקים, 14% מהם הם "חקלאים חוזרים" (בעלי משקים שלא עסקו בחקלאות בפועל בעבר), ואילו האחרים הם "חקלאים חדשים", שקיבלו את הקרקע בהסדרים אחרים. כמחצית מהחקלאים החדשים בסקר היו בגילאי 40-31, כלומר צעירים יחסית, בגילאי הפריון העיקריים. כמחצית מהמשתתפים בסקר היו מאזור הדרום (אזור שבו שווקו בעשור האחרון נחלות חדשות במושבים, בעיקר בערבה ובפתחת ניצנה), וכרבע מהם מאזור המרכז. נתון זה מפתיע ומעיד על מידת המשיכה של העיסוק בחקלאות גם באזור שבו מגוון חלופות הפרנסה והעיסוק רחב ורכישת משק היא יקרה.
ומהם מאפייניהם של הרוכשים השכלה חקלאית פורמלית? רוב הסטודנטים הלומדים בפקולטה לחקלאות ברחובות מגיעים מיישובים חקלאיים, בעיקר מקיבוצים. מרבית הלומדים הם גברים וצעירים בגילם. במסלול לחקלאות במכללת תל חי, כ-15% מהבוגרים הם במקורם מקיבוצים, כ-20% ממושבים והשאר ללא רקע חקלאי.
בין משתתפי קורס ההכשרה "עתידים לחקלאות" של משרד החקלאות (שה"מ): בנים ממשיכים במשקים; חקלאים חדשים, למשל בגולן ובערבה; "חקלאים חוזרים"; וחקלאים פעילים שרוצים לעדכן את הידע המקצועי שלהם. כ-50% מהמשתתפים הם צעירים, בנים ממשיכים או חקלאים חדשים, והשאר הם חקלאים פעילים או חקלאים חוזרים. כמחצית מהמשתתפים הן נשים.
הביקוש לעיסוק בחקלאות: לא זו הבעיה
בניגוד לדעה הרווחת, יש ביקוש רב לעיסוק בחקלאות, כולל מצד אנשים שלא גדלו במגזר החקלאי. ישנם מקורות רבים ושונים לביסוס טענה זו:
- במקומות שבהם משווקים נחלות חקלאיות חדשות (אשכול, רמת הנגב, גולן, הערבה התיכונה) הביקוש גבוה מאוד. לדוגמה, בשנים 2015-2005 נקלטו במושבי הערבה כ-100 משפחות חקלאיות, שהקימו משקים חדשים בקרקעות שלא עובדו לפני כן. ברמת הגולן, משנת 2012 ועד היום נקלטו כ-736 משפחות בנחלות חקלאיות חדשות, חלקן בקרקעות שלא עובדו לפני כן, וחלקן בקרקעות חקלאיות של קיבוצים ששינו את הגדרתם למושבים (נטור ומיצר), כך ששווקו בהם משקים משפחתיים. מרבית המשפחות החקלאיות החדשות הן מבני ההתיישבות החקלאית, ומקצתן של אנשים שאינם ממשפחות חקלאיות.
- בלימודים אקדמיים בחקלאות ובקורסים מקצועיים של משרד החקלאות ומשרד העבודה והרווחה משתתפים מאות סטודנטים מדי שנה. במהלך חמש השנים האחרונות חלה עלייה של כ-30% במספר הסטודנטים לחקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות. במסלול לחקלאות במכללת תל חי, שהוקם לפני עשר שנים בלבד, לומדים מדי שנה 40-30 סטודנטים.
- כ-300 איש השלימו בעשור האחרון הכשרה אינטנסיבית במסגרת בקורס "עתידים לחקלאות" של משרד החקלאות (שה"מ). לדברי מארגני הקורס, כ-50% מהמשתתפים היו צעירים (בנים ממשיכים או חקלאים חדשים), שרצו לעסוק בחקלאות באופן מעשי.
- מאות צעירים משתתפים מדי שנה בהכשרות מקצועיות בתחום החקלאות של ארגונים חקלאיים שונים. כ-12 ארגוני הכשרה חקלאית פועלים כיום בישראל, ולאחרונה מתגבש מערך שיתוף פעולה ביניהם. משיחה עם מתאם ההכשרות של ארגון "השומר החדש", אחד מארגוני ההכשרה החקלאית הגדולים הפועלים כיום, עולה כי מבין משתתפי הקורס לחקלאות אקולוגית של "השומר החדש", כמחצית מעוניינים לעסוק בחקלאות בפועל. חלקם הקימו משקים ביו"ש, שם ניתן לקבל תמיכות כלכליות משמעותיות בהקמת המשק מתנועת "אמנה", וכן ליווי מקצועי ועסקי, במיוחד בענפי המרעה, מצד ארגון מגדלים הפעיל באזור.
- כ-1,600 איש מתנדבים באופן קבוע בחקלאות מדי שנה ומקדישים, כל אחד, לפחות 200 שעות בשנה להתנדבות בחקלאות. משרד החקלאות תומך מדי שנה בפעילות התנדבותית בחקלאות בהיקף של 1.3-1.2 מיליון שעות, מגמה המצביעה על העניין הרב שמגלים אנשים מהציבור הישראלי בעבודה החקלאית ועל ההערכה הציבורית לענף. המתנדבים הללו כוללים צעירים רבים בשנת שירות, שייתכן כי ניתן היה לרתום אותם לעבודה בחקלאות כמשלח יד ומקור פרנסה.
- בסקר שנערך על ידי "דה מרקר" בפברואר 2020 נמצא, כי חקלאי הוא המקצוע המוערך ביותר על ידי צעירים בני 29-18, במקום השני לאחר רופא (איור 7)
יש ביקוש משמעותי לעיסוק בחקלאות גם מצד אנשים שאינם בני המגזר החקלאי. לשם המחשה, 25%-30% מהמשתתפים בקורס "עתידים לחקלאות" של שה"מ הם חקלאים חדשים שאינם בנים ממשיכים; כ-20% מהפניות ל"קול קורא" לליווי חקלאים צעירים, שפורסם על ידי "השומר החדש" במחצית העשור הקודם, היו של צעירים שאינם בנים ממשיכים; ב"קולות קוראים" של מועצת החלב שפורסמו בעשור האחרון למכסות חלב צאן לחקלאים חדשים, הביקוש עלה על מספר המכסות ביחס של 1:3–1:10.
לסיכום, ניתן לומר כי הביקוש לעיסוק בחקלאות בקרב הציבור הישראלי הוא גבוה, ולכן זו אינה הבעיה בכניסת דור חדש של חקלאים. בהינתן מסגרות תמיכה מתאימות לחקלאי החדש והסרת החסמים, הצורך בחקלאים חדשים צפוי להיענות על ידי אנשים המעוניינים בחקלאות כעיסוק וכאורח חיים.
מה אם כן מונע מאנשים רבים להפוך לחקלאים? בנייר הנוכחי נבחן את ארבעת התחומים שבהם קיימים כיום חסמים, אך בטיפול נכון יכולים להפוך למנופים לשינוי המצב: מיעוט מסגרות להכשרה מעשית, להשמה ולליווי החקלאים החדשים בשנים הראשונות, עד לביסוס המשק; הצורך בהשקעות הון נכבדות להקמת משק או לחידוש משק קיים; מגבלות מוסדיות, כלכליות ורגשיות להעברה בין-דורית של משק משפחתי לדור ההמשך; והנגישות המוגבלת לקרקע חקלאית עבור חקלאים חדשים שאינם בן/בת ממשיכים.
מעל מכלול הגורמים הללו מרחפת בעיית חוסר היציבות בחקלאות: רמות הסיכון הגבוהות בהשוואה לרווחיות הצפויה והיעדר ביטחון בהכנסה מחקלאות. בעיה זו מקשה על אנשים צעירים להחליט על החקלאות כקריירה לטווח ארוך. בעיה זו היא רחבה מאוד, והכלים להתמודדות איתה רבים ומגוונים, אך הנייר הנוכחי אינו עוסק בה. ניירות מדיניות אחרים של מכון יסודות מוקדשים להיבטים שונים של הבעיה ולכלי ההתמודדות האפשריים עמה: ביטוח הכנסות בחקלאות, התארגנויות חקלאים, עידוד המו"פ החקלאי ועוד.
עוצמת האתגרים בביסוס דור חדש בחקלאות גדולה יותר עבור משקים חקלאיים משפחתיים בהשוואה למשקים הקיבוציים, אם כי גם בקיבוצים ישנם אתגרים בגיוס חברים שיעבדו וינהלו את ענפי החקלאות לאורך זמן. עיקר הבעיות בקיבוצים מתרכזות בגיוס חברים לעבודה בענפי החקלאות, הכשרתם ויצירת מסלול להתקדמות בקריירה בענף. במשקים המשפחתיים החסמים כוללים, בנוסף, גם את האתגרים בהעברת המשק מדור ההורים לבנים/בנות ממשיכים, נגישות לקרקע חקלאית וגיוס השקעות הון.
1.2 המדיניות הקיימת וחסמים לכניסת דור חדש לחקלאות
הכשרה מקצועית, השמה, חונכות וליווי
מה הבעיה?
החקלאות המודרנית היא מקצוע מורכב, הדורש הכשרה מקצועית ומעשית. החקלאות הופכת יותר ויותר לחקלאות מדייקת, המתבססת על מכשור מתוחכם ומערכות מידע ואגריטק, המחייבים התמקצעות כתנאי להצלחה בענף. הדבר נכון במיוחד במשק משפחתי קטן. חדשנות ותחכום הם תנאי לאפשרות להתפרנס מנחלה בגודל 80-60 דונם בלבד.
יתר על כן, תחכום והייטק מזוהים כדבר שאותו "צעירים מחפשים" במקצוע שהם בוחרים לעצמם. כך, ככל שהחקלאות תהיה מתוחכמת יותר ותתבסס על הכשרה מקצועית מעמיקה יותר, היא תוכל למשוך צעירים לבחור בה כעיסוק עיקרי.
הכשרתו המקצועית של חקלאי איננה מסתיימת במוסד הלימוד. לאורך כל חייו המקצועיים, ובמיוחד בשנים הראשונות, הוא נזקק לליווי ולהדרכה יומיומית בסוגיות השוטפות במשק, הן בנושאי הייצור החקלאי והן בתחומי מעטפת, כגון שיווק, רכש ותמחור. הנושא של הדרכה וליווי בשנים הראשונות להקמת המשק זוהה על ידי החקלאים החדשים שראיינו כאחד הנושאים שיכולים לחזק את ההתמדה בחקלאות. חלקם אמרו, כי "יש הנחת בסיס מצד המדינה שכל מי שרוצה להיות חקלאי מגיע עם ידע", וזאת על אף שחלק מהחקלאים החדשים לא גדלו במשפחה חקלאית, וזקוקים להשכלה ולהכשרה לפני הקמת המשק ולליווי והדרכה אינטנסיביים בשנים הראשונות.
סוגיית ההכשרה המקצועית רלוונטית לשלוש אוכלוסיות החקלאים החדשים שזיהינו: דור החקלאים החדש בקיבוצים; דור המשך במשק חקלאי משפחתי קיים; וחקלאים המעוניינים להקים משק חקלאי חדש. עבור חקלאי המקים משק חדש ישנו חסם משמעותי ספציפי בהשמה המקצועית: כיצד לעבור משלב היותו בוגר השכלה חקלאית לשלב שבו הוא בעלים של משק חקלאי, תוך פתרון האתגרים הכרוכים במציאת קרקע, הקצאת מים, השקעות בהקמת המשק, היקלטות ביישוב חקלאי והתבססות בפעילות החקלאית בשנים הראשונות לאחר הקמת המשק.
ישנם בישראל שני מוסדות המעניקים תואר אקדמי בחקלאות:
- הפקולטה לחקלאות ברחובות, מוסד ותיק ומבוסס, השייך לאוניברסיטה העברית. בשנים האחרונות התחילו את לימודיהם כ-240 סטודנטים בממוצע מדי שנה במחלקות השונות של תואר ראשון בחקלאות. הלימודים כוללים רכישת ידע בסיסי וקורסים יישומיים. ישנן מלגות לימודים, בפרט לתארים מתקדמים, הניתנות על ידי שולחנות מגדלים, במטרה להכשיר אנשי מקצוע בגידולים מוגדרים.
- המכללה האקדמית תל חי. המסלול לחקלאות הוקם לפני כ-10 שנים, ביוזמת חקלאי הצפון ומיגל – מכון למחקר מדעי בגליל, במטרה לתת מענה אזורי לצורך בחקלאים מקצועיים. במכללת תל חי מסיימים מדי שנה 40-30 סטודנטים תואר ראשון בחקלאות. לדברי מנהל התוכנית, היא הביאה לכך שאנשים רבים יותר נשארים לגור בצפון ולעסוק בחקלאות במרחב.
בעבר פעלו מסלולים להכשרת הנדסאי חקלאות במקצועות שונים (קרקע ומים, רפת) במכללת רופין, אך הם נסגרו לפני כמה שנים. גם המחלקה להנדסה חקלאית בטכניון נסגרה לפני כשני עשורים והוטמעה במחלקה להנדסה אזרחית וסביבתית.
בישראל כיום, כ-280 בוגרים מסיימים מדי שנה לימודים אקדמיים בחקלאות במסלולים שפורטו לעיל. לדברי נציגי החוג לחקלאות במכללת תל חי, מרבית הבוגרים של המסלול עובדים בחקלאות כבעלי משקים משפחתיים, כמרכזי ענפים בקיבוצים וכאנשי מקצוע בחברות חקלאיות ובחברות אגריטק, והתחושה היא שיש ביקוש רב לבוגרים, העולה על ההיצע.
בשני המוסדות האקדמיים, הלימודים כוללים חשיפה לחקלאות הישראלית, סיורים במשקים ופגישות עם חקלאים, אך לא התנסות מעשית בעבודה חקלאית. כמו כן, לא קיימת הכשרה מעשית בהיבטים העסקיים של הקמה ותפעול משק חקלאי. לא קיים כיום מערך השמה בחקלאות לבוגרי לימודים אקדמיים, דהיינו, סיוע באיתור קרקע להקמת משקים או ליווי החקלאים הצעירים בשנים הראשונות.
בתחילת שנות ה-2000 פעלה במסגרת הפקולטה לחקלאות ברחובות תוכנית "נצ"ח" (ניהול צעיר בחקלאות). התוכנית כוונה להיות "יחידת עילית" של הדור הבא החקלאות, וכללה תהליך מיון קפדני, אשר שם דגש על התאמת המועמדים לניהול, לימודים לתואר ראשון בחקלאות, תהליכי גיבוש וחשיפה לעולם החקלאות המתקדם דרך פגישות שבועיות של תלמידי התוכנית, מפגשים עם אנשים בתעשייה החקלאית ומפגשי העשרה והעמקה נוספים. התוכנית מומנה על ידי הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות וקודמה על ידי ארגוני המגדלים האזוריים, אשר תמכו כלכלית וארגונית וסייעו באיתור מועמדים מתאימים ובהשמת הבוגרים בסיום תהליך ההכשרה. משיחות עם בוגרי התוכנית ומנהלת התוכנית לשעבר עולה שהתוכנית הייתה מוערכת מאוד, הקנתה כישורים איכותיים והובילה את הבוגרים לעצב את דרכם המקצועית בחקלאות במשך שנים רבות. הלימודים כללו מלגות לימודים, והתקציב הגבוה שנדרש הוביל לסגירת התוכנית לאחר ארבע שנים.
בנוסף ללימודים אקדמיים בחקלאות, ישנם כמה מסלולי לימוד קצרים יותר:
- קורס "עתידים בחקלאות", הנערך על ידי שה"מ במשרד החקלאות. הקורס כולל 30 ימי לימוד מלאים, במהלך שנה. הקורס ניתן החל משנת 2012, במקומות שונים בארץ (בבית דגן, בגולן, בנגב ובאוניברסיטת אריאל). עד כה נערכו חמישה מחזורים, שבהם השתתפו 60-50 איש בכל מחזור. הקורס אינו מעניק הסמכה רשמית או תעודת מקצוע. הקורס מתרכז בגידולים חקלאיים צמחיים (לא בעלי חיים), ועוסק גם בניהול הכלכלי של המשק. מרבית המשתתפים הם חקלאים פעילים, בנים ממשיכים ו"חקלאים חוזרים" (בעלי נחלות החוזרים לחקלאות כקריירה שנייה).
- תוכנית "אקו-חקלאות" של משרד העבודה, המעניקה תעודת מקצוע. התוכנית כוללת לימודים במשך שנה (164 שעות עיוניות ו-176 שעות מעשיות). התוכנית פועלת משנת 2018 בשני מקומות במקביל: מכללת ספיר (עד כה התקיימו שלושה מחזורים), ומכללת אוהלו (שני מחזורים). בכל מחזור היו עד כה כ-20 סטודנטים. התוכנית כוללת לימודי תשתית חקלאיים ואקולוגיים ומקצועות ליבה של גידול צמחים ובעלי חיים. כחלק מהתוכנית היו הסטודנטים אמורים להתנסות בעבודה מעשית במשקים חקלאיים, אבל בשל קושי לאתר משקים קולטים, שלב זה לא בוצע בפועל. להערכת מנהל התוכנית במכללת אוהלו, רק כ-20% מהמשתתפים הם בני קיבוצים ומושבים והשאר מתעניינים שאינם מהמגזר. מנהלי התוכנית אינם בטוחים אם תמשיך בשנת 2022.
בנוסף ל"עתידים בחקלאות", שה"מ במשרד החקלאות עורך קורסים קצרים ומעשיים במקצועות החקלאות השונים. מדובר בכ-20 קורסים בשנה, שבהם משתתפים מאות משתתפים, ובנוסף, כ-50 סדנאות יומיות, שבהן משתתפים אלפי איש מדי שנה. הקורסים עוסקים בהיבטים מוגדרים של גידול צמחים או בעלי חיים ומסובסדים על ידי המדינה. הביקוש לקורסים הללו גדול. בנוסף, שה"מ מפעיל מערך מדריכים מקצועיים, המגיעים למשקים לטובת ייעוץ פרטני בבעיות הייחודיות למשק.
ארגונים נוספים המציעים קורסים ממוקדים בחקלאות הם מרכזי המו"פ החקלאי האזוריים (המופעלים בתמיכת משרד החקלאות, קק"ל, המועצות האזוריות ו/או החקלאים), וגם אלה זוכים לביקוש גבוה מאוד. בחלק מהמקומות (למשל, עמק יזרעאל והגולן), הוועדה החקלאית במועצה האזורית מפעילה קורסי הכשרה בהיבטים שונים של החקלאות.
ישנן מסגרות הכשרה בחקלאות המופעלות על ידי ארגונים חוץ-ממשלתיים שונים. למשל, ארגון "השומר החדש" מפעיל את התוכנית "מאהל ומגדל", תוכנית הכשרה בחקלאות לצעירים לאחר שירות צבאי. בתוכנית משתתפים כ-200 איש במחזור, שמשכו 12-9 חודשים. במהלך התוכנית הצעירים עובדים בחקלאות במשקים ברחבי הארץ, כאשר הארגון מלווה אותם ומעניק להם פעילות העשרה ומסגרת קהילתית. אומנם לא מדובר בתוכנית הכשרה מקצועית, אלא בתוכנית עבודה מעשית עם מסגרת מלווה, אך לדברי מנהלי התוכנית, חלק מהמשתתפים ממשיכים בחקלאות כמקצוע. בנוסף, ארגון "השומר החדש" מקיים קורס מקצועי לחקלאות אקולוגית, הנמשך כשנה, ועד כה השתתפו בו כ-90 איש בשלושה מחזורים.
ארגון "אדמה חיה" מציע תוכנית הכשרה שנתית בחקלאות אורגנית של 120 שעות לימוד. התוכנית מתקיימת כבר שבע שנים וקולטת 15-10 תלמידים בשנה. בשנתה השמינית התוכנית מכוונת לצמוח למסלול מבוסס עבודה מעשית במשקים חקלאיים. בנוסף לשעות הלימוד, התוכנית מציעה מפגשים לבוגרים (לאחר סיום הלימודים), מפגשי שיתוף ידע בין חקלאים בוגרים בארץ ובחו"ל והדרכה מקצועית למשקים בהקמה.
חברות חקלאיות עסקיות מציעות גם הן קורסים בחקלאות, בהקשר של שימוש בטכנולוגיות או בתשומות שהן משווקות. חברות עיבוד ושיווק תוצרת חקלאית (למשל יקבים) נותנות גם הן הדרכות בתחומי פעילותן.
עבור בני נוער, פועלים בתי ספר תיכוניים חקלאיים, הנמצאים בפיקוח המִנהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך. בנוסף, משרד העבודה מפקח על כארבעה בתי ספר תיכוניים, אשר מציעים לימודים בתוכנית "אקו-חקלאות" (בדומה למבוגרים), המקנה תעודת מקצוע. חלק מהמרואיינים שאיתם דיברנו כחלק מהכנת הנייר הנוכחי סיפרו כי מבחינתם הקשר לחקלאות התחיל בלימודי חקלאות בתקופת נעוריהם, ואמרו כי חיבור לחקלאות בגיל הנעורים יכול להשפיע על רצונם של צעירים לבחור בחקלאות כעיסוק וכמקצוע, ומכאן חשיבותם של בתי הספר החקלאיים.
באשר לצד העסקי של הפעלת משק חקלאי, מעוף (הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים) במשרד הכלכלה מעניקה ייעוץ מקצועי להקמת עסקים, כולל משקים חקלאיים. הייעוץ של מעוף כולל מיפוי של צורכי המשק, ליווי אישי, סיוע בקבלת הלוואות בערבות המדינה, שיווק (כולל ברשתות חברתיות) ועוד. מעוף גם מפעילה מגוון קורסים והדרכות בהיבטים עסקיים שונים: מערכות מידע ומחשוב, חדשנות, שיווק, תפעול, ניהול, רישוי, רשתות חברתיות ושיתופי פעולה ועוד. ברמת הגולן ישנה תוכנית ליווי לחקלאים חדשים דרך מעוף, שמוכיחה את עצמה כמוצלחת ותורמת.
ישנם ארגוני חברה אזרחית שמפעילים תוכניות ליווי לחקלאים חדשים. לדוגמה, "השומר החדש" פרסם באמצע העשור האחרון "קול קורא" לליווי חקלאים חדשים, שלו ענו כ-480 חקלאים חדשים, מתוכם כ-90 אנשים שאינם ממשפחות חקלאיות.
חלק מארגוני החקלאות מנהלים קבוצות ורשתות חברתיות של חקלאים חדשים. לדוגמה, פורום חקלאים צעירים של הוועדה החקלאית המרחבית שדות נגב-מרחבים-בני שמעון, הכולל כ-40 חברים; פורום רפתנים צעירים, המרוכז על ידי רפתן מעמק יזרעאל וכולל כ-120 חברים; וארגון "מגדלי הדרום", שקיים בעבר תוכנית לדור חדש בחקלאות (שלא הצליחה והופסקה).
מה הבעיה עם מה שקיים?
מסקירת מסגרות ההשכלה, ההכשרה והחונכות של חקלאים נוצר רושם כי ישנן מסגרות רבות, אך מבט מעמיק מגלה כי למעשה הן חלקיות, מכשירות מספר קטן של אנשים, חלקן ספציפיות מדי, והן אינן מהוות מעטפת שלמה, המלווה את החקלאי מרכישת המקצוע ועד מימוש הידע בהקמת משק חקלאי מצליח.
קיימות שתי מסגרות בלבד המעניקות הכשרה אקדמית בחקלאות, הפקולטה לחקלאות ברחובות ומכללת תל חי, והן מכשירות כ-280 בוגרים בלבד בשנה (לעומת כ-750 חקלאים חדשים הנדרשים להערכתנו מדי שנה, ראו לעיל, טבלה 2). אין מסגרות אקדמיות ללימודי חקלאות בנגב או בערבה, שהם אזורים חקלאיים מרכזיים, שגם קולטים בעשור האחרון חקלאים חדשים כחלק ממהלך לתוספת שטחים חקלאיים ונחלות ביישובי האזור. התחושה בקרב אנשי מקצוע היא כי ההכשרה במסגרות האקדמיות אינה מספקת מבחינת אוריינטציה מקצועית מעשית, ובוגרי התואר לא רוכשים די כלים מעשיים שיאפשרו להם להיות חקלאים.
מסגרות הכשרה אחרות ממוקדות בהיבט מוגדר של פעילות חקלאית (ענף מסוים, טכנולוגיה מסוימת). יש בכך יתרונות רבים של התמקצעות בענף או בהיבט חקלאי, אך גם חיסרון בהיעדר הכשרה בסיסית רחבה, המאפשרת לחקלאי להתפתח בניהול המשק החקלאי במשך הזמן ולשנות את תחומי פעילותו בהתאם לתנאי השוק.
המקצועות טכנאי חקלאות והנדסאי חקלאות אינם מקבלים כלל מענה בישראל כיום. בנוסף, ישנם מקצועות חקלאיים מורכבים יחסית, הדורשים השכלה מסודרת ורחבה, גם אם לא ברמה של תואר ראשון (מפעיל קומביין, תזונאי רפת, פקח הגנת צומח וכדומה), שגם להם אין הכשרה מתאימה בארץ. כיום עוסקים במקצועות הללו אנשים ללא השכלה פורמלית בתחום, עובדה הפוגעת בהתמקצעות.
קורסים מקצועיים יכולים להקנות הכשרה מעשית לחקלאים, התמחות וניסיון מעשי, אך גם כאן קיים מחסור. הקורס "עתידים לחקלאות" ניתן רק אחת לשנתיים, והקורס של משרד העבודה נתקל בקשיים וייתכן שייסגר.
לא קיימת כיום תוכנית להתמחות מעשית בחקלאות עבור סטודנטים ישראליים. לסטודנטים זרים, לעומת זאת, יש תוכנית מצליחה של השתלמות מעשית בחקלאות, הפועלת מזה כמה שנים ומושכת מדי שנה מאות סטודנטים מרחבי העולם (בעיקר ממדינות מתפתחות). התוכנית נמשכת שנת לימודים אחת, וכוללת ארבעה ימי עבודה מעשית במשקים בשבוע ויום לימודים אחד במוסד להשכלה גבוהה. לא קיים מסלול דומה עבור סטודנטים ישראלים.
בישראל לא קיים מסלול הכולל בצד הלימודים העיוניים גם הכשרה מעשית ו"השמה" במשקים חקלאיים. כלומר, מסגרת שמלווה את החקלאי הצעיר מרכישת המקצוע ועד הקמת המשק, תוך סיוע בנושאי מקרקעין (קבלה או רכישה של קרקע להקמת המשק), השקעות, היקלטות ביישוב חקלאי וכדומה. מורגש צורך במערך מתכלל של תמיכה בחקלאים חדשים, משלב הלימודים, דרך רכישת ניסיון מקצועי, הקמת המשק והשנים הראשונות, עד להתבססות מקצועית; מסגרת שתאפשר גם העברת ידע ועידוד חדשנות במשך כל שנות פעילותו של החקלאי. המסגרות הקיימות כיום נותנות מענה רק לכמה מהשלבים בתהליך כולו.
לצורך הקמה וניהול של משק יש צורך גם בידע כלכלי-עסקי, לצד הידע החקלאי-מקצועי. כיום, המסגרות שבהן נרכשים שני סוגי הידע מופרדות: משרד החקלאות והמוסדות להשכלה גבוהה מעניקים ידע חקלאי-מקצועי ומשרד הכלכלה אחראי על הידע העסקי. הפרדה זו מייצרת מורכבות בנגישות לידע מבחינת החקלאי החדש, שנדרש לאתר מקורות הדרכה שונים. יתר על כן, הידע העסקי הניתן על ידי משרד הכלכלה לא תמיד רלוונטי למי שעוסק בחקלאות, היות שלמשרד הכלכלה וליועצים המועסקים על ידו אין התמחות מקצועית בהיבטים הכלכליים והעסקיים של החקלאות.
סיכום
לסיכום, הבעיות העיקריות במצב הקיים הן: מיעוט מסגרות לימוד בחקלאות, במיוחד באזור הדרום והערבה; הפרדה בין מסגרות לימוד החקלאות להכשרה עסקית; והיעדר מערך השמה מתכלל עבור החקלאים החדשים, שילווה אותם מרכישת ההשכלה ועד הקמת המשק והתבססות בניהולו. ריבוי הגורמים המשפיעים על הקמת המשק וחוסר היכולת לקבל מידע וליווי מלאים ושלמים מול מכלול התיאומים הנדרשים וגורמי התמיכה הרלוונטיים מקשה על כניסתו של דור חקלאי חדש.
השקעות הון בהקמת משק ובחידוש משק קיים
מה הבעיה?
הקמת משק חקלאי חדש כרוכה בהשקעת הון רבה, במיוחד בענפים האינטנסיביים כגון מטעים, חממות וגידול בעלי חיים. אומנם נראה כי סוגיית ההשקעות רלוונטית בעיקר למסלול של הקמת משק חקלאי חדש, אך גם כאשר מדובר בחקלאי ממשיך במשק קיים, נדרשות בדרך כלל השקעות נרחבות בחידוש מבנים, רכישת ציוד והטמעת טכנולוגיות חדשניות.
בטבלאות 3 ו-4 ניתן לראות כי עלות ההשקעה להקמת משק חקלאי שיכול לפרנס משפחה (לפי ההכנסה הממוצעת למשפחה בישראל) נעה בין 1.3 מיליון ש"ח בגד"ש ועד 3.5-3.0 מיליון ש"ח בענפי בעלי החיים.
חקלאים חדשים מתקשים לגייס הון בהיקף הנדרש להקמת המשק וציודו עקב התנודתיות ורמת הסיכון הגבוהה בחקלאות, המקשים על היכולת לקבל הלוואות בשוק הפרטי ועל ביטחונו של החקלאי ביכולתו להחזיר אותן.
הצורך במענקים ובהלוואות המותאמות ליכולת ההחזר של משקים חקלאיים (למשל, משך הזמן עד תחילת הניבה של מטעים), ולצרכים של משקים קטנים יחסית, זוהה על ידי החקלאים שראיינו כרכיב מרכזי ביכולתו של החקלאי החדש להקים ולהפעיל משק מצליח. קשיים בקבלת מענקים והלוואות מביאים חלק מהחקלאים החדשים להשקיע במשק הון עצמי, שלא זמין לכולם.
מה קיים?
בשנים 2019-2018 הפעיל משרד החקלאות תוכנית לעידוד דור חדש בחקלאות. תקציב התוכנית היה 45 מיליון ש"ח, ובמסגרתה יכלו חקלאים חדשים לקבל מענק של עד 40% להשקעות במשקים, עד לגובה מצטבר של 1 מיליון ש"ח למשק. התוכנית כללה חקלאים חדשים (שעיסוקם בחקלאות התחיל בטווח של עד שנתיים וחצי לפני תחילת התוכנית) ו"חקלאים חוזרים" – בעלי משקים שלא עסקו בחקלאות שבע שנים או יותר וחזרו לחקלאות. תנאי נוסף בתוכנית היה שהקרקע במשק המבקש לא עובדה במשך שבע שנים או שעובדה בגידולי שדה בלבד. באוקטובר 2021 חודשה התוכנית לשנים 2022-2021.
סך הכול, בשנים 2019-2018, אושרו במסגרת התוכנית 285 בקשות של חקלאים חדשים. כמחצית מהבקשות היו במחוז הנגב וכ-31% ממחוז גליל-גולן, שני אזורים שבהם שווקו נחלות חדשות בעשור האחרון. 65% מהבקשות היו בענף המטעים ו-24% בענף הירקות. 55% מהבקשות שאושרו היו לטובת תמיכה בנטיעות, כאשר נושאים אחרים שנתמכו היו (בסדר יורד של מספר הבקשות שאושרו): מיכון, בתי רשת, חממות ועוד.
תוכנית אחרת לתמיכה בחקלאים חדשים, שפעלה בתחילת העשור האחרון, הייתה לתמיכה בהשקעות של "נקלטים חדשים" – מתיישבים חדשים ביישובים חקלאיים מתוכננים, שהוקצו עבורם אמצעי ייצור (קרקע ומים) בהתאם לפרוגרמה. התמיכה לנקלטים יכולה הייתה להגיע למושבים (לטובת הקמת משקים משפחתיים) או לקיבוץ (לטובת פיתוח החקלאות בקיבוץ שבו הנקלטים מתיישבים). בנוסף, בשנים פעלה 2018-2014 תוכנית ייעודית לתמיכה בהשקעות בגורמי ייצור עבור חקלאים חדשים שנקלטו בנחלות חדשות ביישובי רמת הגולן. תוכנית נוספת שפעלה בשנים 2018-2017 תמכה בהכשרת קרקע (דרכים חקלאיות, הולכת מים, סיקול הקרקע, ציפוי חול) לקליטת משפחות ביישובי פריפריה בהיקף של עשר נחלות חדשות בשנה.
מעוף (הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים) במשרד הכלכלה מפעילה תוכנית להלוואות בערבות המדינה למשקים חקלאיים משפחתיים קטנים (בעלי מחזור שנתי של עד חמישה מיליון ש"ח), קיימים וחדשים. ניתן לקבל הלוואה בערבות המדינה בגובה של עד 750,000 ש"ח, בפריסת תשלומים של עד עשר שנים, למשקים העוסקים בגידולי צומח בלבד (לא למשקי בעלי חיים). ערבות המדינה היא בגובה של עד 85% מההלוואה, ועל הלווה להציג ביטחונות ל-10% בלבד מההלוואה. לפי נתוני משרד האוצר, בשנים 2019-2016 רק 4% מסך ההלוואות בערבות מדינה לעסקים קטנים ובינוניים ניתנו למשקים חקלאיים, כ-540 הלוואות בלבד בארבע שנים.
מה הבעיה עם מה שקיים?
בתחום השקעות ההון, הסוגיה המרכזית היא הצורך בתוכנית קבועה ומתמשכת לתמיכה בהשקעות הון במשקים חדשים. על התוכנית לכלול גם אפשרות לתמיכה בחידוש משקים קיימים על ידי דור ההמשך, ולהתבסס על תקציב שיאפשר תמיכה בכ-750 חקלאים חדשים בשנה. התוכנית שהופעלה בשנים 2019-2018 (וחודשה בשנים 2021-2022) תמכה בפחות מ-300 בקשות בלבד בשנתיים. כלומר, פחות מ-150 חקלאים חדשים בשנה, כ-20% בלבד מהצורך.
תנאי הסף של התוכנית שפעלה בשנים 2019-2018 העמידו אתגרים בפני החקלאים החדשים. לדוגמה, משך הזמן שנדרש להקמת משק חדש, עד להתבססותו, הוא כשבע שנים (מטעים מגיעים לניבה מלאה לא לפני השנה השישית), וייתכן שכדאי להגדיר חקלאי חדש כמי שהחל לעסוק בחקלאות, או חזר לעסוק בה, בשבע השנים הקודמות לתוכנית, ולא שנתיים וחצי בלבד. כמו כן, התנאי בדבר היות הקרקע במשק לא מעובדת הוא מצב שכמעט אינו קיים בישראל, והתנאי הקובע כי המענק יינתן רק למשק שבו הקרקע מעובדת בגד"ש ומבקשים לגדל בה מטעים משאיר מחוץ לתוכנית בנים ממשיכים במשקי מטעים, הנזקקים למענקים לטובת שנטוע מטעים ותיקים או מעבר לגידולי מטעים רווחיים יותר. כמו כן, קיים קושי בכך ששני משרדים ממשלתיים (משרד החקלאות ומשרד הכלכלה) מציעים תוכניות לתמיכה במשקים חקלאיים, מכיוון שכך עלול החקלאי החדש ליפול בסבך הבירוקרטיה.
העברה בין-דורית של משק בתוך המשפחה
מה הבעיה?
חסם זה אופייני למשקים חקלאיים משפחתיים, ואינו קיים במשקים קיבוציים, שבהם המשק שייך לקהילה השיתופית ולא למשק בית מסוים.
לחקלאי חדש שהוא בן/בת ממשיכים במשק משפחתי קל יחסית להיכנס לחקלאות במשק ההורים. המשק קיים ופעיל, החקלאי מכיר את המשק ואת העבודה החקלאית, ומסלול הנגישות לקבלת קרקע חקלאית מוסדר. עם זאת, גם במסלול זה ישנם אתגרים. בשיחות שערכנו במסגרת כתיבת הנייר הנוכחי הזכירו חקלאים ממשיכים את ההורים כ"חסם": ההורים חוששים משינוי הפעילות במשק, מהכנסת טכנולוגיות חדשות ומלקיחת סיכונים.
מבחינה ציבורית, האינטרס הוא שההורים יפרשו מניהול המשק בגיל שאינו מבוגר מדי, וכך יאפשרו תהליכי התחדשות וצמיחה בהובלת דור ההמשך, ותימנע תקופה של דעיכה בפריון המשק בערוב ימיהם של ההורים. את האתגרים למימוש מצב זה ניתן לחלק לשני סוגים: כלכליים ורגשיים.
האתגרים הכלכליים הם הצורך במקורות פרנסה בתקופת החפיפה, שבה ההורים והבן/בת הממשיכים עובדים יחד במשק, שלא תמיד מסוגל לפרנס שתי משפחות, כאשר דווקא בתקופה זו, עם כניסת הדור החדש, המשק נדרש להון גדול יחסית כדי לממש את הרעיונות של הדור החדש בהתייעלות, גיוון ענפי, יישום טכנולוגיות חדשות וכו'; הבטחת הכנסה להורים כחלק משותפות בין-דורית במשק, כאשר לחלק מהחקלאים הוותיקים אין חסכונות פנסיוניים ופרנסתם תלויה בהכנסות מהמשק; ופיצוי האחים על הבחירה בבן ממשיך אחד להורשת המשק, שהוא בדרך כלל הנכס המרכזי של המשפחה.
אתגר נוסף הוא "הבזבוז" של ההון האנושי של הצאצאים שאינם בן/בת ממשיכים. אנשים שגדלו במשק חקלאי הם המתאימים ביותר להמשיך לעסוק בחקלאות, לאור הידע והניסיון שרכשו בעבודה יומיומית במשק במשך כל חייהם. בישראל, לצאצאים שאינם בן/בת ממשיכים אין נגישות לקרקע להקמת משק משל עצמם והם נאלצים לעסוק במקצועות אחרים. כך הולך לאיבוד פוטנציאל להרחבת הדור החדש בחקלאות על בסיס אנשים ש"גדלו במקצוע".
האתגרים הרגשיים הם פועל יוצא של היות המשק עסק משפחתי וכל הכרוך באמון ובמערכת היחסים בין הורים לילדיהם: עד כמה מוכנים ההורים נפשית "לשחרר" את הניהול לדור הצעיר; עד כמה הם בוטחים ותומכים בדור הצעיר; האם הם תופסים את הורשת המשק ככרוכה בסיכון גבוה (תפיסה שלא תמיד תואמת את המציאות, ואף על פי כן יש לה השפעה רבה על מה שיתרחש בפועל); מחויבות הבן/הבת לדאוג להורים בזקנתם ועוד. העברת המשק מההורים לבן/בת ממשיכים חושפת את ההורים לתלות רבה בבן/בת, שלא כל ההורים מסוגלים להסכין לה.
מה קיים?
היבטים כלכליים: אין בישראל תמיכה כלכלית לשלב החפיפה בין ההורים לבן/בת ממשיכים, או תמריצים כלכליים שיעודדו את ההורים לפרוש בגיל צעיר יחסית ולהעביר את המשק לילדיהם בעודם בחייהם.
באשר להורשה, במשטר הנחלות בישראל מותר להוריש נחלה לבן/בת ממשיך אחד בלבד ואין לפצל את הנחלה בין יורשים. לעומת זאת, בקרקעות חקלאיות פרטיות בישראל, במיוחד במגזר הערבי, קיים נוהג של פיצול הקרקע בין יורשים, דבר המביא לחוסר יעילות משמעותי בעיבוד החקלאי. במשפחות חקלאיות רבות המשק החקלאי הוא הנכס העיקרי של המשפחה, וחוסר היכולת לפצל אותו (שהוא הכרחי לשמירת היעילות החקלאית) מקשה על חלוקה שווה והוגנת של נכסי המשפחה בין הצאצאים. ישנה אפשרות לפצל יחידת דיור מתוך הנחלה ולהעבירה לאחד הבנים/בנות שאינם בן/בת ממשיכים כחלקם בירושה.
במקרה שבו הוגדר רשמית (מול רשות מקרקעי ישראל) בן/בת ממשיכים בנחלה, המדינה אינה גובה אגרות או מיסי ירושה.
באשר לקליטה לחקלאות של בנים שאינם בן/בת ממשיכים, לאחרונה מקדם משרד החקלאות "מסלול ירוק" ליצירת שותפויות לפי חוק ההתיישבות עבור בנים אלה, שייתכן שיסייע להתמודד עם אתגר זה.
היבטים רגשיים: ישנם מרכזי מחקר ויועצים פרטיים בעלי יכולת ללוות את התהליך בצורה תורמת, אך אין תמריץ ממשלתי לקבלת שירות זה.
מה הבעיה עם מה שקיים?
ככלל, המערכת המנהלית הקיימת "עיוורת" לחסמים הקיימים בפני בנים/בנות ממשיכים, המבקשים להיכנס לפעילות במשקים. מקובל לחשוב כי החוסר בדור ממשיך נובע רק מנטיית הלב של הבנים/בנות ("לא רוצים להיכנס לחקלאות"), אך נראה כי קיימים חסמים מהותיים, כלכליים ורגשיים, המונעים מבנים/בנות המעוניינים בעבודה חקלאית לקחת על עצמם את המשק של ההורים.
היבטים כלכליים: לתקופת החפיפה בין הורים וילדיהם בניהול המשק יתרונות כלכליים ברמה הציבורית, שכן היא מאפשרת לימוד והתמקצעות עבור הבן/בת ממשיכים, ואת העברת המשק כעסק פעיל עם פריון גבוה, וללא תקופת דעיכה בערוב ימיהם של ההורים. למרות זאת, לעת עתה לא קיים מנגנון פיצוי מצד המדינה שיכול לסייע להתמודדות הכלכלית בתקופה זו (במגוון ענפים כלכליים ומסגרות אחרות המדינה מסבסדת הכשרה מקצועית ותקופת התמחות, למשל סבסוד לימודים והתמחות ברפואה).
לאחר תקופה מוגדרת של חפיפה, האינטרס הציבורי הוא שההורים יעבירו את המשק לבן/בת הממשיכים ויפרשו מניהול המשק. גם בשלב זה אין תמריץ ממשלתי כלשהו להעברת המשק לדור ההמשך או הבטחת הכנסה להורים (מעבר למסגרות המינימליות, כגון קצבת זקנה, כמקובל לכל אזרחי המדינה). במצב זה ההורים לוחצים על דור ההמשך שלא להשקיע, להתנסות טכנולוגית או לקחת סיכונים אחרים במשק, שכן הם תלויים בו לחלוטין לפרנסתם. גם מצב זה גורם לחוסר יעילות עבור הציבור הכללי.
באשר להורשה לאחר מות ההורים, פיצול הקרקע החקלאית נחשב לאחד החסמים המשמעותיים במודרניזציה ובצמיחה חקלאית, וכדי להימנע ממנו חשוב לשמור על עקרון הירושה לממשיך אחד בלבד. עם זאת, עיקרון זה מעמיד אתגרים בפני דור ההמשך. המשק החקלאי מהווה בדרך כלל את חלק הארי של נכסי ההורים, ולפיכך הבן/בת הממשיכים נדרשים, בדרך כלל על ידי אחיהם, לפצות אותם על קבלת המשק. בישראל כיום, במיוחד באזור המרכז, הערך של נחלה חקלאית הוא גבוה ויכול להגיע למיליוני שקלים, ואף לעשרות מיליוני שקלים, בעיקר כפועל יוצא של זכויות הבנייה למגורים בנחלה. במצב כזה יש קושי משמעותי לפצות באופן הולם את האחים שאינם ממשיכים במשק, ולעיתים המשקים נמכרים כפועל יוצא מכך, גם אם יש בהם בן/בת המעוניינים להמשיך בחקלאות. הפתרון הקיים של פיצול יחידת דיור אחת מהנחלה מקטין את האתגר של פיצוי הצאצאים האחרים.
היבטים רגשיים: מחקרים מראים כי שיתוף פעולה בין הדורות הכרחי לצמיחה ולביסוס כלכלי של המשק, אך במגזר החקלאי משפחתי בישראל לא נעשה שימוש בידע הרב שנצבר בארץ ובעולם על העברה בין-דורית של עסקים משפחתיים. משפחות חקלאיות נאבקות בכוחות עצמן בשאלת ההורשה הבין-דורית של המשק, כולל ההיבטים המשפטיים, הכלכליים והפסיכולוגיים המורכבים הכרוכים בכך.
מה הבעיה עם מה שקיים?
ככלל, המערכת המנהלית הקיימת "עיוורת" לחסמים הקיימים בפני בנים/בנות ממשיכים, המבקשים להיכנס לפעילות במשקים. מקובל לחשוב כי החוסר בדור ממשיך נובע רק מנטיית הלב של הבנים/בנות ("לא רוצים להיכנס לחקלאות"), אך נראה כי קיימים חסמים מהותיים, כלכליים ורגשיים, המונעים מבנים/בנות המעוניינים בעבודה חקלאית לקחת על עצמם את המשק של ההורים.
היבטים כלכליים: לתקופת החפיפה בין הורים וילדיהם בניהול המשק יתרונות כלכליים ברמה הציבורית, שכן היא מאפשרת לימוד והתמקצעות עבור הבן/בת ממשיכים, ואת העברת המשק כעסק פעיל עם פריון גבוה, וללא תקופת דעיכה בערוב ימיהם של ההורים. למרות זאת, לעת עתה לא קיים מנגנון פיצוי מצד המדינה שיכול לסייע להתמודדות הכלכלית בתקופה זו (במגוון ענפים כלכליים ומסגרות אחרות המדינה מסבסדת הכשרה מקצועית ותקופת התמחות, למשל סבסוד לימודים והתמחות ברפואה).
לאחר תקופה מוגדרת של חפיפה, האינטרס הציבורי הוא שההורים יעבירו את המשק לבן/בת הממשיכים ויפרשו מניהול המשק. גם בשלב זה אין תמריץ ממשלתי כלשהו להעברת המשק לדור ההמשך או הבטחת הכנסה להורים (מעבר למסגרות המינימליות, כגון קצבת זקנה, כמקובל לכל אזרחי המדינה). במצב זה ההורים לוחצים על דור ההמשך שלא להשקיע, להתנסות טכנולוגית או לקחת סיכונים אחרים במשק, שכן הם תלויים בו לחלוטין לפרנסתם. גם מצב זה גורם לחוסר יעילות עבור הציבור הכללי.
באשר להורשה לאחר מות ההורים, פיצול הקרקע החקלאית נחשב לאחד החסמים המשמעותיים במודרניזציה ובצמיחה חקלאית, וכדי להימנע ממנו חשוב לשמור על עקרון הירושה לממשיך אחד בלבד. עם זאת, עיקרון זה מעמיד אתגרים בפני דור ההמשך. המשק החקלאי מהווה בדרך כלל את חלק הארי של נכסי ההורים, ולפיכך הבן/בת הממשיכים נדרשים, בדרך כלל על ידי אחיהם, לפצות אותם על קבלת המשק. בישראל כיום, במיוחד באזור המרכז, הערך של נחלה חקלאית הוא גבוה ויכול להגיע למיליוני שקלים, ואף לעשרות מיליוני שקלים, בעיקר כפועל יוצא של זכויות הבנייה למגורים בנחלה. במצב כזה יש קושי משמעותי לפצות באופן הולם את האחים שאינם ממשיכים במשק, ולעיתים המשקים נמכרים כפועל יוצא מכך, גם אם יש בהם בן/בת המעוניינים להמשיך בחקלאות. הפתרון הקיים של פיצול יחידת דיור אחת מהנחלה מקטין את האתגר של פיצוי הצאצאים האחרים.
היבטים רגשיים: מחקרים מראים כי שיתוף פעולה בין הדורות הכרחי לצמיחה ולביסוס כלכלי של המשק, אך במגזר החקלאי משפחתי בישראל לא נעשה שימוש בידע הרב שנצבר בארץ ובעולם על העברה בין-דורית של עסקים משפחתיים. משפחות חקלאיות נאבקות בכוחות עצמן בשאלת ההורשה הבין-דורית של המשק, כולל ההיבטים המשפטיים, הכלכליים והפסיכולוגיים המורכבים הכרוכים בכך.
נגישות לקרקע חקלאית למי שאינם בן/בת ממשיכים
מה הבעיה?
כפי שהראינו בפרקי הפתיחה, יש ביקוש רב לעיסוק בחקלאות גם בקרב אנשים שאינם בני משפחות חקלאיות, אך החסמים העומדים בפניהם, ובפרט הקושי להשיג קרקע חקלאית להקמת המשק, הם משמעותיים ביותר. ולראיה, ל"קול קורא" שפרסם ארגון "השומר החדש" באמצע העשור האחרון ענו, בין היתר, כ-90 אנשים שאינם ממשפחות חקלאיות; בסופו של התהליך הצליחו רק ארבעה מהם להקים משק חקלאי העוסק בגידול בעלי חיים, כלומר משק שאינו דורש קרקע חקלאית נרחבת.
סוגיית הנגישות לקרקע רלוונטית עבור מי שמעוניין לעסוק בחקלאות כבעל משק אך אינו בן/בת ממשיכים במשק משפחתי. גם סוגיה זו אופיינית למשקים המשפחתיים ולא לקיבוצים (בקיבוצים, הקרקע החקלאית משויכת לקיבוץ, ולכן לחבר הרוצה לעבוד בענפי החקלאות אין בעיה של נגישות לקרקע).
ישנם כמה מסלולים שדרכם יכול חקלאי חדש שאינו בן/בת ממשיכים להשיג קרקע להקמת המשק. ככלל, קרקעות מדינה מועברות לחקלאים כ"נחלות" המהוות סל זכויות: מגורים, פעילות לא חקלאית (פל"ח) וחקלאות. לא ניתן להפריד בין רכיבי הנחלה השונים ולקנות או לשכור את הקרקע החקלאית בלבד. מרבית הקרקעות החקלאיות בישראל (קרקעות מדינה) אינן מוצר סחיר; לא ניתן לקנות קרקע חקלאית, אלא כחלק מנחלה הכוללת רכיבים לא-חקלאיים. כדי להקים משק יכול החקלאי החדש לרכוש נחלה במחירי השוק, מהלך הכולל גם תשלום אגרות והיטלים למדינה.
ברבות השנים, ובהשפעת הגדלת זכויות הבנייה למגורים בנחלות, עלו מחירי הנחלות באופן חד. לדוגמה, מעיון בלוח יד2 עולה, כי נחלות במרכז הארץ נמכרות במחיר של 10 מיליון ש"ח ומעלה. ביישובים פריפריאליים מאוד, למשל בעמק הירדן, נמכרות נחלות בכ-2 מיליון ש"ח. יש להדגיש כי העלות הגבוהה של הנחלות קשורה בזכויות המגורים בהן, ולאו דווקא בערכה של הקרקע מבחינה חקלאית-יצרנית.
ברכישת נחלה, גובה המדינה מיסים והיטלים מהסוגים הבאים:
- דמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל;
- מס שבח, בגין העלייה של ערך הנחלה אל מול מחיר הרכישה המקורי שלה
- היטל השבחה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בגין זכויות בנייה שהתווספו בנחלה (פל"ח, יחידה שלישית בנחלה).
מיסים והיטלים אלו יכולים להגיע לכדי 50% מערך המכירה של הנחלה, ומביאים אף הם לעליית מחירי הנחלות.
ישנם מקומות מסוימים בארץ (בגולן, בערבה ובגבול מצרים) שבהם מקימים יישובים חקלאיים חדשים או מכשירים נחלות חדשות. נחלות אלו נגישות יותר מבחינה כלכלית. לדוגמה, בערבה, התשלום על הכשרת הקרקע, רישום הנחלה מול רשות מקרקעי ישראל, מיסים שונים ודמי חברות ראשוניים למושב הוא כ-700,000 ש"ח. עם זאת, לעיתים ישנם קשיים בקבלת הקרקע, כאשר החקלאים החדשים מקבלים רק חלק מהקרקעות עם הצטרפות ליישובם, ולוח הזמנים לקבלת הנחלה כולה ארוך. כמו כן, לעיתים ישנה העדפה לבני היישוב על פני חקלאים חדשים בקליטה לנחלות החדשות. מדי שנה נערכת בישראל כולה הכשרת קרקע חקלאית חדשה בהיקף ממוצע של כ-6,000 דונם, אך אין העדפה בהקצאתה לחקלאים חדשים.
מסלול אחר להקמת משק חקלאי חדש הוא כניסה כשותף למשק קיים (ללא קבלת זכויות מקרקעין בנחלה), בהתאם לכללים של "חוק ההתיישבות". מסלול נוסף להשגת קרקע חקלאית, שפותח לאחרונה, הוא הקצאת קרקע חקלאית ב"חוזה לעיבוד יעיל". במסגרת חוזה זה ניתן לחכור קרקע מדינה ל-21 שנים, שלא כנחלה (כלומר כקרקע חקלאית בלבד, ללא סל הזכויות, הכולל מגורים ושימושים נוספים).
מה הבעיה עם מה שקיים?
העלות הנוכחית של נחלות היא מחוץ להישג ידם של מרבית הצעירים בארץ, ובפרט אלה המתכננים להתפרנס מחקלאות. יש לזכור כי החקלאות היא מקצוע שבו ההכנסות נמוכות ורמת הסיכון גבוהה, כך שלא רצוי לקחת הלוואות גדולות לטווח ארוך. ואכן, בסקר חקלאים חדשים שנערך על ידי משרד החקלאות בנובמבר 2020 נמצא, כי רק 9% מהחקלאים החדשים רכשו משקים, והשאר הקימו משקים חקלאיים בהסדרים אחרים.
בישראל לא ניתן לשכור קרקעות מדינה חקלאיות, לתקופות קצובות, בתשלום שנתי בר-השגה. החקלאי החדש נדרש לרכוש נחלה, כלומר לשלם את מלוא ערכה כבר עם תחילת פעילותו. ראוי לציין, כי במגזרים כלכליים רבים אחרים, בעלים של עסק בדרך כלל אינו קונה את הנדל"ן שבו העסק פועל, אלא שוכר אותו בתמורה לתשלום חודשי (משרדים, חנויות, מסעדות וכדומה). אילו מי שמקים עסק חדש היה מחויב לקנות את הנדל"ן שבו העסק פועל, ניתן להניח כי עסקים רבים לא היו קמים בשל חוסר היכולת לקחת הלוואה גדולה לרכישת הנדל"ן הנדרש, היעדר ביטחונות ורמת הסיכון הכרוכה בהשקעה גדולה כל כך בתחילת הדרך העסקית.
המדינה גובה אגרות והיטלים גבוהים במכירת נחלה, דבר המייקר עוד יותר את מחירה.
באשר למסלולי השגת הקרקע האחרים, כאשר חקלאי חדש מצטרף כשותף לבעל נחלה ותיק, הוא שותף במעמד נחות, ללא זכויות במקרקעין, ואם בעל הנחלה הולך לעולמו אין לחקלאי החדש מעמד במשק. כמו כן, אין מנגנונים מוסדרים שבאמצעותם יכולים חקלאים ותיקים לייצר שותפויות עם חקלאים חדשים בדרך המקובלת בחוק ההתיישבות (למשל, באמצעות מאגר מידע של חקלאים ותיקים המחפשים שותפים).
באשר להסכמי "עיבוד יעיל", נהלים מקצועיים לשיווק קרקע חקלאית בהסכמי "עיבוד יעיל" נמצאים בפיתוח וטרם הושלמו. לעת עתה אין מנגנון שקוף המציג מידע בדבר קרקעות חקלאיות זמינות להסכם "עיבוד יעיל".
סיכום הבעיות במצב הקיים?
ממכלול הדברים שהוצגו לעיל עולה, כי ישנם מסלולים שונים לכניסת דור חדש לחקלאות, מסגרות הכשרה שונות, תוכניות תמיכה ואפשרויות שונות לקבלת קרקע ולהיקלטות ביישובים חקלאיים. בכל אחד מהרכיבים הללו, ההכרחיים לקליטת דור חקלאי חדש, ישנם חסמים אך גם אפשרויות. אחד הקשיים העומדים בפני המבקשים להיכנס לחקלאות הוא המורכבות הבירוקרטית וריבוי המסגרות, המנוהלות כל אחת על ידי רשות ציבורית אחרת (משרד החקלאות, משרד הכלכלה, רשות מקרקעי ישראל ועוד), כאשר בחלקן הנהלים שקופים וברורים, ובאחרות פחות. מתוך השיחות שניהלנו עם חקלאים חדשים כחלק מהעבודה על הכנת נייר זה עלה, שהחקלאי החדש מתקשה לאתר את תוכניות הסיוע השונות, ולעיתים מסתבך מול הבירוקרטיה ונופל בין הכיסאות. מצב זה שכיח במיוחד כאשר מדובר בחקלאים חדשים שאינם בני ההתיישבות החקלאית, שהקשיים שהם חווים בהשגת הקרקע ובהקמת משק מאפס הם מורכבים במיוחד.
